לחיים ולא למען המוות - כי לא כל יום
פ ו ר י ם. פורים שמח לנכה צעיר בפרט ולכל הקוראים ומשתתפים בפורומים. השביתה של נציגינו וחברינו - בירושלים- האם להפסיק(עד כמה אפשר?)או: האם לחוש שזה מ מ ו ג ג ז ם ? איני מבין- לא אמרו לנו מנהיגנו בתחילה שהשביתה תהיה ארוכה וקשה? שיהיה לנו קשה לראותם סובלים ולקרוא על כך בפורום הזה ובעוד מקומות? לא ידענו מלכתחילה-שהשובתים יסבלו השפלות, קור וקשיים- יותר מאיתנו שיושבים מול המחשב? ידענו. עודדנו אותם , ובעיקר התעודדנו בעצמנו, והאמנו בצדקת מאבקנו. האם חברינו בירושלים צריכים "לרדת מהבריקדות" בגלל קשי עורף של משרד האוצראו פקידים עובדי מדינה שלפי דו"ח מבקר המדינה משתכרים מעל 50,000 ש"ח כל חודש מהתקופה שחברינו שובתים? "לקפל זנב בגלל שהללו אומרים לנו" אין תקציב? מה, את "תקציב הרווחה(כך קוראים ל 1,740 ש"ח ל 100% נכות)יעבירו פקידי האוצר כ"סעיף שכר הבכירים עובדי המדינה ומפעליה"? לא . לא ניתן. אני מציע לשרינו בממשלה(כן, כולם נבחרו ע"י אזרחים ואנחנו אזרחים, וגם נכים)צריכים לדעתי- לנקוט כעת ב"שיטת טדי קולק" שהוציא מכתבי פיטורין בהיותו ראש עיר - לכל עובדי הרווחה בירושלים, כשנודע לו שהללו גמרו ביולי את כל תקציב הרווחה לאותה שנה. וכדאי שנוסיף זאת למרות השביתה. ושלא יעבדו עלינו. גם נכה שהולך בהליכון - אם קבע רופא כי נכה הוא, אין לי לסתור אותו. ואני מקבלו ככזה,וכמוני רוב החברים בארגוני הנכים השונים. לכולנו יש אינטרס משותף - ודרישה עיקרית מהמדינה שלנו: שלא יעבדו עלינו. שבענו הבטחות- עם אלו אי אפשר לשלם ב"סופר". עברנו את "תרגיל אחדש מבטיח והשני מפר הבטחת האחד" מהממשל בעבר.שלא יעבדו עלינו. מנהיגינו החליטו להיאבק למעננו - עד להשגת מטרות, ושלא יפסיקו לפתע -בלי השגת המטרות, אפילו אחת מהן- שלא יעבדו עלינו. נשמח בחג פורים, נעטה "מסכת צחוק" ונתמוך היום בהמשך השביתה- עד שנהיה אנו מרוצים מפתרון והשגת המטרות- כדי שלא יעבדו עלינו. לא עוד.
