מיקי יקרה, תודה.....
עדיין באמת לא נקלט ולא נעכל לי שיואבי לא איתנו.... והזמן הזה שטס לו רק מכביד ומעצים את הכאב והגעגועים. למרות שאני מרגישה שנתקעתי בדיוק בזמן הזה לפני שנה, כל עניין האזכרה מחזיר אותי לכל מה שהתרחש אז, האנשים שבאים וזורמים לביתנו לתמוך בנו וכל הרגשת הניתוק הזו, כאילו, לא יכול להיות שבאו אלי שזה קורה לי, כאילו אני צופה מן הצד..... וכן רצון עז שכל זה רק סיוט בתוך חלום, והנה עוד רגע אתעורר ואבין שזה היה רק סיוט, אך בעצם זה לא קורה, זו מציאות לא הגיונית ובלתי נסבלת של כאב מתמשך ומתעצם. שוב תודה , מיקי חמודה
