לספר להורים או לא
ערב טוב, רציתי לשתף במשהו שעברתי מזמן כשסיפרתי לאמא שלי על הנטיות המיניות שלי. היתה לי חברה 4 שנים וחשבתי שזהו איתה אני יהיה כל החיים אז הרגשתי צורך לספר לה - התגובה שלה היתה מאוד מפתיע. שכשסיפרתי לה היתה שטיקה זה היה נראה שהיא מקבלת התקף לב שניה אחרי שהתחילה להחויר, ואז אמרה בקול קטן "אני יודעת" . אני הרמתי גבות - וממש לא ציפיתי לשמוע ממנה את זה, ואז היא הוסיפה כן גם דוד אלי ודוד אהרון אמרו לי שאת כזאת, כולם יודעים... הסתבר לי שכולם ידעו את זה עוד לפני שאני גיליתי את זה על עצמי - ופתאום הרגשתי שבמקום שאני עושה לאמא את "השיחה" היא עושה לי אותה ואני מתחילה לשאול אותה שאלות - ממתי הם ידעו שאני כזאת איך הם ידעו וכו' מה שהרגיש אירוני לגמרי. היא קיבלה את זה אבל בפנים תמיד רצתה שאני יגשים את משאלתה של כל אמא - להתחתן ולהביא לה נכדים. אחרי כמה מערכות יחסים לא מוצלחות עם בחורות החלטתי לעבור צד - טוב אולי לרצות את אמא היה גם קצת קשור לזה, ונכנסתי לקשר עם בחור מהגהנום שרצה שאני יתחתן איתו ובסוף זה נגמר ממש מכוער... והיום אני מחפשת בחור להקים איתו משפחה כי אני רוצה ילדים, אני כמובן לא יכולה לברוח מהנטיות שלי - אני נמשכת למין שלי אבל הבנתי שמה שחשוב לי יותר מהכול למצא אהבה שמבוססת על קשר בריא וטוב - ולא על משיכה מינית כי בסופו של דבר המשיכה נגמרת. מה שאני רוצה לאגיד בזה הוא שאם היה לי מכונת זמן היתי חוזרת אחורה ולא מגלה לאמא - אני לא רואה טעם בלעשות את זה, זה כמו שלא באים לאמא ומספרים לה "אמא אני סטרייט" או "אמא אני כותב ביד שמאל" אני לא חושבת שצריך לספר את זה - בפנים ההורים יודעים טוב מאוד מי אנחנו - ולא צריך לספר להם. דברים משתנים בחיים וכשיוצאים בכזאת הצהרה יהיה קשה לשנות אותם. אבל כן צריך ואפילו חובה זה סביבה תומכת ומבינה - מה שרוב ההורים לא יהיו מסוגלים לתת. אז זהו שיטפתי ואני ישמח לשמוע את דעתכם בעיניין.
ערב טוב, רציתי לשתף במשהו שעברתי מזמן כשסיפרתי לאמא שלי על הנטיות המיניות שלי. היתה לי חברה 4 שנים וחשבתי שזהו איתה אני יהיה כל החיים אז הרגשתי צורך לספר לה - התגובה שלה היתה מאוד מפתיע. שכשסיפרתי לה היתה שטיקה זה היה נראה שהיא מקבלת התקף לב שניה אחרי שהתחילה להחויר, ואז אמרה בקול קטן "אני יודעת" . אני הרמתי גבות - וממש לא ציפיתי לשמוע ממנה את זה, ואז היא הוסיפה כן גם דוד אלי ודוד אהרון אמרו לי שאת כזאת, כולם יודעים... הסתבר לי שכולם ידעו את זה עוד לפני שאני גיליתי את זה על עצמי - ופתאום הרגשתי שבמקום שאני עושה לאמא את "השיחה" היא עושה לי אותה ואני מתחילה לשאול אותה שאלות - ממתי הם ידעו שאני כזאת איך הם ידעו וכו' מה שהרגיש אירוני לגמרי. היא קיבלה את זה אבל בפנים תמיד רצתה שאני יגשים את משאלתה של כל אמא - להתחתן ולהביא לה נכדים. אחרי כמה מערכות יחסים לא מוצלחות עם בחורות החלטתי לעבור צד - טוב אולי לרצות את אמא היה גם קצת קשור לזה, ונכנסתי לקשר עם בחור מהגהנום שרצה שאני יתחתן איתו ובסוף זה נגמר ממש מכוער... והיום אני מחפשת בחור להקים איתו משפחה כי אני רוצה ילדים, אני כמובן לא יכולה לברוח מהנטיות שלי - אני נמשכת למין שלי אבל הבנתי שמה שחשוב לי יותר מהכול למצא אהבה שמבוססת על קשר בריא וטוב - ולא על משיכה מינית כי בסופו של דבר המשיכה נגמרת. מה שאני רוצה לאגיד בזה הוא שאם היה לי מכונת זמן היתי חוזרת אחורה ולא מגלה לאמא - אני לא רואה טעם בלעשות את זה, זה כמו שלא באים לאמא ומספרים לה "אמא אני סטרייט" או "אמא אני כותב ביד שמאל" אני לא חושבת שצריך לספר את זה - בפנים ההורים יודעים טוב מאוד מי אנחנו - ולא צריך לספר להם. דברים משתנים בחיים וכשיוצאים בכזאת הצהרה יהיה קשה לשנות אותם. אבל כן צריך ואפילו חובה זה סביבה תומכת ומבינה - מה שרוב ההורים לא יהיו מסוגלים לתת. אז זהו שיטפתי ואני ישמח לשמוע את דעתכם בעיניין.