אין לך מה לחשוש
או להיות מוטרדת. יש לי חברה טובה, בת 45, רווקה. סטרייטית. לא החזיקה זוגיות יציבה יותר מחצי שנה. מצד שני יש לי חבר טוב, בן 34, כבר 14 שנים חי עם גבר. - כמו שאמרת, הכל יכול לקרות. למה להיות מוטרדת מהמשפחה הקרובה? ברגע שאת תקבלי את בנך כמו שהוא, ששום דבר אגב לא השתנה בו חוץ מזה שהוא מעדיף גברים ולא נשים, יהיה לך הרבה יותר קל להתמודד עם המשפחה המורחבת. סליחה על הבוטות קצת, אבל הבעיה היא לא אצלו. היא אצלך! את לא מקבלת אותו! ובהמשך לזה, אני שמח שאת עובדת על עצמך ומקבלת עזרה מקצועית.... זה שלב חשוב ביותר! לגבי הלעג... מה מפריע לך? שיקראו לו בשמות? כל החיים קראו לי בשמות... אז מה???? את יודעת מה, אני מחוץ לארון לגמרי, גם בעבודה, ואין לי שום בעיה עם בדיחות על הומואים, אף אחד לא חושש ממני שאני אתחיל איתו, ויותר מכך, אחת המנהלות הבכירות אצלנו משתמשת במילים הכי "משפילות" לתאר הומואים... ולמה היא מרשה לעצמה את בוודאי שואלת.. כי אני מרשה לעצמי לצחוק עלי! לכן, ככל שתפנימי את העבודה שהכל בגדר בסדר ומותר, יהיה לך קל יותר. עוד סיפור חביב שיעשה לך אור קצת, כשיצאתי מהארון בפני ההורים שלי, אחרי שהם קצת נרגעו מה"בשורה", אבא שלי הזמין אותי לארוחת בוקר בבית קפה (ומי שמכיר אותו יודע שאין מצב שהוא עושה את זה... בית קפה על הבוקר). הוא ניסה להבין קצת יותר ממתי ולמה, ובעיקר למה לא באתי לדבר איתם קודם. השיחה כללה הסברים על הפנמה וקבלה עצמית שלי ורק אז יכולתי לספר להם.. ובסוף השיחה הוא ביקש לשאול שאלה... "תגיד" הוא אמר, " אני אוכל להמשיך לספר בדיחות על הומואים?" צחקתי ואמרתי לו שבוודאי... הוא התנצל עם הבדיחות שלו לאורך כל השנים פגעו בי, וכמובן אמרתי שזה בסדר. אבא שלי ליצן לא קטן, ואני יכול להגיד לך שלמרות שהוא מספר בדיחות על הומואים מדי פעם, הוא עדיין מסתכל עלי (8 שנים עברו!) ומוודא שזה לא פוגע... אז כל עניין הלעג זה סתם. זה בראש של מי ששומע בלבד. הוא זה שיבחר אם להעלב או להצטרף לצחוק...
