לעולם לא אסלח לך!

[שירה כמים 1959]

רציתי לזרוק לך את המילים האלה
לתוך מפתח חולצתך
שיתגלגלו כמו צ'יפסים רועדים שזה עתה יצאו מהטיגון
בתוך הגוף שלך
שיזרו שם אור כמו מלח מתוך מלחייה
על כל מה שפצוע בי
שתתחרט
שתסב מבטך
אלי

 

[שירה כמים 1959]

הייה שלום, דניאל
עם פרצוף הזהב שלך
ולב המתכת הנוזלי שלך
עם העיניים הטובות טובות
יותר מדי טובות שאי אפשר להאמין
ואז מתקשחות
הייה שלום דניאל
עם כל התעתוע
עם חוסר הישירות
עם הרצון שלך לענות לי על כל צורך וצורך
מה הפלא שחלמתי להיות אשתך
ומה הפלא שאשתך גירשה אותי מלפניך
מותר היה לי להיות ילדה עזובה בתנאים שלך
והפרתי את התנאים
פתאום הייתי עליסה
פתאום צמחתי לגבהים
הפרתי את התנאים
בבית הסוהר המקסים שלך
לא נשאר לי עוד מקום
צמחתי בבת אחת
וראשי ניפץ את תקרת הבטון ונסדק.
אוי, העיניים הכחולות שלך דניאל
אוי, הקול הנדיב והסמכותי שלך
אוי המילים הכובשות שאיבדו מכוחן
כאשר אני זוחלת על ארבעותיי, אוכלת חצץ
ומברכת את השמיים הפתוחים

 

[שירה כמים 1959]

ואולי אני בכלל טועה
ואת הצ'יפסים הלוהטים הרועדים המרקדים
עלי לזרוק לתוך חולצתי שלי
ולהתפתל כך בחשיכה הזוממת
רעות עוד ועוד
הכול כי לא השכלתי
ואתה לא רצית ללמד

 

[שירה כמים 1959]

על רקע השמיים החשוכים
מביט בי מן החצר העץ הגדול שאינני יודעת את שמו
קראתי היום בחדשות שהחסידות הגיעו לדרום כמו מדי שנה לקראת הסתיו
לאכול ולשתות ולצבור כוחות לקראת יציאתן לאפריקה אל הארצות החמות.
אם כך, משהו מתנהל עדיין כשורה בעולמנו
ואפילו האור הזז שראיתי בשמיים בשעת לילה מוקדמת יותר
ותהיתי האם הוא כוכב או מטוס ואולי חללית חייזרית
אפילו הוא כבר אינו מאיים עלי כל כך
גם את הבודהיזם אני יכולה להשכיב במיטת הילדה לישון
ולכסות את אי הוודאות בשמיכה עד סנטרה.
"ששש," אלחש לה בשקט, כמו הייתה בתי שלא נולדה,
"הכול בסדר, החסידות מגיעות בזמן לישראל, הסתיו מגיע בעיתו,
תשכחי מכיבוש החלל, תשכחי מכדור הארץ הבוער, תשכחי מהקורונה,
עכשיו הכול בסדר," כך אלחש לה לאי-הוודאות המתוקה
ומעל השמיכה אלטף את כתפה המתוחה

 

[שירה כמים 1959]

על תחנת האוטובוס אכתוב
מתי אני פנויה בסטודיו שלי
לעשות את להטוטי האמנות
שנולדתי לעשותם
להתגלגל בתוך חישוקי המילים הבוערים
בבגד גוף זוהר ומחטב
כך שכולכם וכולכן תבואו לצפות בי
כלומר, אחדים ואחדות
והשאר יילכו להתלהטט עם שלמה ארצי ואייל גולן
ועל חטאיי שלי לא ייכתב דבר
כי לא הייתי מספיק חשובה ומפורסמת
ורק חוה אלברשטיין תשיר בצד שיר מבית אימא
תרכך אותי אל דמעות הסוף המתגלגל על הבמה
לנוכח עיניכם ועיניכן, האחדים והאחדות

 

[שירה כמים 1959]

להשאיר למלך כזה בלגן
לא נעים אבל אני חייבת
לתפוס את המטוס
האישור הנחוץ אולי לא בארנק שלי
או שאולי משתוללת מגיפה
והמלך אולי יבין או שאבקש
מאחת הנשים הצעירות
שתסדר כי בכל זאת
המלך נעים ומבין
אבל בכל זאת
המלך הוא מלך
ולא צריך להגזים

 

[שירה כמים 1959]

ר' עצובה
ואין לי כוח להחזיק עכשיו בידה
היא מתאמצת להעמיד פני חזקה
בזמן שאין לה כוח לעכל את נגיסות השמחה
אותן היא לועסת במהירות
הלוואי שאצליח לכתוב לה שיר, אני אומרת לעצמי,
שהרי -
מה עוד יכול לנחם

 

[שירה כמים 1959]

היי שלום תל אביב
עם מצגי השווא הנוצצים של הביחדנס שלך
וקבצנייך המטונפים בפינות הרחוב
עזבתי אותך לעיר אחרת
גם כאן מצגי שווא נוצצים
וגם כאן קבצנים מטונפים
(כך מספרים, אני לא ראיתי אפאחד בינתיים)
וגם כאן השכנים מתים בלי שאיש יידע
ומצחינים את הבניין
כך אולי גם אני אמות בבוא יומי
אלא אם כן אצליח להתעשר ואמצא את הדרך
אל המתת חסד מהירה.
אלוהים, בבקשה עשה את כיסי עמוק ומכיל
את כל המטבעות והשטרות שייכנסו אליו
כדי שאוכל למות עם מזרק נקי שיידחף אל זרועי

 

[שירה כמים 1959]

מה שהיה היה
ממקום המסתור
על קצות האצבעות
צופה בלתי נראית
בלתי קיימת
הילדה
באימא ואבא
ושאר האנשים החיים

 

[צב ללא בית]

מותר להגיד וואו?

 

[שירה כמים 1959]

מותר להגיד וואו?

מותר ואף רצוי תודה רבה!!