אם תרצו פשיסטים
New member
לעולם לא עוד /רונן שובל
לעולם לא עוד/ רונן שובל
מרוב הורים מטורפים שמשליכים את ילדיהם מהחלון, מלחמת האזרחים בסוריה וחידוש המו"מ מול הפלסטינים, הדחקנו בחודשים האחרונים את הסכנה הברורה והמיידית המרחפת מעל ראשינו ומסכנת את עתידנו. השואה של 2014 תהיה שונה מזו של 1940. אם הנאצים נאלצו להעביר יהודים מכל רחבי אירופה למחנות השמדה, הפעם האסלאם הפונדמנטליסטי עומד להביא את אושוויץ אלינו.
יום אחד זה יקרה: נקום בבוקר, נשתה קפה, נוריד את הילדים בבית הספר, ואז בפקק בדרך לעבודה, ארבעה טילי שיהאב עם ראש נפץ גרעיני יצליחו לפרוץ את מערך ההגנה האווירית שלנו. שני טילים ינחתו בגוש דן, אחד בחיפה, אחד בירושלים. עשרות אלפים ימותו במקום, מאות אלפים בחודשים שלאחר מכן. אני לא רוצה להמשיך לדמיין את סדר ההתרחשויות. זה מפחיד מדי.
אחת ההצדקות של המפעל הציוני היא השואה. הצדקה זו גורסת כי לעולם לא ניתן עוד לאחרים לקבוע את עצם גורל קיומנו. לכן עלינו להקים מקלט בטוח ליהודים, ולייצר צבא שיש בכוחו להגן על ארצנו. הלקח של השואה הוא שלא נפקיר עוד את גורלנו בידי אחרים. זהו הנרטיב המוטמע בנו. זהו המסר הגלום במסעות בני הנוער לפולין - לעולם לא עוד. הצדקה זו חלחלה עמוק לתוך התודעה הישראלית. איני מבקש לבטל אותה, אך אני מבקש לטעון שהיא לבדה לא מספיקה עוד.
הראיה לכך היא שגשוג משרדי עורכי הדין המפרסמים את עזרתם בהשגת אזרחות זרה. תופעה זו מצביעה על תובנה משותפת לישראלים רבים: אנו חוששים לגורל המפעל הציוני ומפחדים שביום פקודה מדינות העולם יתירו לערבים לעשות בנו שפטים. רק מי שבידו אזרחות זרה יהיה בעל סיכוי להינצל. אנו יודעים היטב - יהודים שאינם בעלי דרכון זר לא יזכו להגנתה של אף מדינה בעולם. ממש כמו שהיה בעבר. מחנה פליטים יהיה לוקסוס עבור אלו שישרדו, אולם סביר להניח שרוב היהודים לא יגיעו אליו.
עם תובנות מהסוג הזה מסתובבים עשרות אלפים. הם מצדיקים את עצמם וטוענים כי המפעל הציוני איבד את הצדקתו, שכן לנוכח הגרעין האיראני חכם יותר כיום לפזר את היהודים בעולם מאשר לרכז אותם במקום אחד. כלומר, אם תיפגע קהילת יהודי ארגנטינה, יהודי ארה"ב וספרד לא יסבלו, ולהפך. פרויקט הגרעין האיראני מחלחל לתוך פחדינו הקיומיים העמוקים ביותר, הוא מופיע לנו בסיוטים, הוא שותף בקבלת ההחלטות היומיומיות של חיינו, פוגע בנו על אף שהפצצה טרם הושלמה.
אל לנו לצפות שהעולם המערבי, הפועל אך ורק מתוך אינטרסים ולא מתוך ערכים, יפעל בעתיד למעננו. האחריות לגורל המפעל הציוני מוטלת עלינו. זוהי האחריות של הדור שלנו ככלל, ושל כל אחד ואחת מאיתנו כפרטים. מוטלת עלינו אחריות כפולה: ראשית, מוטלת עלינו החובה לייצר הצדקה מחודשת לציונות, כזו שתחבר מחדש את בני העם לארצו, למרות האיומים והסכנות.
אכן, פרויקט המקלט הבטוח עומד בפני סכנה קיומית. מאז ימי ראשית הציונות, יותר משביקשנו לנו מקלט בטוח, הציונות הייתה לתנועת רנסנס. שהרי אם חיפשנו רק מקלט בטוח, עדיף היה לנו להתיישב באוגנדה. הציונות היא תנועת שיבה. אנו מחדשים ימינו כקדם. חזרנו לארצנו מ-70 גלויות, חזרנו לשפתנו מ-70 לשונות. מוטל עלינו עוד לחזור לתרבותנו ולזהותנו. כדברי הפתיחה של הרצל בקונגרס הציוני הראשון: "הציונות היא שיבה אל היהדות עוד לפני השיבה לארץ היהודים".
שנית, עלינו להיות מסוגלים לגייס את כל משאבי הנפש והחומר על מנת לסלק את האיום האיראני. אם איננו מסוגלים להניע את מדינות העולם לחסלו, ואם איננו מסוגלים לחסל את האיום האיראני באמצעות נשק קונבנציונלי, כדאי לנו להתחיל לבחון בשקילות, במתינות וברצינות את המשמעויות מרחיקות הלכת של הרעיון שאנחנו נהיה אלו המפעילים ראשונים נשק גרעיני טקטי (ולא אסטרטגי!) לחיסול תוכנית הגרעין האיראנית.
ברירת שמשון, שלפיה נהיה מוכנים להשתמש בנשק גרעיני רק לאחר שיתקיפו אותנו בנשק גרעיני, היא בחירה אנטי-מוסרית. מהי התועלת בהפעלת נשק גרעיני על ידי קומץ ניצולים יהודים לאחר שתושמד מדינת ישראל? מי שפוסל אפריורית את הרעיון, הופך את הנשק הגרעיני שלנו בהגדרה לנשק שתמיד יכול להיות מופעל רק כשיהיה מאוחר מדי.
לעולם לא עוד/ רונן שובל
מרוב הורים מטורפים שמשליכים את ילדיהם מהחלון, מלחמת האזרחים בסוריה וחידוש המו"מ מול הפלסטינים, הדחקנו בחודשים האחרונים את הסכנה הברורה והמיידית המרחפת מעל ראשינו ומסכנת את עתידנו. השואה של 2014 תהיה שונה מזו של 1940. אם הנאצים נאלצו להעביר יהודים מכל רחבי אירופה למחנות השמדה, הפעם האסלאם הפונדמנטליסטי עומד להביא את אושוויץ אלינו.
יום אחד זה יקרה: נקום בבוקר, נשתה קפה, נוריד את הילדים בבית הספר, ואז בפקק בדרך לעבודה, ארבעה טילי שיהאב עם ראש נפץ גרעיני יצליחו לפרוץ את מערך ההגנה האווירית שלנו. שני טילים ינחתו בגוש דן, אחד בחיפה, אחד בירושלים. עשרות אלפים ימותו במקום, מאות אלפים בחודשים שלאחר מכן. אני לא רוצה להמשיך לדמיין את סדר ההתרחשויות. זה מפחיד מדי.
אחת ההצדקות של המפעל הציוני היא השואה. הצדקה זו גורסת כי לעולם לא ניתן עוד לאחרים לקבוע את עצם גורל קיומנו. לכן עלינו להקים מקלט בטוח ליהודים, ולייצר צבא שיש בכוחו להגן על ארצנו. הלקח של השואה הוא שלא נפקיר עוד את גורלנו בידי אחרים. זהו הנרטיב המוטמע בנו. זהו המסר הגלום במסעות בני הנוער לפולין - לעולם לא עוד. הצדקה זו חלחלה עמוק לתוך התודעה הישראלית. איני מבקש לבטל אותה, אך אני מבקש לטעון שהיא לבדה לא מספיקה עוד.
הראיה לכך היא שגשוג משרדי עורכי הדין המפרסמים את עזרתם בהשגת אזרחות זרה. תופעה זו מצביעה על תובנה משותפת לישראלים רבים: אנו חוששים לגורל המפעל הציוני ומפחדים שביום פקודה מדינות העולם יתירו לערבים לעשות בנו שפטים. רק מי שבידו אזרחות זרה יהיה בעל סיכוי להינצל. אנו יודעים היטב - יהודים שאינם בעלי דרכון זר לא יזכו להגנתה של אף מדינה בעולם. ממש כמו שהיה בעבר. מחנה פליטים יהיה לוקסוס עבור אלו שישרדו, אולם סביר להניח שרוב היהודים לא יגיעו אליו.
עם תובנות מהסוג הזה מסתובבים עשרות אלפים. הם מצדיקים את עצמם וטוענים כי המפעל הציוני איבד את הצדקתו, שכן לנוכח הגרעין האיראני חכם יותר כיום לפזר את היהודים בעולם מאשר לרכז אותם במקום אחד. כלומר, אם תיפגע קהילת יהודי ארגנטינה, יהודי ארה"ב וספרד לא יסבלו, ולהפך. פרויקט הגרעין האיראני מחלחל לתוך פחדינו הקיומיים העמוקים ביותר, הוא מופיע לנו בסיוטים, הוא שותף בקבלת ההחלטות היומיומיות של חיינו, פוגע בנו על אף שהפצצה טרם הושלמה.
אל לנו לצפות שהעולם המערבי, הפועל אך ורק מתוך אינטרסים ולא מתוך ערכים, יפעל בעתיד למעננו. האחריות לגורל המפעל הציוני מוטלת עלינו. זוהי האחריות של הדור שלנו ככלל, ושל כל אחד ואחת מאיתנו כפרטים. מוטלת עלינו אחריות כפולה: ראשית, מוטלת עלינו החובה לייצר הצדקה מחודשת לציונות, כזו שתחבר מחדש את בני העם לארצו, למרות האיומים והסכנות.
אכן, פרויקט המקלט הבטוח עומד בפני סכנה קיומית. מאז ימי ראשית הציונות, יותר משביקשנו לנו מקלט בטוח, הציונות הייתה לתנועת רנסנס. שהרי אם חיפשנו רק מקלט בטוח, עדיף היה לנו להתיישב באוגנדה. הציונות היא תנועת שיבה. אנו מחדשים ימינו כקדם. חזרנו לארצנו מ-70 גלויות, חזרנו לשפתנו מ-70 לשונות. מוטל עלינו עוד לחזור לתרבותנו ולזהותנו. כדברי הפתיחה של הרצל בקונגרס הציוני הראשון: "הציונות היא שיבה אל היהדות עוד לפני השיבה לארץ היהודים".
שנית, עלינו להיות מסוגלים לגייס את כל משאבי הנפש והחומר על מנת לסלק את האיום האיראני. אם איננו מסוגלים להניע את מדינות העולם לחסלו, ואם איננו מסוגלים לחסל את האיום האיראני באמצעות נשק קונבנציונלי, כדאי לנו להתחיל לבחון בשקילות, במתינות וברצינות את המשמעויות מרחיקות הלכת של הרעיון שאנחנו נהיה אלו המפעילים ראשונים נשק גרעיני טקטי (ולא אסטרטגי!) לחיסול תוכנית הגרעין האיראנית.
ברירת שמשון, שלפיה נהיה מוכנים להשתמש בנשק גרעיני רק לאחר שיתקיפו אותנו בנשק גרעיני, היא בחירה אנטי-מוסרית. מהי התועלת בהפעלת נשק גרעיני על ידי קומץ ניצולים יהודים לאחר שתושמד מדינת ישראל? מי שפוסל אפריורית את הרעיון, הופך את הנשק הגרעיני שלנו בהגדרה לנשק שתמיד יכול להיות מופעל רק כשיהיה מאוחר מדי.
