ariel thats me
New member
לעזוב את הבית
אני בת 24 ועדיין גרה אצל ההורים. מצד אחד טוב ונוח לי בבית, אבל מצד שני אין לי עצמאות. חשבתי על לשכור דירה אבל בכל פעם שאני מעלה את הנושא אמא שלי מתחילה לעשות לי סצינות. היא פשוט לא מבינה למה אני צריכה לשכור דירה - מה רע לי בבית? בכל אופן, יש לי חבר כבר שנה ואני ישנה אצלו כמעט כל יום. בקרוב נעבור לגור יחד (כבר סגרנו על דירה וניכנס לגור בה בעוד חודש) ואז תיפטר הבעיה הזו. אבל יצוצו בעיות חדשות (שכבר קיימות). אמא שלי לא מבינה שאני צריכה פרטיות. בכל פעם שאני חוזרת הביתה היא מתחילה לשאול אותי מה דיברתי עם החבר שלי, מה הוא סיפר וכו'. זה ככה גם כשאני מדברת עם חברות. כשאני מסבירה לה שזה חונק אותי היא נעלבת ומפסיקה לדבר איתי לגמרי בטענה שהיא לא יודעת על מה אני מרשה לה לדבר איתי ועל מה לא. אני פשוט לא יודעת איך להסביר לה שקצת תעזוב אותי. בעיה נוספת היא שהיא לא מבינה את הצורך שלי להיות עם החבר שלי לבד. היא פשוט לא מבינה למה אני צריכה ללכת אליו כל יום והוא לא בא אלי כל יום (ולא ברור לה ההבדל בין להיות בדירה שלו שאין שם עוד אך אחד לבין להיות אצלי עם ההורים שלי ושתי האחיות שלי). ביום יום פתרתי את הבעיה בכך שאני פשוט הולכת אליו ולא מנסה להסביר לה את זה בכלל. הבעיה היא בסופי שבוע. אין מה לדבר על זה שלא נבוא (אני והחבר) בשבת. היא ממש כועסת אם אנחנו לא באים. כשאנחנו באים היא תמיד עושה סצינות על זה שבאנו מאוחר. שוב, היא לא מבינה למה אנחנו רוצים להיות לבד בשבת בבוקר. מה ההבדל בין להיות שנינו לבד לבין לבוא הביתה ולהיות ביחד עם ההורים והאחיות? לא משנה באיזה שעה נבוא זה תמיד מאוחר מידי. גם לא משנה עד מתי נישאר - זה תמיד מוקדם מידי. כשאעזוב את הבית אני לא מתכוונת להגיע להורי בכל יום - זה פשוט לא ישאיר לי זמן לחיים משלי, אבל כבר עכשיו ברור לי שיהיו לי סצינות חבל"ז על זה... אני מרגישה קרועה בין החבר שלי - שאני רוצה להיות איתו לבד וכך גם הוא, לבין אמא שלי שרגילה שאני בבית ומאז ומעולם חנקה אותי ולכן קשה לי לשנות סדרי עולם היום. ראיתי הודעה די דומה פה בפורום, אבל ההבדל הוא שאמא שלי חושבת שהיא עושה לי טוב. היא חושבת שיש בינינו קשר מדהים ושאנחנו החברות הכי טובות אחת של השניה. לפעמים נראה לי שהיא פשוט מקנאה בזה שאני נותנת הרבה תשומת לב לחבר שלי ולא לה. אני יודעת שהכוונה שלה טובה ושהיא רוצה שיהיה לי טוב. אני יודעת שהיא גם רוצה שאני אתחתן, אבל לפעמים נראה לי שהיא היתה רוצה שאתחתן אבל שאשאר לגור בבית איתה... איך אפשר להסביר לה את הדברים בלי שהיא תעלב? (דרך אגב, היא ככה גם לגבי האחיות שלי, אבל הן עוד קטנות כך שזה לא מפריע להן. הן בנות 14 ו-7).
אני בת 24 ועדיין גרה אצל ההורים. מצד אחד טוב ונוח לי בבית, אבל מצד שני אין לי עצמאות. חשבתי על לשכור דירה אבל בכל פעם שאני מעלה את הנושא אמא שלי מתחילה לעשות לי סצינות. היא פשוט לא מבינה למה אני צריכה לשכור דירה - מה רע לי בבית? בכל אופן, יש לי חבר כבר שנה ואני ישנה אצלו כמעט כל יום. בקרוב נעבור לגור יחד (כבר סגרנו על דירה וניכנס לגור בה בעוד חודש) ואז תיפטר הבעיה הזו. אבל יצוצו בעיות חדשות (שכבר קיימות). אמא שלי לא מבינה שאני צריכה פרטיות. בכל פעם שאני חוזרת הביתה היא מתחילה לשאול אותי מה דיברתי עם החבר שלי, מה הוא סיפר וכו'. זה ככה גם כשאני מדברת עם חברות. כשאני מסבירה לה שזה חונק אותי היא נעלבת ומפסיקה לדבר איתי לגמרי בטענה שהיא לא יודעת על מה אני מרשה לה לדבר איתי ועל מה לא. אני פשוט לא יודעת איך להסביר לה שקצת תעזוב אותי. בעיה נוספת היא שהיא לא מבינה את הצורך שלי להיות עם החבר שלי לבד. היא פשוט לא מבינה למה אני צריכה ללכת אליו כל יום והוא לא בא אלי כל יום (ולא ברור לה ההבדל בין להיות בדירה שלו שאין שם עוד אך אחד לבין להיות אצלי עם ההורים שלי ושתי האחיות שלי). ביום יום פתרתי את הבעיה בכך שאני פשוט הולכת אליו ולא מנסה להסביר לה את זה בכלל. הבעיה היא בסופי שבוע. אין מה לדבר על זה שלא נבוא (אני והחבר) בשבת. היא ממש כועסת אם אנחנו לא באים. כשאנחנו באים היא תמיד עושה סצינות על זה שבאנו מאוחר. שוב, היא לא מבינה למה אנחנו רוצים להיות לבד בשבת בבוקר. מה ההבדל בין להיות שנינו לבד לבין לבוא הביתה ולהיות ביחד עם ההורים והאחיות? לא משנה באיזה שעה נבוא זה תמיד מאוחר מידי. גם לא משנה עד מתי נישאר - זה תמיד מוקדם מידי. כשאעזוב את הבית אני לא מתכוונת להגיע להורי בכל יום - זה פשוט לא ישאיר לי זמן לחיים משלי, אבל כבר עכשיו ברור לי שיהיו לי סצינות חבל"ז על זה... אני מרגישה קרועה בין החבר שלי - שאני רוצה להיות איתו לבד וכך גם הוא, לבין אמא שלי שרגילה שאני בבית ומאז ומעולם חנקה אותי ולכן קשה לי לשנות סדרי עולם היום. ראיתי הודעה די דומה פה בפורום, אבל ההבדל הוא שאמא שלי חושבת שהיא עושה לי טוב. היא חושבת שיש בינינו קשר מדהים ושאנחנו החברות הכי טובות אחת של השניה. לפעמים נראה לי שהיא פשוט מקנאה בזה שאני נותנת הרבה תשומת לב לחבר שלי ולא לה. אני יודעת שהכוונה שלה טובה ושהיא רוצה שיהיה לי טוב. אני יודעת שהיא גם רוצה שאני אתחתן, אבל לפעמים נראה לי שהיא היתה רוצה שאתחתן אבל שאשאר לגור בבית איתה... איך אפשר להסביר לה את הדברים בלי שהיא תעלב? (דרך אגב, היא ככה גם לגבי האחיות שלי, אבל הן עוד קטנות כך שזה לא מפריע להן. הן בנות 14 ו-7).