"לעיתים"

[AndreaCorr ©]

"לעיתים" ../images/Emo35.gif

אם המילה עִתִּים (או לְעִתִּים) נגזרת מן המילה עֵת, אז למה לא אומרים לְעֵתִּים

ויותר מזה, אם המילה עֵת היא בנקבה, אז למה לא אומרים לְעֵתּוֹת

 

[אִיתַי]

תשובה

ראשית, המילה "עת" אינה היחידה שצורת הריבוי שלה גוררת שינוי בניקוד - ביחס לצורת היחיד, אם כי איני יודע מהי הסיבה המסוימת במקרה זה. שנית, באשר למילה "עִתּוֹת" - גם היא קיימת. כך לדוגמה: "לעתות צרה" או "לעתותי ערב" (לפנות ערב).

 

[Yuvalenko]

תשובה 2:

עֵת -> בריבוי -עִתִּים. כמו גץ - גצים, נץ - נצים, עז - עזים (הכל כמובן באותו הניקוד בכדוגמה המקורית) מילים אלו הן מגזרת ה"כפולים", גזרת ע"ע אם תרצו. עה"פ ולה"פ זהים, וכך בצורת היחיד והרבים נבלעות האותיות זו בזו. בצורת הרבים אין בעיה לתת על כך תשלום דגש בעה"פ, וכן כמובן שתבוא תנועה קצרה בפה"פ. אולם בצורת היחיד, פה"פ היא האות האחרונה במילה, וכן ישנה רק הברה אחת, שהיא מוטעמת מן הסתם. לכן לא יכולה לבוא תנועה קטנה ולא דגש משלים באות האחרונה. כך נוצר המצב של "הגבהת" התנועה לצירה, ואין דגש בעה"פ.

 

[אִיתַי]

נכון מאוד ../images/Emo8.gif

צורת ריבוי דגושה בהשוואה לצורת יחיד שאינה דגושה (וקצרה במיוחד) אכן הזכירה לי את גזרת ע"ע (כמו רַך -> רַכִּים), אך לא הייתי בטוח בנוגע לקיומו של השורש עת"ת.

ו-

 

[dorgad]

הכול טוב

כלומר, ההסברים. אבל... בהזדמנות זו: כל הדברים, כל החיות, כל האנשים, כל ה... מכל ה... לכל ה... בכל ה... ולעומתם: הכול, מכול, בכול, לכול המשך טוב לכולם/ן דור

 

[Yuvalenko]

לא הבנתי את הערתך.

אם כוונתל לכך שחולם מלא הינה תנועה גדולה וחולם חסר היא קטנה, טעות בידך. התנועה הקטנה של תנועה ה"או" היא קמץ קטן. המילה "כל" נכתב בחולם חסר בכל מצב, אלא אם כן בספרות העתיקה או בימי הביניים היא נכתבה גם עם חולם מלא. בין כך ובין כך (ולא "בין כה וכה") אין הבדל בין שתי הצורות.

 

[dorgad]

גדול עליי עניין החולמים

התייחסתי למילה "הכל" שבהודעתך מאמש (בסוגריים), והסבתי תשומת לב קוראי ההודעה לאיות הנכון של המילה בכתיב חסר ניקוד. ההבדל בין כתיבת "כל ה..." ל"הכול" וכו' נבדק ואומת באקדמיה ללשון עברית. דור

 

[Yuvalenko]

היינו כ"חולמים".. ../images/Emo13.gif