לעניין מועדו האמיתי של חג השבועות
מתי באמת חל מועדו של חג השבועות שבתורה? הבה נבחן את הנתונים שיש בידינו: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת-עמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת ַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה' (ויקרא כג, 15-16) את העומר יש להתחיל לספור ממחרת השבת ולסיים ביום החמישים שגם הוא ממחרת השבת, ובו חל חג השבועות. הבעיה היא שלא מבואר בפסוקים אלו על איזו שבת מדובר. מסיבה זו הפרושים (הע' 1) (אבותיהם של חז"ל) ניסו לפתור את הבעיה בכך שטענו שאין מדובר ב"שבת בראשית" אלא ב"יום טוב", שהוא היום הראשון של חג המצות החל בטו' בניסן. כלומר, את העומר יש להניף ממחרת ה"יום טוב" שהוא טז בניסן. הבעיה המרכזית בפירוש זה היא שצריך להסביר מה היא השבת השביעית שממחרתה חל חג השבועות. אם נאמר שהכוונה היא לשבת במובן של שבוע, אז יש צורך להסביר כיצד שתי מילים זהות בסמיכות פסוקים יש להן משמעות שונה לחלוטין. מלבד זאת מקור נוסף בספר יהושע (יהושע ה, 10-12) סותר את הפירוש של הפרושים, בכך ששם נאמר שבני ישראל אכלו תבואה חדשה "ממחרת הפסח", שהוא למעשה יום הראשון של חג המצות, טו בניסן. כלומר, אם כבר ביום זה בני-ישראל אכלו מצות עשויות מהתבואה החדשה של הארץ, אזי ניתן להסיק שיום הנפת העומר חל באותה שנה לפני חג הפסח (הע' 2) . לעומת הפרושים, הכתות האחרות גרסו שמדובר בשבת של ממש, ויום הנפת העומר וחג השבועות חייבים לצאת ביום ראשון של השבוע. חלקם סברו שמדובר על השבת שבתוך חול המועד של חג המצות, ואחרים סברו שמדובר על השבת שלאחר חג המצות. אם נבחן את הפסוקים היטב נראה שמועד הנפת העומר אכן מפורש בתורה, והוא תחילת הקציר. כלומר, אין מועד קבוע מראש, ובכל שנה יש להתחיל לספור עם תחילת הקציר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי-תָבאוּ אֶל- הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת-עמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל- הַכּהֵן: וְהֵנִיף אֶת-הָעמֶר לִפְנֵי ה' לִרְצנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכּהֵן (ויקרא כג 10) שִׁבְעָה שָׁבֻעת תִּסְפָּר-לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת: וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ: (דברים טז 9-10) הביטוי חרמש בקמה מתייחס לקציר מסחרי, ולא קציר פרטי שיכול להעשות באמצעות מגל. זו גם הסיבה שאין תאריך קבוע לחג השבועות. מלבד זאת, מטעמים של יעילות בעבודה, הקציר בעת העתיקה ועד ימינו מתחיל תמיד ביום ראשון של השבוע. על-פי נתוני ארגון מגדלי הפלחה בישראל, קציר הדגנים למאכל אדם החל השנה בתאריך ה-1/5, כ"ב ניסן. מכאן שחג השבועות אמור לצאת ב12 לחודש השלישי, שהוא יב' בסיון, 19/5. לא בכדי חג השבועות המיר את תוכנו לחג מתן תורה. בימינו בחג זה אין כל מודעות לתהליך החקלאי שמהווה את מהותו של החג. חזרה אל החג המקורי יכולה לחבר אותנו חזרה אל המודעות החקלאית, שחשובה לנו כל כך בהבנת המקור לצרכנים החומריים הבסיסים ביותר שלנו, בחיבור מחודש אל הטבע ומעגל השנה, וחיבור חדש אל האדמה ואל ארץ-ישראל. למעוניינים לקיים ארוחת לחם חיטים עשוי מתבואת הארץ, כזכר לקרבן החיטים שהיו מקריבים בבית המקדש נא ליצור קשר עמי ב[email protected]. לפרטים נוספים הינכם מוזמנים לבקר ב: http://6672.hydepark.co.il הערות שוליים ------------ 1. בתקופת הבית השני היו מספר כתות (זרמים) ביהדות ולכל אחת מהן היתה הלכה אחרת. הפרושים היו הכת הגדולה ביותר באותה תקופה. טענת הפרושים היתה, שלהם יש מסורת לגבי הפירוש הנכון של מצוות התורה. יש לציין שבתקופת המקרא לא שמרו על המסורת בדומה לאופן שבו היא נשמרה בזמן של חז"ל ועד לזמנינו, כך שהמסורת של חז"ל מבוססת בעיקר על פירושים והשפעות זרות מהתקופה הפרסית וההלניסטית. 2. אפשר גם לתרץ זאת בכך, שבאותה עת הם לא היו מחויבים במצוות העומר.
מתי באמת חל מועדו של חג השבועות שבתורה? הבה נבחן את הנתונים שיש בידינו: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת-עמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת ַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה' (ויקרא כג, 15-16) את העומר יש להתחיל לספור ממחרת השבת ולסיים ביום החמישים שגם הוא ממחרת השבת, ובו חל חג השבועות. הבעיה היא שלא מבואר בפסוקים אלו על איזו שבת מדובר. מסיבה זו הפרושים (הע' 1) (אבותיהם של חז"ל) ניסו לפתור את הבעיה בכך שטענו שאין מדובר ב"שבת בראשית" אלא ב"יום טוב", שהוא היום הראשון של חג המצות החל בטו' בניסן. כלומר, את העומר יש להניף ממחרת ה"יום טוב" שהוא טז בניסן. הבעיה המרכזית בפירוש זה היא שצריך להסביר מה היא השבת השביעית שממחרתה חל חג השבועות. אם נאמר שהכוונה היא לשבת במובן של שבוע, אז יש צורך להסביר כיצד שתי מילים זהות בסמיכות פסוקים יש להן משמעות שונה לחלוטין. מלבד זאת מקור נוסף בספר יהושע (יהושע ה, 10-12) סותר את הפירוש של הפרושים, בכך ששם נאמר שבני ישראל אכלו תבואה חדשה "ממחרת הפסח", שהוא למעשה יום הראשון של חג המצות, טו בניסן. כלומר, אם כבר ביום זה בני-ישראל אכלו מצות עשויות מהתבואה החדשה של הארץ, אזי ניתן להסיק שיום הנפת העומר חל באותה שנה לפני חג הפסח (הע' 2) . לעומת הפרושים, הכתות האחרות גרסו שמדובר בשבת של ממש, ויום הנפת העומר וחג השבועות חייבים לצאת ביום ראשון של השבוע. חלקם סברו שמדובר על השבת שבתוך חול המועד של חג המצות, ואחרים סברו שמדובר על השבת שלאחר חג המצות. אם נבחן את הפסוקים היטב נראה שמועד הנפת העומר אכן מפורש בתורה, והוא תחילת הקציר. כלומר, אין מועד קבוע מראש, ובכל שנה יש להתחיל לספור עם תחילת הקציר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי-תָבאוּ אֶל- הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת-עמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל- הַכּהֵן: וְהֵנִיף אֶת-הָעמֶר לִפְנֵי ה' לִרְצנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכּהֵן (ויקרא כג 10) שִׁבְעָה שָׁבֻעת תִּסְפָּר-לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת: וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ: (דברים טז 9-10) הביטוי חרמש בקמה מתייחס לקציר מסחרי, ולא קציר פרטי שיכול להעשות באמצעות מגל. זו גם הסיבה שאין תאריך קבוע לחג השבועות. מלבד זאת, מטעמים של יעילות בעבודה, הקציר בעת העתיקה ועד ימינו מתחיל תמיד ביום ראשון של השבוע. על-פי נתוני ארגון מגדלי הפלחה בישראל, קציר הדגנים למאכל אדם החל השנה בתאריך ה-1/5, כ"ב ניסן. מכאן שחג השבועות אמור לצאת ב12 לחודש השלישי, שהוא יב' בסיון, 19/5. לא בכדי חג השבועות המיר את תוכנו לחג מתן תורה. בימינו בחג זה אין כל מודעות לתהליך החקלאי שמהווה את מהותו של החג. חזרה אל החג המקורי יכולה לחבר אותנו חזרה אל המודעות החקלאית, שחשובה לנו כל כך בהבנת המקור לצרכנים החומריים הבסיסים ביותר שלנו, בחיבור מחודש אל הטבע ומעגל השנה, וחיבור חדש אל האדמה ואל ארץ-ישראל. למעוניינים לקיים ארוחת לחם חיטים עשוי מתבואת הארץ, כזכר לקרבן החיטים שהיו מקריבים בבית המקדש נא ליצור קשר עמי ב[email protected]. לפרטים נוספים הינכם מוזמנים לבקר ב: http://6672.hydepark.co.il הערות שוליים ------------ 1. בתקופת הבית השני היו מספר כתות (זרמים) ביהדות ולכל אחת מהן היתה הלכה אחרת. הפרושים היו הכת הגדולה ביותר באותה תקופה. טענת הפרושים היתה, שלהם יש מסורת לגבי הפירוש הנכון של מצוות התורה. יש לציין שבתקופת המקרא לא שמרו על המסורת בדומה לאופן שבו היא נשמרה בזמן של חז"ל ועד לזמנינו, כך שהמסורת של חז"ל מבוססת בעיקר על פירושים והשפעות זרות מהתקופה הפרסית וההלניסטית. 2. אפשר גם לתרץ זאת בכך, שבאותה עת הם לא היו מחויבים במצוות העומר.