כמו שציינתי- אני בהחלט
מזניחה לא פעם... שזה קצת חבל. אני יודעת שיותר קל לי לעשות כשיש סביבי א/נשים ויותר לי קל לבשל כשיש אחרים, יותר קל לי שיש חלוקה, אבל הייתי רוצה חלוקה בין אנשים שעושים יחד עבור עצמם ולא חלוקה בין גברות ומשרתות. חלק מזה רציונלי: תמיכה בקהילה מקומית, יצרנית, לדאוג קודם לשכנה ואחר כך לטויס אר אס, קודם לאיכות הסביבה ורק אחר כך לתאגידי מזון גדולים. החלק הפחות רציונלי הוא שקשה לי עם חוסר פרטיות, ולא הייתי רוצה שאחרים ינקו עבורי. בדיוק קודם ישבתי על הבלקון לאור הדימדומים ושוחחתי עם השכנה בת ה- 50 בערך, שלא הייתה מכניסה עוזרת, והיא עושה הכל לבד בלי "עזרה" כמו שהיא קוראת לזה מהבנזוג או מהילדים, שחלקם כבר לא בבית. אז אני לא כמוה. כאשר חייתי עם בנזוג לא הייתה לי בעיה שהוא ישטוף כלים עבורי , כמו שלא הייתה לי בעיה לבשל עבורו (בד"כ) או בעיה שהוא ישטוף את הבית כשאני תליתי כביסה וכו´. יש לי תחושה רגשית כלפי הבית, הדברים שנעשים עבור בני הבית רצוי שיעשו בידי בני הבית. בני הבית מבחינתי זה גם שתי הצעירות והצעיר ממכריי שנחתו כאן לפני מספר ימים ומיד העמדתי סירים על האש, מצד שני- שמחתי שטרחו לשטוף כלים וגם הביאו סברס לקינוח. אין לי כרגע משפחה משלי (כלומר הורים ואחים, שיחיו, אבל לא בנזוג וילדים) לכן קצת עול בשבילי לעשות הכל לבד. יותר כיף לי לבשל כשגם אחרים אוכלים. יותר כיף לי בשיתוף. פה לפעמים נוצרת ה"הזנחה " הזו וגם בתקופות עסוקות ועמוסות . אני מעדיפה לאכול בפיצריה (ג´מאל החבר שלי עושה פיצות נפלאות וגם מגיע לו להרוויח) מאשר להכניס קפואים הבייתה, אם המצב ממש ממש כזה שאין לי חשק וכוח או שסתם לא בא לי לאכול לבד. יש הרבה שיקולים בעניין, לפעמים אני רוצה "להרשים" אבל אני ממש נגד כל הפוזה הזו , ואם אני אכין את הפלאייר לבד ולא גראפיקאית תכין אותו, אז אנשים לא ידעו על הסדנה? ואם חברה, סטודנטית לגרפיקה, תכין אותו אצלי בבית ולא על מק ואחר כך נצלם אותו במקום בית דפוס זה סוף העולם?! ואני יודעת שיש הגורסים בעד "התמקצעות" או שזה חובבני, אבל בדרך הם מוכנים לגזול לי את ההנאה של להכין לבד בבית משהו, וגם שלוש שעות של עשייה של כיף עם חברה. ויש מחיר, לפעמים התפשרות, לפעמים הזנחה, לפעמים כל מיני דברים, והמחיר אולי הכי כבד שבעצם חלק מכל הלבד הזה, חלקו, בודאי לא כולו, בא מאיזה סוג של פרפקציוניזם, רצון שהדברים ייעשו כמו שאני רוצה או בכלל לא, אבל אם אני מסוגלת לתת לחברה להיכנס לי למטבח (ואני נותנת, בחיל ורעדה) אז סימן שזה בכל זאת לא נורא.
