חצישלישרבע
New member
"לעשות סידורים"
מאז שאני זוכרת את עצמי, ימי שישי היו הימים בהם אבא שלי "עושה סידורים": לגשת לבנק, לגשת לדואר, אם צריך לקנות משהו בשוק אז גם כן, כאלו. היות שכך, סידורים תמיד התקבעו אצלי כדברים שאנשים גדולים עושים, משהו שאבא שלי עושה. אילו סידורים כבר יכולים להיות לי? כך שבמידה מסויימת, אני עדיין קצת מופתעת כל פעם שנערמים דברים שצריך לסדר. אלא שבניגוד לאבי הממושמע, לי יש נטיה לדחות דברים: -"בהחלט", אני אומרת לעצמי, -"אגש לבנק". - "אחר כך" וזה נכון להכל: אני דוחה קביעת תורים לרופאים, תשלום שכר לימוד, רישום לקורסים, ענייני בנקים, שליחת דברים בדואר. לא כי אני מנסה להמנע מכך לגמרי, כנראה יותר כי לא לגמרי הפנמתי עד הסוף שזה חלק מהעצמאות, ולא מן עניין אקראי שנוחת עליך כזבוב ביום חמסין. הדברים היחידים שאני אצה לסדר הם אלו בעלי חשיבות בוערת - כמו אז שאיבדתי את העדשה, והתהלכתי בחוצות העיר חצי עיוורת. איך אתם עם סידורים
האם אתם גם דוחים דברים ומתמהמהים, או שאתם מהזן המתוקתק והמפוקס, ומכתביכם נשלחים במועדם, בדיקות לא נדחות, והסידורים מסודרים לפני שיהפכו לנדנוד גדול
מאז שאני זוכרת את עצמי, ימי שישי היו הימים בהם אבא שלי "עושה סידורים": לגשת לבנק, לגשת לדואר, אם צריך לקנות משהו בשוק אז גם כן, כאלו. היות שכך, סידורים תמיד התקבעו אצלי כדברים שאנשים גדולים עושים, משהו שאבא שלי עושה. אילו סידורים כבר יכולים להיות לי? כך שבמידה מסויימת, אני עדיין קצת מופתעת כל פעם שנערמים דברים שצריך לסדר. אלא שבניגוד לאבי הממושמע, לי יש נטיה לדחות דברים: -"בהחלט", אני אומרת לעצמי, -"אגש לבנק". - "אחר כך" וזה נכון להכל: אני דוחה קביעת תורים לרופאים, תשלום שכר לימוד, רישום לקורסים, ענייני בנקים, שליחת דברים בדואר. לא כי אני מנסה להמנע מכך לגמרי, כנראה יותר כי לא לגמרי הפנמתי עד הסוף שזה חלק מהעצמאות, ולא מן עניין אקראי שנוחת עליך כזבוב ביום חמסין. הדברים היחידים שאני אצה לסדר הם אלו בעלי חשיבות בוערת - כמו אז שאיבדתי את העדשה, והתהלכתי בחוצות העיר חצי עיוורת. איך אתם עם סידורים