יש החולמים כבר שנים על מלחמת אזרחים בישראל, או מלחמת אחים לאלו שמכירים בכך שכולנו אחים. זה לא באמת משהו חדש. לפעמים זה נראה כמעט כמו חלומות רטובים של החפצים בכך. המציאות כמובן וכרגיל, שונה בתכלית השוני. אם תדעי להתעלם מהתשקורת, ברוב המקומות בהם תסתובבי במדינה תגלי אחדות וגם במקומות בהם זו פחות באה לידי ביטוי, בוודאי שזה לא מגיע לרמה של מלחמה כלשהי. יריבות כן, לפעמים אינטנסיבית. לגיטימי. אנחנו חיים בדמוקרטיה תוססת (על אף הטענות לקיצה) והנושאים שעל הפרק בתקופה זו לא רק שחשובים מאוד, הם גם רגישים (מלשון רגשיות) מאוד.
מכאן ועד למלחמה כמו שציינת, יש עוד חתיכת דרך לעבור ושום דבר לא מלמד על כך שהתחלנו לפסוע בדרך זו. אבל בנושא הזה כמו בכל נושא בימינו, לא רק שיש מי שחולם על מלחמת אחים, יש גם מי שנראה לו חשוב לעשות כאילו אנחנו אוטוטו שם. זה חלק מהנרטיב, מהכאוס שמבקש המחנה ההוא ליצור בישראל. מבחינתו, הישראלי הממוצע שיושב בבית ולא מעורב, אם יקרא שאנחנו תיכף במלחמת אחים, יסיק מכך שביבי צריך ללכת ובבחירות הבאות יצביע 'נכון'. זה כל הסיפור.
אז אנשים כמו ברנע וחבריו מנצלים את הבמה שניתנה להם כדי לקדם את האג'נדה הזאת. כדי לקדם את הכאוס. כשהם לא מצליחים להביא אותה בפועל, הם יעשו כאילו. מבחינתם זה המשחק, זאת המטרה, וכל הכלים כשרים להשגתה. המציאות כאמור, במקום אחר ואשרייך שאת יודעת לזהות זאת.