לפי השם שלי...

לפי השם שלי...

אפשר להבין שאני מודאגת. לאבי היה (יש?) סרטן בשלפוחית השתן. לפני כחודשיים, הוא התחיל לסבול מסחרחורות ואי שיווי משקל, הוא הלך לרופאים שונים, לבדיקות שונות, ובבדיקת ה - MRI התגלה שיש לו שני גידולים במוח. יש לו תור לפרופ' באיכילוב בסוף אפריל ונראה מה יהיה. *** (סימן השאלה למעלה הוא בגלל שהרופאים אמרו שכרגע לא לבדוק האם הגידול חזר כי הוא עובר בדיקות אחרות.) לאימי יש גידול סרטני בעורף (אך בלי גרורות) שעליה להוציא. השאלה/בעיה - אני מאד מודאגת , וכמובן שגם האחים שלי, אבל לפעמים אני מרגישה שאני רוצה שהיא קצת תחייך, וכשהיא באה אלי (אני נשואה עם ילדים) שלא תהיה הכל הזמן עצובה , ובלי מצב רוח, וכל דבר שאני אומרת לה לא מעניין אותה בכלל, וכל הזמן!!! היא בוכה. כמובן שאני מבינה אותה וגם לי כואב אבל אני בסדר? אני לא בסדר? יש לי תחושות מעורבות.... אפילו לעבודה (שאני אמורה לחזור אליה בעוד חודש, כי אני בחופשת לידה) היא כבר אמרה לי שלא בטוח שהיא תוכל להישאר עם הקטנה בבית אם אבא יצטרך לעבור טיפולים, אז היא לא תבוא ושאני אשאר בבית ולא אצא לעבודה. ולצאת עם בעלי לאיזה שהוא מקום, אני בכלל לא מדברת, כי היא זו ששומרת לנו על הילדים ( 4 ילדים) ואין לנו שום בייבי סיטר - אז גם זה לא?!?! אני מבולבלת ולפעמים כועסת על עצמי - מה אני רוצה ממנה? הרי זו אשתו, והיא איתו בבית, והיא רואה אותו כל הזמן, ולכן היא כל הזמן!!!!!!!בוכה. אבל אני לא יכולה לפעמים ככה!! זהו...הוצאתי קצת מהלב... תודה
 

fleaflea

New member
דרושה בייביסיטר

חמודה, תהיי חזקה ועכשיו תחשבי על ההורים שלך !!! הם עוברים גהנום עלי אדמות. מצאי לך בייבי סיטר בהקדם והמשיכי לחיות את חייך , צאי לעבודה, צאי עם בעלך לסרט אך לא על חשבון ההורים. וכמובן אפשרי לה לבכות כמה שבא לה ולשפוך את הלב.
 
אני חושבת שגם את, וגם אמא שלך,

צריכות להצטרף לקבוצת תמיכה. יש קבוצות תמיכה לחולים, ויש קבוצות תמיכה לבני משפחה של חולים. זה לגיטימי שזה מעציב אותך ומבאס אותך שאמא שלך תמיד עצובה ומגלה חוסר עניין בהכל (אגב זה סימפטום של דיכאון ), מצד שני זה לגיטימי שבמצבה הנוכחי - היא תהיה עצובה כל הזמן. כרגע יש לכם מצב נתון - שני הורים חולים, אמא שמן הסתם מדוכאת, ואת שמן הסתם גם מדוכאת כי אין לך אפילו אפשרות לצאת מן הבית. זה מין מבוי סתום כזה , כמו לעמוד מול קיר גבוה כשמאחוריך עוד קיר גבוה ואין לאן לברוח או איך לעבור אותו. מה שנראה לי פתרון יעיל הוא להצטרף לקבוצת תמיכה נפשית או פשוט לפנות לפסיכולוג, גם את וגם אמא שלך. חבל שהתיסכול הדו צדדי הזה יגרום לכם עוגמת נפש ועשוי אף להביא לפיצוץ, ורק זה מה ש"חסר לכם" בסיטואציה הקשה שבה אתם נמצאים. הקדימו תרופה למכה ופנו לעזרה נפשית מקצועית. מאחלת לכם רק בריאות ואושר. -------------------------------------------
 
למעלה