La Milagrosa
New member
רציתי להגיד ש...
לפני איזה עשר שנים, כשחייתי עם בן זוג לא ראוי, היתה לי תקופה קצרה של אבטלה אחרי שפוטרתי מאיזה מקום עבודה.
לא הייתי מסכנה: קיבלתי דמי אבטלה נדיבים, נתתי לא מעט שיעורים פרטיים, והמשכתי לשלם את חלקי בשכר הדירה, בחשבונות ובכל מה שצריך.
הבית כמובן הבריק כמו שבית יכול להבריק רק כשבעלת הבית לא עובדת. מילאתי את הבקרים באימוני כושר ובמספרות, אחר הצהריים לימדתי, והיו לי עוד עיסוקים.
מכיוון שאני לא עבדתי והוא כן, היה לי ברור שהנקיונות נופלים עליי וגם הסידורים. עד כאן בסדר גמור, עשיתי הכל באהבה.
אבל יום אחד הוא התקשר חצי שעה לפני שסוגרים את החנויות, וביקש שאמהר למכבסה להוציא חליפה שמסרתי לניקוי יבש כי הוא לא יספיק, וזה דחוף לו לאיזו פגישת עסקים שהיתה לו למחרת. הוא תפס אותי במכון כושר באמצע אימון, שלאחריו קבעתי עם חברות לקפה, אבל זה היה דחוף אז יצאתי בחיפזון בלי לסיים את האימון, ביטלתי את הפגישה ורצתי למכבסה.
למחרת בבוקר, ראיתי שהוא בכלל לבש משהו אחר.
זה היה הרגע שהדם הרותח טיפס ועלה לי לראש- ואני זוכרת את ההרגשה הפיזית בבירור.
"זו פעם אחרונה" - אמרתי לו- "שאתה מעז לבקש ממני לעשות בשבילך דברים, לקמט לי את התוכניות ולקלקל לי את הערב. מי אתה חושב שאתה? נראה לך שאני משרתת שלך? מהיום אתה תדאג לבגדים שלך. תשכח מעזרה".
וזה היה הרגע שבו הבנתי ששום דבר טוב לא יבוא לי מהחתיכת חרא הנצלן הזה.
לפני איזה עשר שנים, כשחייתי עם בן זוג לא ראוי, היתה לי תקופה קצרה של אבטלה אחרי שפוטרתי מאיזה מקום עבודה.
לא הייתי מסכנה: קיבלתי דמי אבטלה נדיבים, נתתי לא מעט שיעורים פרטיים, והמשכתי לשלם את חלקי בשכר הדירה, בחשבונות ובכל מה שצריך.
הבית כמובן הבריק כמו שבית יכול להבריק רק כשבעלת הבית לא עובדת. מילאתי את הבקרים באימוני כושר ובמספרות, אחר הצהריים לימדתי, והיו לי עוד עיסוקים.
מכיוון שאני לא עבדתי והוא כן, היה לי ברור שהנקיונות נופלים עליי וגם הסידורים. עד כאן בסדר גמור, עשיתי הכל באהבה.
אבל יום אחד הוא התקשר חצי שעה לפני שסוגרים את החנויות, וביקש שאמהר למכבסה להוציא חליפה שמסרתי לניקוי יבש כי הוא לא יספיק, וזה דחוף לו לאיזו פגישת עסקים שהיתה לו למחרת. הוא תפס אותי במכון כושר באמצע אימון, שלאחריו קבעתי עם חברות לקפה, אבל זה היה דחוף אז יצאתי בחיפזון בלי לסיים את האימון, ביטלתי את הפגישה ורצתי למכבסה.
למחרת בבוקר, ראיתי שהוא בכלל לבש משהו אחר.
זה היה הרגע שהדם הרותח טיפס ועלה לי לראש- ואני זוכרת את ההרגשה הפיזית בבירור.
"זו פעם אחרונה" - אמרתי לו- "שאתה מעז לבקש ממני לעשות בשבילך דברים, לקמט לי את התוכניות ולקלקל לי את הערב. מי אתה חושב שאתה? נראה לך שאני משרתת שלך? מהיום אתה תדאג לבגדים שלך. תשכח מעזרה".
וזה היה הרגע שבו הבנתי ששום דבר טוב לא יבוא לי מהחתיכת חרא הנצלן הזה.
