הארץ מסביר
האם בכלל ניתן להפעיל את החוק הישראלי בקנדה? מה הסיכוי שנזכה לראות בעתיד את The Bibi Files גם בארץ? ואולי נתניהו בעצם רוצה שיצפו בסרט?
בנימין נתניהו. "שימוש ציני פסול"
ראש הממשלה בנימין נתניהו ניסה היום (שני) לבלום את ההקרנה הראשונה של The Bibi Files, סרט הדוקו שכולל קטעים שלא שודרו מעולם מחקירותיו במשטרה ומחקירות אשתו שרה ובנו יאיר, רגע לפני שתיערך הלילה בפסטיבל הקולנוע בטורונטו. בקשתו להוציא צו מניעה מיידי במעמד צד אחד לא התקבלה בבית המשפט המחוזי בירושלים, שהורה לרביב דרוקר, אחד ממפיקי הסרט, ולמדינה להגיב תוך יומיים. רק אחרי התגובה יהיו דיון ותתקבל החלטה בבקשה.
כתבות קשורות
מה בדיוק ביקש נתניהו?
נתניהו ביקש שבית המשפט, שבו מתנהל משפטו בעבירות שוחד והפרת אמונים, יכנס דיון דחוף, ועד אז יאסור על דרוקר ושותפיו ליצירה לפרסם את חומרי חקירה. הבקשה, שהוגשה באמצעות עו"ד עמית חדד, נשענה על חוק הישראלי שלפיו אין לפרסם תיעוד חזותי או קולי של חקירות ללא אישור מבית המשפט וכי מי שיעשה זאת צפוי למאסר של שנה. בבקשה נטען כי העובדה שהפרסום עתיד להתבצע בחו"ל "אינה מעלה ואינה מורידה בעניין זה", כלומר, שבתור אחד ממפיקי הסרט, דרוקר צריך היה לפנות לבית משפט ישראלי לפני כל שימוש של הסרט בחומרים, ולא עשה זאת "בכוונת מכוון". דרוקר תואר בבקשה כ"מתנגד פוליטי של ראש הממשלה" וכמי שנוהג לעשות "שימוש אינסטרומנטלי ציני פסול בהליך (תיקי נתניהו, עד"כ) על מנת לפגוע בראש הממשלה".
מדוע בית המשפט דחה את הבקשה?
עודד שחם, אחד משלושת השופטים במשפט נתניהו, החליט לדחות את הבקשה בשל "פרק הזמן שחלף מאז הפרסום" בתקשורת מ–3 בספטמבר על הסרט. כלומר, נתניהו הגיש את הבקשה באיחור. הפרופ' למשפטים ופרשן "הארץ" מרדכי קרמניצר מסביר ש"אם צד במשפט רוצה לקבל החלטה במעמד צד אחד, מצפים ממנו שיהיה זריז כשד כדי להצדיק את הדבר הזה. זאת אומרת — רציתם דחיפות? אז הייתם צריכים להגיש את הבקשה הרבה יותר מוקדם". השופט לא נכנס בשלב זה לשיקולים אחרים ולא התייחס בהחלטתו לשאלות אחרות, כמו האם ניתן בכלל להתייחס לחוק ככזה שחל על הקרנת חומרים בחו"ל. בעניין זה מעריך קרמניצר, ש"להפעיל את החוק הישראלי על קנדה נראה קצת מוגזם. עם כל הכבוד לבית המשפט בישראל, הסמכות שלו מקומית לישראל ואין לו שליטה על העולם".
מה משמעות החלטת בית המשפט?
ראשית, הסרט כמובן יוקרן הלילה בטורונטו. חשוב להדגיש כי ההקרנה בטורונטו לא אומרת שמותר לפרסם או לשדר את החומרים מהסרט בישראל. לשם פרסום תיעודי חקירות בישראל צריך לעבור מסלול של בקשת רשות מבית משפט, אחרת מדובר בעבירה פלילית.
מדוע החוק מחייב קבלת רשות לפרסום תיעוד מחקירה ועל פי מה מכריע בית המשפט?
עו"ד זאב ליאונד, שעומד בראש משרד שמתמחה בתחום המדיה והתקשורת, מסביר שהרציונל של החוק הוא מתן משקל לפרטיות הנחקרים ולכבודם. "אדם בחקירה נמצא ברגע מאוד מלחיץ, בעייתי, חושפני. בית משפט שבוחן בקשה מעמיד את הפגיעה בו מול האינטרס הציבורי. במקרה הנוכחי קיים אינטרס שהציבור יקבל תמונה מלאה על האופן שבו התבצעה חקירת ראש הממשלה ואופן התנהלותו שלו, כדמות ציבורית מהמעלה הראשונה".
מלבד העניין הציבורי, מוסיפים מומחים משפטיים, ישנם שיקולים נוספים שאמורים לעלות: החשש ל"אפקט מצנן" על עדים ונחקרים שיירתעו מלשתף פעולה בחקירות מפאת החשש שהחקירה שלהם תפורסם; העובדה שחומרים כאלה מקורם ב
הדלפות; והחשש להשפעה על המשפט המתנהל.
קרמניצר רואה את החוק, שנחקק בשנת 2002, כסביר בהתחשב בכך שהוא לא יוצר איסור מוחלט. לדבריו, בבסיס החוק עומד "החשש שיוצאו קטעים מחקירות באופן סלקטיבי ומטעה, והחשש שזה ייראה כאילו המשפט מתנהל בשתי זירות במקביל, התקשורתית המשפטית — שזה מצב לא בריא שעלול להשפיע על עדים".
מה הוביל לחקיקת החוק?
החוק נולד בעקבות שידור סרטון הווידיאו המפורסם שבו נראה עופר נמרודי, שהיה מו"ל ועורך ראשי של "מעריב", בולע בחדר החקירות נייר שעלול היה להפליל אותו. נמרודי נחקר אז בחשד להאזנות סתר במסגרת התחרות האגרסיבית בין "מעריב" ל"ידיעות אחרונות" (שלוש שנים מאוחר יותר הוא הורשע בפרשה ונידון לשמונה חודשי מאסר וקנס של 1.16 מיליון שקלים). הקטע המביך פורסם בשנת 1995 בתוכנית "תיק תקשורת" בטלוויזיה החינוכית.
האם ייתכן שהחומרים של נתניהו יאושרו לפרסום בישראל?
כן, החוק לא שולל אפשרות כזאת. לא ניתן עדיין להעריך מה יקרה, מפני שהתוכן המדויק של החומרים בסרט עדיין לא ידוע, וגם, ככל הידוע, עדיין לא הוגשה בקשה להתיר את הפרסום (למשל, מצד כלי תקשורת כלשהו), אלא רק הבקשה למנוע אותו.
"תהיה פה מלאכה לא פשוטה של כל אחד מהצדדים לפני שתהיה כאן הכרעה", אומר עו"ד ליאונד. "יש מכלול שלם שיהיה צריך לבחון בכובד ראש". הוא מעריך שאם החומרים בסרט חופפים לחומרים שהתמלילים שלהם כבר פורסמו, זה יהיה שיקול לטובת התרת פרסומם. הוא מציין עוד שהחשש להשפעה על המשפט הוא "קצת מופחת כשזה נעשה אחרי שהסתיימו עדויות התביעה". ליאונד מציין שאינטרס הציבור אינו בהכרח סותר את האינטרס של נתניהו עצמו: "אחת הטענות שלו היא שהתיק 'תפור'? יתרשם הציבור בחוכמתו, יצפה בחומר ויידע. התמונה המלאה תלמד על טון דיבור החוקרים, שפת הגוף שלהם, רמיזותיהם, וגם תראה את התגובות של נתניהו שייחשפו לעין כל". מנגד, הוא מעיר ש"לא ידוע אם מדובר בקטעים מביכים מיוחד או במשהו אחר שאיננו יודעים", מבחינת הפגיעה האפשרית בפרטיות.
איך יושפע פרסום החומרים מהעובדה שהסרט יוקרן בחו"ל?
"היום העברת המידע היא מיידית וחוצת ארצות, לכן קשה לדעת אם כל הדיון הזה יהיה רלוונטי בעוד כמה ימים", אומר ליאונד. לא מן הנמנע שחומרים מתוך הסרט ימצאו את דרכם לרשתות חברתיות שונות. החוק הישראלי לא מחריג את הרשתות החברתיות — אך כאמור, מדובר בחוק ישראלי, ובנסיבות אלה של יציאת סרט בחו"ל, כוחו מוגבל.
קרמניצר אומר בזהירות ש"אם יש בסרט דברים בעלי משמעות ציבורית מרחיקת לכת, זה יהיה מצב מוזר אם העולם מחוץ לישראל ייחשף אליהם, והאזרחים של המקום שבו המשמעות הזו מתקיימת הלכה למעשה, ישראל, יהיו מודרים מזה. הרי כל אחד מאיתנו יכול לראות מה מפרסמים ומה משדרים בעולם, אלא אם יסגרו לנו את כל העולם התקשורתי".
ברשת ניתן למצוא השערות שנתניהו עורר את הדיון היום דווקא מפני שהוא רוצה שיצפו בסרט. מגי אוצרי למשל כתבה ב־X שעבורו "הסרט הזה הוא עוד עדותו להיותו נרדף ומסכן שמחפשים אותו... אתם לועגים לו שהוא רק נותן לסרט יותר יח"צ? נחשו מה, הבדיחה על חשבונכם". ומנגד, כתב המשפט של ערוץ 13 אביעד גליקמן כתב, "לוחשים לי באוזניה שלקראת שידור הסרט חקירות נתניהו ומשפחתו, במיאמי עכשיו ישנם התקפי זעם ופניקה. בכל זאת לא נעים לראות חקירה מתועדת של איבוד עשתונות, צרחות והטחת עלבונות בחוקרים".
