לפני הפלה

[puca8]

לפני הפלה

היי..גיליתי בשבוע 7 בבדיקת הדופק שאין דופק לעובר..היום הייתי אמורה להיות כבר בשבוע 8+4.
בשבוע שעבר הפנו אותי למיון לצורך ההפלה ובמיון נאמר לי לחכות עוד שבוע בשביל לוודא שהם לא יעשו כביכול הפלה סתם כי יכול להיות סיכוי שטעיתי בחישוב תאריך הביוץ, זאת אומרת מחר אני נוסעת למיון לצורך בדיקה סופית וכנראה ביצוע ההפלה.....אני יודעת שלא טעיתי ומרגישה כמובן שאין תקווה פה. גם כל הרופאים שבדקו אותי אמרו שהעובר קטן לגיל ההריון ז"א הפסיק להתפתח בשבוע 6+4 שד"א באותו שבוע הייתי מאוד חולה עם כאבי גרון ושיעולים חזקים וחום שהיה לי יום אחד..משבוע 6 מאוד מאוד סובלת כל היום מבחילות, וכל השיט של תסמיני הריון.
היה לי הריון ראשון תקין לחלוטין ויש לי בת נפלאה בת שנתיים וחצי.
בשבוע שעבר הרופאה במיון שנראה לי שהיא מתמחה, אמרה לי שעם גודל השק הריון שיש לי נראה לה שכדור לא יתנו לי כי זה יעשה לי דימומים נורא חזקים וכנראה שאצטרך גרידה.
אני ממש רוצה להימנע מגרידה מפחדת מההשלכות שיכולות להיות לזה לפעם הבאה..
אני במצב נפשי די ירוד, קשה לי לתפקד עם הדיכאון שנפל עליי, אני בוכה די הרבה כמעט כל הזמן, ועם הבחילות שיש לי..
יש לי גם כבר כאבים בבטן אבל לא חזקים, סתם כאבים עמומים ואין דימומים..
סתם מתלבטת אם תהיה לי בכל זאת אפשרות, אם עדיף את הכדורים על פני הגרידה..
תודה על העצות!

 

[מרעישה בשקט]

משתתפת בצערך

מתייחסת קודם כל לעניין המחלה שלך - אין קשר בין כאב הגרון, השיעולים והחום לבין הפסקת התפתחות העובר.
ההתמודדות עם האובדן מספיק קשה גם בלי רגשות אשם.
עוברים מפסיקים להתפתח בעיקר בגלל שהם לא תקינים ולדעתי הסטטיסטיקה היא שכחמישית מההריונות מסתיימים בהפלה בשליש הראשון.

מנסה לענות לגבי ההבדלים בין גרידה לציטוטק מנסיוני האישי (7 הפלות, מתוכן 4 אובדני שליש ראשון) ומקריאה בפורום על חוויות של נשים אחרות.

ציטוטק (כדורים). ניתנים להמסה בפה, או בליעה, או החדרה לנרתיק. בדרך כלל יש ביקורת 48-72 שעות אחרי המנה הראשונה ובמידת הצורך ניתנת מנה שניה.
ההפלה מתרחשת "מול העיניים" ולא לכולן זה מתאים לראות את כל הדם, הקרישים והגושים.
יתרונות:
פחות פולשני.
לא מצריך הרדמה.
בדרך כלל ניתן לבצע על המקום ללא צורך בקביעת תור מיוחד.
חסרונות/סיכונים:
תופעות לוואי מגוונות (לא כולן חוות את כל התופעות ולא כולן באותה עוצמה, משתנה גם אצל אותה אישה בהפלות שונות) - בחילות, הקאות, שלשולים, כאבי בטן שם למעשה צירים, עליית חום, צמרמורות, רעידות חזקות ובלתי נשלטות בכל הגוף.
הדימום יכול להיות חלש, בינוני, חזק או חזק מאוד - ברמות שגורמות לחולשה ואף לעילפון (אני הגעתי לאשפוז לילה בגלל הדימום).
בגלל שלא ניתן לדעת איך תרגישי, יש צורך בגיבוי של לפחות מבוגר אחד שיטפל בילדה.
20-30% סיכוי שיהיו שאריות ויהיה צורך לעבור גרידה או פרוצדורה אחרת להוצאת השאריות.
יש סיכון לדימום ממושך מאוד: כמה שרשורים למטה מישהי כותבת על דימום שנמשך כחודש וחצי אחרי הציטוטק.

גרידה. פרוצדורה בהרדמה. הולכים לישון עם עובר ברחם, מתעוררים בלי עובר ברחם.
יתרונות:
התהליך די ברור ולמעט מקרים מאוד חריגים מסתיים באשפוז יום של שעות ספורות ו-3 ימי מחלה.
סיכון קטן מאוד (ביחס לציטוטק) לשאריות אחרי גרידה.
בדרך כלל הדימום שאחרי הגרידה מועט יחסית.
חסרונות/סיכונים:
לא הצלחתי להבין מההודעה שלך אם את אמורה להגיע מחר בצום לקראת גרידה אפשרית, אבל בדרך כלל לא ניתן לבצע באופן מיידי והתורים (בייחוד בציבורי) עלולים להיות ארוכים.
פרוצדורה פולשנית בהרדמה. סיכונים אפשריים שאני זוכרת הם ניקוב רחם וכריתת רחם.
בדרך כלל משתמשים בציטוטק כהכנה שעתיים לפני גרידה, כדי להרחיב את צוואר הרחם, אז בכל זאת יש קצת מחוויית הציטוטק.

הפלת הציטוטק הראשונה שלי היתה מוצלחת, אבל אחרי הפלת הציטוטק השניה שלי החלטתי שגם אם תהיה לי אפשרות לבחור שוב בציטוטק, אין סיכוי שאעשה זאת שוב, ובהפלה האחרונה אכן בחרתי בגרידה.
שתי האפשרויות רעות והבחירה היא לא באפשרות הטובה מבין השתיים, אלא בזו שנראה לך שתהיה פחות רעה עבורך בנקודת הזמן הנוכחית.

לגבי העצב שאת שרויה בו כרגע, אני חושבת שההפלה הראשונה מכאיבה באופן שונה מכל השאר. ההפלה הראשונה היא זו שזורקת לפח את התמימות שסטיק ביתי עם שני פסים יוביל לידיים מלאות.
מותר לכאוב ולבכות ולכעוס ולהתבוסס ברחמים עצמיים.
את לא יכולה לראות את זה כרגע ממעמקי התהום, אבל מתישהו את תצליחי להתרומם ולהתחבר חזרה אל העולם שממשיך כאילו כלום, בזמן שהשמיים נופלים עלייך.

אם תוכלי, בבקשה תעדכני אותנו אחרי הבדיקה מחר.

 

[פחזניה3]

וואו, כל מילה שכתבת על העצב

והתמימות שנעלמת בול!

 

[puca8]

עדכון

טוב סתם מעדכנת שאתמול הביאו לי את הציטוטק, דיממתי הרבה החל מ14:00 עד הלילה, אבל לא ברמה של להחליף מלא פדים, הרגשתי שיוצאים גושים וקצת התפתלתי מכאבי ״מחזור״ חזקים יותר ממה שיש לי בדרך כלל. הייתה לי חולשה ולקראת הלילה גם הופיע כאב ראש של החיים, שם כבר לקחתי אקמול שלא בטוח שעזר, פשוט נרדמתי ובבוקר כבר קמתי בלי כאבים, יש דימום חלש (נגיד של יום שלישי של מחזור), אבל נגיד אתמול לא שמעתי איזה נפילה של השק, אלא הרגשתי פשוט גושים (סורי על הtmi)..קצת חוששת שלא הכל יצא כי הדימום ממשיך אבל לא חזק. ביום שני הביקורת מקסימום יתנו עוד מנה או שנקבע כבר תאריך לניתוח אם צריך, העיקר שכבר הכל ייצא ואמשיך בחיים.
גם היום קמתי בלי בחילות בוקר אז זה כבר משהו וגם אתמול חיסלתי מנה טובה של סושי
תודה רבה על התמיכה, ולגמרי מסכימה שקיבלתי כאפה לחיים, איבדתי לגמרי את התמימות של הריון תקין, ממש לא ציפיתי ולא חשבתי שלי יקרה תרחיש של הפלה. והנה הצטרפתי לסטטיסטיקה. מאחלת לי ולכולן בהצלחה בהריונות תקינים עם קטנטנים בריאים ומתוקים בעתיד...

 

[לונה272]

משתפת מהניסיון שלי

חיבוק גדול אני הגעתי לבדיקת דופק ב8+3 שלעולם לא אשכח. לצערי לא היה דופק, והעובר התאים לשבוע 6. הלכתי ישירות מה רופאת נשים לבית החולים שם התעקשו שאחכה שבוע כדי לתת צ’אנס לדופק להופיע וזאת על אף שידעתי מתי היה הביוץ ולאור העובדה שלא היו לי נסיונות אחרי הביוץ ידעתי ששבוע 6 זה לא הגיוני. אחרי שבוע אכן הציעו לי את האופציה של כדורי ציטוטק לנרתיק או גרידה. אני אציין שהרגשתי את ההריון משבוע 3, היו לי לחצים ברחם, בחילות נוראיות (שלא היו בהריון הראשון) הבטן התנפחה, חזה נהיה ענק, דימום מהחניכיים בצחצוח... ממש הריון מובהק. לא הרגשתי שאני מסוגלת לחכות דקה וביקשתי לקבל את הכדורים ומקסימום... בערך 3 שעות אחרי הנטילה של 4 כדורים לנרתיק הייתי בבית והרגשתי כאבי מחזור קלים וזה יצא בשירותים, הדימומים לא היו מסיביים בכלל וגם הכאבים לא (היו לי מחזורים יותר קשים) אחרי 3 ימים הגעתי לביקורת ואכן השק יצא אבל הרירית הייתה יותר מדי עבה וקיבלתי מנה נוספת של 4 כדורים. אמרו לי להגיע אחרי 5 ימי מהמחזור הראשון או 5 שבועות (מה שיבוא קודם) ולאורך 4 שבועות (!) דיממתי בצורה ברמות שונות וזה היה מתיש.
אחרי 4 ימים נקיים קיבלתי מחזור מטורף הייתי כבר דיי מרוצה כי הייתי בטוחה שהכל מתנקה והגעתי לביקורת נוספת ועדיין הרירית עבה והפנו אותי לניתוח היסטרוסקופיה (שהיה אתמול אגב) הניתוח היה בהרדמה (בשינה מושלמת!!) בערך רבע שעה לא יותר מזה ואז העירו אותי בהתאוששות. המנתחת אמרה שהיו הרבה יותר שאריות ממה שנראה האולטרסאונד אבל שזה בסדר, קיבלתי כדורים בבליעה שהמטרה שלהם לתמוך ברירית והתבקשתי להגיע אחרי המחזור לביקורת נוספת. מה אגיד לך? שמעתי על כאלו שלקחו ציטוטק והסיפור הסתיים תוך שבוע-שבועיים, שמעתי על כאלו שהוא בכלל לא עזר. אני מאמינה שאם יש לך אורח רוח וסבלנות (אני כרגע חודש וחצי מתחילת התהליך וזה מייגע) אז את תחליטי מה נראה לך הכי נכון עבורך. כמן שרשמו מעליי אין את הבחירה האידיאלית. מאחלת לך בהצלחה ושבמידה ואכן תצטרכי לעבור את התהליך הזה אז שיעבור בקלות יחסית.
אכן התמימות של ההריון חדלה מלהתקיים אבל נראה לי שזה הכל והזמן ירפא.

 

[puca8]

היי לונה

היי, הגבתי עם עדכון מקודם, ומה שכתבת לי זה אחד לאחד מה שהרגשתי, גיליתי על ההריון הזה די מוקדם, ממש כמה ימים לפני שהיה אמור להופיע המחזור היו 2 פסים מובהקים על המקל, כל כך שמחתי, בערך משבוע 5 התחלתי להרגיש את כל הסימני הריון, אחרי שחשבתי שלא יגיעו, אבל באמת שמחתי ואמרתי טוב זה אומר שיש הריון והכל בסדר, עד שהגעתי לבדיקה של הדופק. בשבוע 5 כבר הרופאה בדקה וראתה שק הריון אבל לא את העובר, וחיכיתי בקוצר רוח לשבוע 7, זוכרת את היום הזה כמו יום חג, שריינתי את אמא שלי שתהיה עם הילדה ביום שישי, ונסענו אני ובעלי לרופאה, נשכבתי וחיכינו לצליל של הדופק המיוחל, היה שקט מוחלט ראיתי את בעלי מתחיל להחליף צבעים ואני חיכיתי וחיכיתי אבל היה שקט, הרופאה לא הפנתה אליי את המסך וכשלבסוף אמרה ״תראי, יש בעיה״ הרגשתי שנפלו עליי השמיים. שאני מאבדת הכרה על כיסא הבדיקה, לא ציפיתי בשום צורה לכזה דבר.
זאת כזאת כאפה לפרוף שאת לא מצפה לזה. אני כל כך מרגישה עם פוסט טראומה להריון הבא, בטח אגיע לכל בדיקה אחרי שלא אשן כל הלילה, אוף.
מדהים, עד הרגע שקיבלנו את הבשורה לא הרגשתי שמשהו לא תקין, לא היו לי התכווצויות ולא דימומים. אבל מרגע שהרופאה אמרה שאין דופק אבל אולי לחכות שבוע אולי בכל זאת יש, הרגשתי שזה נגמר, לא יודעת איך להסביר אבל הרגשתי שאני כבר לא ״איפה״ והאור נגבה בפנים. קשה להסביר אולי מי שעברה תבין.

 

[לונה272]

ממש ככה...

לעולם לא אשכח את בעלי מחליף צבעים והרופאה שלא יודעת מה לעשות עם עצמה...
לי לקח קצת זמן להשיג את ההריון הזה (חצי שנה) והכנסתי את עצמי ללחץ היסטרי מההתחלה כי ההריון הראשון לא היה ככה. (ובואי נודה באמת... מה זה חצי שנה?) וכל הזמן הייתי עסוקה בחישוב הפרשים בין ילדים מי ישמע מישהו חותם לי שהם יהיו אחד בטוסיק של השני כל היום... אז למעשה הלחץ לא תרם פלוס גילו לי חשיפה לוירוס cmv וביקשו שלא אכנס חצי שנה להריון פלוס כימי שעברתי בתום החצי שנה ומיד אחריו ההריון הזה... שאפילו הבטחתי לעצמי לא לשמוח ולהתרגש יותר מדי עד שלא אראה לפחות דופק (למעשה לא הייתה לי סיבה ללכת בתוואי הזה אבל הייתי יותר מדי לחוצה) באותה תקופה שמעתי פתאום על מלא הפלות של נשים שהכרתי וזה בכלל הכניס אותי לחרדה... ולא הייתה לי סיבה כי באמת שכל הבחילות ונפיחות נתנה תחושה של הריון מתפתח... הייתה פעם אחת שהתעוררתי בבוקר על הבטן והרגשתי משהו לא בסדר אבל אמרתי לעצמי שזה מטורף לחשוב שאי אפשר להתעורר על הבטן בשבוע 6-7 (בהריון ראשון ישנתי על הבטן כמעט עד תשיעי, פה מההתחלה היא כל כך התנפחה בערב שלא יכולתי לישון עליה...) בקיצור... כמו שאמרת כפה לפנים! ולמדתי שנפש וגוף זה ביחד.. קצת מרגישה שהובלתי את זה עם יותר מדי לחץ ויותר מדי סטרס , הבנתי שהריון זה נס ופלא ולא מובן מאליו, הבנתי שהריון איבד מהתמימות והתום שחוויתי לפני ואני מקווה שהצלחתי להתגבר על זה ומאחלת לך ולכולן הריונות קלים ותקינים ללא חרדות עד כמה שאפשר

 

[puca8]

ממש אבל

הסיפור שלנו מאוד דומה,
אני גם הייתי עסוקה בלחץ לגבי ההפרשים בין הילדים, רציתי 3 שנים הפרש במקסימום אבל תכלס עכשיו זה מתגמד, הכי חשוב שפעם הבאה יהיה בסדר.
גם אני כמוך ממש לפני הכניסה להריון משום מה שמעתי סיפורים של חברות שעברו הפלה, חברות ומכרות. זה לא תרם ללחץ שמשום מה נכנסתי אליו, ולמרות שלא הייתה לי איזשהי בעיה להיכנס, קניתי מקלות ביוץ. אז כשאמרו לי הרופאים שאולי טעיתי בחישוב ימי הביוץ, לא היה מצב כזה, ידעת בדיוק באיזה יום נכנסתי וידעתי שאין תקווה לחכות לסיכוי לדופק בשבוע הבא.
וגם אני ישנתי על הבטן וגם הבטן שלי הייתה נפוחה מההתחלה לעומת ההריון הראשון. אבל זה קראתי שאמור להיות בהריון שני כי הגוף כבר רגיל להריון ורואים בטן הרבה יותר מהר.
ממש בהצלחה שנזכה בהריון הבא בריא ומשעמם עד מאוד!!! אמן

 

[מרעישה בשקט]

מתייחסת לעניין הבטן

בשבועות הראשונים (לפחות עד שבוע 12, אבל יכול להיות שגם קצת אחרי) הרחם שקוע עמוק בתוך האגן, זאת הסיבה העיקרית לכך שבשבועות מוקדמים עושים רק אולטרסאונד וגינלי - הרחם פשוט נמצא למטה מדי.

הנפיחות שיש בשבועות הראשונים לא קשורה לרחם אלא להורמונים שמאטים את פעילות המעיים.

אף אחת מכן לא גרמה נזק לעובר בכך שישנתן על הבטן.

 

[puca8]

איך יודעים אם הציטוטק עבד?

כמו שכתבתי היה לי דימום חזק ביום חמישי עם התכווצויות חזקות וכואבות, אתמול היו דימומים אבל פחות חזקים שהתגברו לקראת הערב והיום הדימומים פחתו. לא הרגשתי שיוצא השק. יכול להיות שזה יצא בחתיכות?

 

[מרעישה בשקט]

רק בדיקת אולטרסאונד

בהפלת הציטוטק הראשונה שלי, השק נפל לשירותים כ-24 שעות אחרי המנה השניה, ורק בדיעבד הבנתי שזה היה השק.
בהפלת הציטוטק השניה שלי היו כל כך הרבה גושים ואין לי מושג איזה מהם היה השק, אבל הוא יצא בטווח של פחות מ-24 שעות מהציטוטק (בהפלה הזו קיבלתי מנה אחת בלבד).

הדרך היחידה לדעת אם הציטוטק עבד, זה לעבור בדיקת אולטרסאונד.

 

[אננס 22]

עצוב...

מדהים לשמוע כמה הפסקת הריון/הפלה היא דבר שכיח...
ועצוב לי עם כל בשורה כזו, מצטערת לקרוא וההמתנה הזו כ"כ קשה.

אני עברתי גרידה בשבוע 17 והחלק הקשה ביותר מבחינתי, מלבד הבשורה האיומה וההמתנה לאישור הסופי, היה הרחבת צוואר הרחם ואת לא תצטרכי לעבור אותה. הגרידה לא קשה, כפי שכתבו פה את הולכת לישון עם עובר ומתעוררת בלי. הנפילה של ההרמונים מקשה, האכזבה והתגובות של הסביבה.
בעבר שמעתי מרופאה בכירה עם המון נסיון שהפלה עם כדור עדיפה על גרידה, כך שאם הבחירה בידייך עדיף כדור. אני חושבת שגם הפרידה ההדרגתית מההריון עם ההתנקות של הגוף מקלה מעט על הנפש.
אני עברתי הפסקת הריון לפני חודש וכשקיבלתי עכשיו מחזור הרגשתי שזהו, אני מתנקה מהכל וסוגרת את הפרק הזה בחיי. מעולם לא ציפיתי כ"כ למחזור...
מניחה שלא תהיה ועדה להפסקת הריון אם אין דופק, אז תתייעצי עם רופא שאת סומכת עליו לפני קבלת ההחלטה.
בהצלחה ושיעבור בקלות כמה שניתן!
וכן, התמימות נעלמת... הכל משתנה..
השבוע הייתי בטיפת חלב, סגרתי את התיק וקיבלתי חיסונים לקראת ההריון הבא וחשבתי לעצמי שהייתי אמורה להיות עכשיו בחודש השישי עם בטן ענקית... ותנועות..

 

[puca8]

מצטערת לשמוע על המקרה שלך

אבדן הריון בשבוע מתקדם כזה באמת עצוב מאוד, אני מאחלת לך הריונות תקינים ובריאים בהמשך! זה הריון ראשון?
עכשיו אני רק מחכה לביקורת, משום מה יש לי תחושה שלא הכל יצא, תראי מה כתבתי בתגובה של העדכון, אבל אני ממש מוכנה לכל מה שאצטרך לעשות, חייבת כבר לשים את הדבר הזה מאחוריי. להמשיך הלאה. למרות שאחרי שהרופאה הביאה לי את הכדורים כשיצאתי ממנה, ואחרי משהו כמו חצי שעה התחלתי להרגיש את הכאב, היה לי סוג של שמחה ותחושת הקלה שדי, אני מסיימת עם זה, ולא הרגשתי עצובה. אחרי ששבועיים הסתובבתי ופשוט הייתי בדיכאון, באוטו פתאום הייתי מתחילה לבכות משום מקום, באמצע יום עבודה, בשיחות טלפון עם אמא שלי, עם בעלי, באמבטיה....והיום אני פשוט מרגישה הקלה, גם אם יהיה צורך לקחת מנה שנייה בביקורת ביום שני( למרות שמחזיקה אצבעות שהכל ייצא בסופ״ש).
&nbsp
דרך אגב איזה חיסונים את עושה לקראת הריון הבא?
ואני היום הייתי אמורה להיות בשבוע 9, ובסופש שעבר הייתי בסופש עם המשפחה בצפון וחשבתי לעצמי, שאם הכל היה ממשיך תקין הייתי יושבת עם המשפחה ושומרת על סוד קטן ושמח, ובמקום זה העברתי את הסופש עם דיכאון ובחילות וסוד קטן שבשבוע הזה אני אמורה לעבור הפלה.

 

[אננס 22]

עונה

היי,
קראתי את העדכון, הדיכאון הוא חלק מהעניין וגם תחושת ההקלה. הכיני את עצמך שיש נסיגות ונפילות של מצב הרוח.
אצלי היה שלב שבו פשוט החלטתי שאני מרימה את עצמי ונותנת לשגרה לחזק אותי, כמובן שהיו ועדיין יש מחשבות ורגשות שלפעמים מציפים אותי, אבל אני מעדיפה להמשיך הלאה... טוב שגילינו את המום בזמן ולא ילדתי ילד חולה.
יש לי שלושה ילדים. ההריונות שלהם נקלטו במהירות ועברו חלק. ועדיין זה קשה לאבד הריון... מה שהרבה לא מבינים.... הוא היה מתוכנן וההתרגשות סביבו הייתה מאוד גדולה.
בהריון עשיתי בדיקת נוגדנים לאדמת וגיליתי שאני לא מספיק מחוסנת, קיבלתי הוראה להתרחק מכל מי שחולה (תסמיני חצבת דומים לשפעת). עשיתי חיסון אדמת-חצבת-חזרת כדי שלא אדבק מכל אלו של מתחסנים היום....
תתנקי, תיפרדי, תתחזקי והמשיכי הלאה! בשורות טובות במהירה!