אז האמת היא:
מספר 1- בנג'י. NEVER זה הסיפור של אחי. הייתם מאמינים הוא לא נגע במיים אז מייד קפץ שוב. GOD.
מספר 3 - אין לי מושג כמה אני מקלידה. ובאמת שחכתי שסופרים בתווים. אני אפילו לא יודעת אם 48 זה קצת או הרבה. אז מי שניחש 3 אולי צדק.
מספר 2- התחלתי לעשן בתיכון (אני חושבת ב-י"ב). הסיפור הרגיל של לחץ חברתי. ככה מידי פעם... אהבתי ילד שעישן... מישם בצבא הייתי כל הלילה מול מכ"מ לא חכם במיוחד והסיגריות חגגו! איזה תקציב. כמה חודשים לפני השחרור היתה כתחרות שמי שלא מעשן חודש מקבל פרסים מצחיקים. הלכתי על זה. עד אז הבנתי כמה זה דוחה! יקר! לא בריא! אוייש הסירחון. אז כן בעוונותיי עישנתי שתי קופסאות סיגריות ליום. היום אני לא מאלו שמסוגלים להריח או מתגעגעים או...
חבל, כמה רציתי אקשן
