לפני טיפול מס' 6 של עפר שכטר

שירתפוז

New member
לפני טיפול מס' 6 של עפר שכטר

השעה 11 בבוקר, עפר מתעורר משנתו, קם מתמתח ומפהק... צלצול בדלת. "מי זה??" "אנייייי" נשמע קול מאחורי הדלת עפר ניגש לדלת ופתח "מה קורה?" שאל בחיוך, כשראה את טלי עומדת ליד המשקוף "בסדר, תגיד למה אתה לא עונה? אני מתקשרת כבר שנה.. וכל הזמן המשיבון הזה" "אויש לא אמרתי לך?.." "מה היית אמור להגיד לי?" מתקרבת אל עפר "תבטיחי לא לצחוק.." עונה בעיניים עצומות עם חצי פיהוק "נו מבטיחה" "סתם.. בטעות זרקתי את הפלאפון לפח במקום את זה.." טלי צוחקת "מה?? חחח נו ולא יכולת להגיד? אני שנים מחפשת אותך!" מעביר את אצבעותיו בשערו "כן, לא יודע.. חשבתי שאת לא רוצה לדבר איתי" טלי מתפלאת "מה, למה שאני לא ארצה לדבר איתך?" "לא יודע אחרי כל מה שקרה... את יודעת.." "אויש נו בופי..." נותנת לו סטירה בצחוק, "דיי סלחתי לך.." עפר מרים גבה, לא מאמין טלי דוחפת אותו בצחוק "נו דיי יאללה צא מזה... בא לך לבוא לסיבוב?" בעוד טלי באווירה סחבקית , עפר רציני "ומה עם אילן?" "מה עם אילן?" משיבה טלי "מה איתו?" "נו עזוב אותו... מה זה משנה.. מה את נדחף לעניינים שלא שלך... יאללה תחליף את הפיג'מה המצחיקה הזאת ובוא נוציא אותך קצת מהדירה המעופשת הזאת.." עפר מסתכל על בגדיו "זה לא פיג'מה, זאת החולצה האהובה עליי! יש לי אותה כבר שנים!" טלי צוחקת "חח רואים!! נו יאללה תחליף בגדים, תעשה לי טובה.." עפר מחייך "טוב אני אלך להחליף... רק בשבילך! בינתיים את רוצה משהו לשתות?" "כן כן, אני כבר אקח, לך תחליף" טלי נגשת למקרר ופותחת אותו... "המקרר שלך ריק!" היא צועקת לעבר עפר שכבר הגיע לחדר השני "תגיד לי, שמעת פעם על קניות?!" עפר יוצא לעבר טלי מהחדר בלי חולצה, הוא עדיין לא הספיק להתלבש "מה אמרת?" טלי מסתכלת על עפר "נו תראה אותך.. אמרתי שאתה לא עושה קניות" מסתכלת על הגוף של עפר "תגיד אתה אוכל משהו בכלל?!" עפר מסתכל על טלי במבט עייף "אז אני לא מבין.. מה קורה עם אילן?" טלי מאבדת את סבלנותה "טוב יאללה נו בוא נלך כבר.. ניקח אותך לאיזה מסעדה.." ניגשת לארון ומוציאה באופן שרירותי חולצה מהמדף העליון "הנה זאת יפה, יאללה תלבש.." טלי זורקת על עפר את החולצה, הוא לובש אותה באדישות.. טלי לוקחת את ידו של עפר ומושכת אותו לכיוון היציאה.. "יאללה בוא.." עפר הולך אחריה בחוסר רצון תוך כדי טלי מושכת אותו, הוא שולח ידו ללחוץ על המתג כדי לכבות את האור והם יוצאים. במעלית טלי מסתכלת על עפר שמסתכל על הרצפה, כנראה עדיין מתבייש ממה שקרה אז בים.. "ארך לך השיער" מעבירה את ידה בשיער של עפר ומחייכת.. עפר עוצם את עיניו הוא נהנה מהרגע הזה שטלי נגעה בראשו, כאילו ליטפה אותו.. הוא השיב "כן החלטתי להאריך אותו קצת.." המעלית נפתחה והם יצאו. ת"א תמיד ניראת יותר צבעונית, יותר פסטורלית, פחות מלנכולית יותר שלבה ורגועה כשטלי נוכחת בטיולים בה.. עפר מרגיש את החופש.. כל הנטל והלחץ שהכבידו עליו פשוט נמוגו ממנו... הוא רצה לנצור את הרגע הזה לנצח, הרגע הזה על האופנוע עם טלי, איך שהרוח הקרירה ליטפה את פניהם ושערה הארוך התבדר ונגע בפניו ברכות.. עפר הרגיש שביעות ולא רק מהמסעדה המרווה שטלי לקחה אותו אליה, אלא מכול המצב הזה, הוא והיא ביחד אוכלים נהנים צוחקים, אין מישהו בעולם שהוא הרגיש איתו כ"כ חופשי וטוב, כמוה. "נו אז מה אתה אומר שנזמין קינוח?" עפר שם יד על הבטן "לא, אני כבר מלא" טלי מצחקקת "מה מלא לא אכלת כלום? תגיד באיזה גודל הקיבה שלך?" מחייך אליה בנחמדות בחזרה "לא דיי אני באמת מלא.. אם את רוצה תזמיני" טלי מסמנת למלצר, "תביא לי בבקשה את העוגה הזאת" ונשענת על המשענת גם עפר נשען.. הם מסתכלים מרחוק אחד על השנייה בעיניים "אתה נראה מודאג.." "מודאג?" "כן, מה קורה לך בזמן האחרון..? תמיד המקרר שלך כזה ריק ואתה מתמלא מרבע עוף?" עפר מתיישר ושם את מרפקיו על השולחן "מה קורה עם אילן?" "למה אתה מחליף נושא? שאלתי אותך עלייך, למה אילן תמיד צריך להיות קשור?! אוף אתה כזה מעצבן..." עפר נשען בחזרה אחורה.. "מה את רוצה שאני אגיד לך..?!" "תגיד את האמת מה קורה איתך בזמן האחרון.. מה קרה שם על החוף?" "את מתכוונת למכות?.. אני מצטער זה פשוט נפלט לי..א.. אני.." טלי קטעה את עפר באמצע "לא אני לא מתכוונת למכות, אני מתכוונת למה שאמרת לי אחרי שהקאת את על הנשמה שלך.." "מה.. מה אמרתי? אני לא זוכר.." "מה לא זוכר? אתה באמת לא זוכר?" "לא... אני לא זוכר כלום... מה אמרתי??" המלצר מגיע עם הקינוח ומגיש לטלי. טלי מתחילה לאכול.. עפר מסתכל עליה אוכלת "אז אתה באמת לא זוכר.." בפה מלא "לא" "טוב אז תשכח מזה לא משנה...רוצה קצת?" מציעה לעפר את חתיכת העוגה מהכפית שלה.. עפר מהנהן בראשו לשלילה. "במילא זה לא משהו" מסמנת למלצר לקבלת חשבון. "אז רגע לא ספרת לי מה אמרתי לך בים ומה קרה עם אילן?" "אתה באמת רוצה לדעת?" "כן" "טוב אז היה את הקטע שאתה התעלפת, ואז אמרת "אמא, אני אוהב אותך" ואז אילן בדיוק הגיע, אבל באמצע אז כנראה שהוא שמע רק את ה"אני אוהב אותך" ואז הוא נעלב והלך, חח אתה קולט הוא חשב שאמרת לי שאתה אוהב אותי" דוחפת את עפר אחורה בסחבקיות.. עפר המום, הוא לא מאמין שזה קרה לו... "קיצר, הוא לא מדבר איתי מאז, נכנס לסרטים חושב שאתה אמרת לי שאתה אוהב אותי... סתם פנטזיונר זה.." עפר המום, הוא מסתכל על אותה נק' מבט כ 10 שניות, טלי מעבירה את ידה מול עיניו "יו הו, כדור הארץ לעפר'קה" עפר יוצא מזה "מה.. מה.. ומה אמממ...." "מה קרה אח"כ?.. שפכתי עליך קצת מים, נערתי אותך קצת... התקשרתי להזמין מונית והנהג נשא אותך עד לאוטו ונסענו אלייך.." עפר נהיה חיוור "עפר... אתה בסדר? אתה לא נראה טוב.." המלצר מגיע וטלי משלמת... "טוב בוא יאללה קום.. נלך מפה" התפוז המכני, נראה סרט כ"כ מושלם כשהיא לידו, בעצם זה לא משנה הסרט העיקר שהיא שם לידו בספה שמה על ברכיו את רגליה החלקות, אפילו שושלת שוורץ יראה להיט... הוא אוהב את הבילויים השקטים האלה איתה.. רק שניהם על הספה, רואים סרט, היא בוכה ללא הרף והוא מרגיע אותה, היא צוחקת ללא הגבלה והוא מלטף אותה, היא משתעממת מהסרט ונרדמת על כתפיו והוא מלטף את שיערה ומביט על שפתיה האדומות ונושף כשיודע שהוא לא יכול לנשקם... הוא שקוע במחשבות ובליטוף שיערה של טלי ועצם את עיניו כי להירגע ונרדם.
 

שירתפוז

New member
המשך

"יאללה קום זאטוט!" עפר פוקח את עיניו ומשפשף אותן"יאללה בוא הכנתי לך ארוחת בוקר.." הוא רואה את טלי לבושה בחולצה שלו ובבוקסר שלו"מה?""נו תפסיק להתמהמה, אל תהיה עצלן ובוא תבלוס, הכנתי לך מטעמים..."עפר קם מהספה מבולבל ומביט לעבר השולחן "מה, מאיפה כל זה?" שואל בקול צרוד"ערכתי לך קצת קניות, המקרר שלך היה לגמרי ריק, אז החלטתי לעשות לך ג'סטה קטנה.. בכל זאת אתה היית נראה לי גמור בימים האחרונים, אז הגעתי למסקנה שסביר להניח בגלל שאתה לא אוכל מספיק... אז בקיצר תאכל!"עפר מסתכל על השולחן "כל זה בשבילי?" בהתפעלות"כן.. כל זה.. אפשר לחשוב כולה חביתה עם סלט וכוס קפה.."עפר מחייך וניגש אל טלי ונושק על מצחה.. "וואי תודה רבה לך...""נו יאללה תאכל תאכל, אם לא, לא תגדל.." אומרת בנימה ציניתעפר אוכל ותוך כדי טלי מלטפת את שערו "איזה מצחיק זה שאילן חושב שאתה אוהב אותי.."עפר לא יודע מה לענות ובוחר בלצחקק, הוא ממשיך לאכול ועסוק בצלחת..טלי מתקרבת אל עפר "וואי ממש היית רעב אה?" מסתכלת עליו אוכל ומעבירה את לשונה על שפתיה.עפר מחייך "כן, באמת תודה, הרבה זמן לא אכלתי כזאת ארוחת בוקר..."טלי מתקרבת עוד, נוגעת בסנטרו של עפר ומסובבת את מבטו אליה..הם מסתכלים אחד על השנייה בעיניים.. הוא מרגיש את פעימות ליבו מתגברות, שוב הוא יכול לחוש את נשיפותיה על שפתיו.. היא מתקרבת אליו ועוצמת את ענייה... מקרבת עוד את פרצופה והם מתנשקים.טלי מעבירה בתשוקה את ידיה בין שערותיו של עפר לאחר מכן יורדת אל גבו ומלטפת אותו, היא מגיעה לקצה חולצה ומורידה לו את החולצה.. עפר מלטף את גבה של טלי ופותח את חזייתה, היא קופצת עליו ועוטפת את מותניו בשתי רגליה.. הם ממשיכים להתנשק ועפר מאבד את שיווי המשקל ומתרסק על הספה, הם נוגעים אחד בשנייה "במבי קטן"... עפר ממשיך לנשק את טלי שמלטפת את בטנו ועוברת עם אצבעותיה על צלעותיו "באמת לא אכלת הרבה זמן... אני אאכיל אותך" עפר מחייך ועיניו עצומות תוך כדי נשיקות סוערות.. לפתע טלי מתיישרת תוך כדי שגופה על עפר, הכול נעצר... עפר מכווץ את עיניו.. "מה קרה?" טלי מעבירה את שיערה הארוך והגולש לאחור.. "אתה אוהב אותי?"
 
רגע, לא הבנתי את הסוף.../images/Emo122.gif ../images/Emo90.gif

זה היה חלום?
 

שירתפוז

New member
טיפול מס' 6 עם עפר שכטר

"אז מה ענית לה?" "לא יכולתי לדבר.. פשוט עצרתי את הכל, היא ישבה שם עליי כ"כ זקופה ומשוחררת, שואלת אותי את השאלה שהתשובה שלה כ"כ ברורה לי... ופשוט... קפאתי, קפאתי שם כמו אשת לוט... פשוט הבטתי עליה מלמטה עם פה פעור ולא אמרתי כלום... ואז היא עשתה סימנים כאלה שלא נוח לה... התחילה לזוז ולסגור את החזייה.. ואני פשוט המשכתי לשכוב שם על הספה, במקום לומר לה: "כן, כן אני אוהב אותך, אני מת עלייך! אני רוצה אותך! כבר שנה אני רוצה אותך! תמיד רציתי אותך ותמיד ארצה אותך!" את מבינה?!.. במקום זה, פשוט הייתי בשוק, וטלי... טלי פשוט קמה מעליי והתחילה ללכת מצד אל הצד החזיקה במצח ומלמלה לעצמה "מה עשיתי? מה אני עושה? עזוב, עזוב... טוב אני הלכתי להתקשר לאילן להתנצל על הכול" ואז היא לקחה את התיק ויצאה... ואני פשוט.. כ"כ כעסתי על עצמי, רציתי להתאבד, פשוט דמייני שאני קושר את עצמי לעמוד בבריכה ואז המים מתמלאים ומתמלאים עד שהראש שלי כבר לא מצליח להיות מעל פני המים, ואני נחנק...." עפר צובט את ידו חזק חזק, ומרוב שזה חזק נשארים סימנים אדומים. אורנה שמה לב לתנועת הגוף המוזרה הזאת. "מה הרגשת כשטלי שאלה אותך את השאלה הזאת?" עפר ממשיך לצבוט לעצמו על היד "אני זוכר ששמעתי את פעימות הלב שלי, ידעתי שאם היא שואלת אותי את זה.. זה סימן חיובי, כ"כ התרגשתי שלא ידעתי מה לומר, זה היה לי כ"כ לא צפוי שפשוט נכנסתי לשוק, לא הצלחתי לדבר.... פישלתי יצאתי אפס.. הרבה זמן אני מנסה להגיד לה ועד שהיא שואלת אותי אני לא עונה.." ממשיך להכאיב לעצמו ביד, אורנה לא יכולה שלא להעיר לו על כך. "תמיד שאתה עצבני אתה ככה, צובט את עצמך ביד?" עד שאורנה לא העירה לו, הוא לא שם לב לכך כלל. "אה.. כן אני חושב, לא ממש בכוונה... אפילו לא שמתי לב" מסתכל על היד ועוזב אותה. "עפר, אתה זוכר באחת הפגישות, סיפרת לי שכשהיית בתיכון, אם אני לא טועה, אז מישהו שבר לך את היד?" "כן.. זה היה אדם" "מה קרה שם? למה הוא שבר לך את היד? ומה אתה זוכר מאותו מקרה?" שוב עפר נוגע ביד אבל הפעם מלטף אותה, ותוך כדי מנסה להיזכר. "אממ, הוא היה איזה בריון אחד.. יצא עם ילדה יפה, ואני חשקתי בה, אז הזמנתי אותה יום אחד לסרט.. והיא סיפרה לכולם וגם לו. אחרי שהוא שמע על זה, הוא בא אליי בהפסקה, וסובב לי את היד, סיבוב של כמעט 360 מעלות, אני זוכר שכולם הסתכלו.. יצרו מעגל כזה סביבנו וצחקו... יכולתי לשמוע את העצמות שלי לאט לאט חורקות הרגשתי מין כאב חד כזה, ניסתי לסובב אותה לכיוון ההפוך, אבל הוא היה יותר חזק ממני והצליח לסובב עוד ועוד... הרגשתי שהיא נשברת והוא בלי רחמים המשיך לסובב ובאיזשהו שלב כבר הפסקתי לאבד את התחושה ביד... ואז הוא הלך גאה, כולו מנופח וזקוף חייך חיוך מאוזן לאוזן, מחלק כיפים לחברים שלו... ואני פשוט... הייתי שם, השטחתי על הרצפה, התפלתי מכאבים, לא שמעתי כלום חוץ מאת הגוף שלי שנפגש עם הארץ... כולם המשיכו לצחוק והסתכלו עליי כשבכיתי על הרצפה.. ואז הוא שוב בא אליי, לא שמעתי אותו אבל קראתי על השפתיים שלו "תלמד י'גמד" ואז הוא ירק לידי והלך... ואני המשכתי להתפתל מכאבים, מחזיק ביד הזאת.. לא מרגיש אותה.. אחרי כמה זמן המנהלת הגיעה לראות מה קרה.. התחילה לצעוק עליי "שוב אתה! לא נמאס לך כל הזמן להדאיג את אמא שלך?!" לא עניתי לה... "כנראה שנצטרך להזמין אותה שוב! תתבייש לך.." .... לא הצלחתי כבר להרים את הראש כדי להסתכל לה בעיניים, הנחתי אותו על הארץ והמשכתי להתרכז בכאב תוך כדי שאני מסתכל על נעלי העקב המבריקות שלה.. ואז היא אמרה לי לקום... לקח לה זמן להבין שזה לא אפשרי, כמה שהיא ניסתה להקים אותי, היא הבינה שזה פשוט לא יילך.... ואז היא הזמינה אמבולנס, בלית ברירה..." אורנה מרוכזת בסיפור "מה קרה אח"כ?" "זהו לקחו אותי לבית חולים..." "באו לבקר אותך?" "המשפחה באה לבקר, אבא ואמא והאחים.. אבל התחיל לשאול, מה קרה, אם שוב הרבצתי לילד מסכן וחף מפשע שצריך לסבול את כל ההיפראקטיביות שלי.." "שוב הוא מזלזל." "כן.. הוא אף פעם לא הבין אותי, תמיד חיפש מה לא בסדר איתי, מה אני עשיתי לא בסדר... תמיד אני הייתי האשם בשבילו." "ואמא?" "אמא?.." "כן" "אמא היא..." עפר שם אצבע בפה ומביט על התקרה "אמא היא... היא הייתה כבר חלשה בשלב הזה, היא הבינה אותי... היא לא דברה הרבה פשוט לטפה אותי בידיים שלה.. היו לה ידיים רכות וחמות..." "אמא תמיד אהבה וקיבלה." "כן, היא תמיד הבינה אותי, גם כשהייתי הכי מעצבן בעולם תמיד היא הייתה סבלנית, היא תמיד הייתה שם.." "אתה מתגעגע לאמא?" "מאוד.." עפר דומע "למה אתה הכי מתגעגע בה?" עפר חושב מס' שניות, עיניו דומעות עוד. "לחיוך שלה, לאופי שלה, להכול.. אני מתגעגע לאמא..." אורנה מחייכת "היא נשמעת באמת אישה מקסימה, האהבה בינכם הייתה ללא תנאים... אמא אף פעם לא התאכזבה ממך." "כן, אבל אני חושב שהיא התאכזבה, אבל היא תמיד קיבלה אותי כמו שאני..." עפר מחייך, ומנגב עם הדמעות עם ידיו. שתיקה של כמה שניות בחדר. "אני רוצה להחזיר אותך שוב לקטע ההוא שטלי שאלה אותך אם אתה אוהב אותה... אני רוצה להעלות בפנייך שאלה, ואני רוצה שתחשוב עלייה אתה יכול לענות לי עליה מתי שתרצה אפילו לא בפגישה הזאת... יכול להיות שבחרת לא לענות לטלי על השאלה, כי רצית לאכזב אותה ובכך בעצם, רצית לבחון אותה איך היא תגיב אם היא תתאכזב ממך?" "מממ לא יודע..." "אתה זוכר שטלי אמרה לך בים שברגע שהיית מעולף, הבטת עליה ואמרת לה "אמא, אני אוהב אותך" ?" "כן.."
 

שירתפוז

New member
המשך

"מכל הדברים האלה.. זה נשמע כאילו טלי ממש מזכירה לך את אמא. זה נשמע כאילו אתה אוהב אותה בשל כך. אולי כשלא הגבת רצית לבחון אותה אם היא תגיב כמו אמא, כשהיא התאכזבה? אני צודקת?" עפר עם פה פעור, לא יודע מה לענות הוא מעביר את ידו בשערו, שוב צובט את ידו. אורנה נאנחת "הסיפור הזה עם הילד ששבר לך את היד... סיפור מצמרר... איזה יד זאת הייתה?" "שמאל" אורנה שמה לב שהיד שעפר צובט היא יד שמאל "אה אה אני מבינה.. אתה חושב שיש הצדקה לכך שהוא שבר לך את היד?" "אממ אני חושב שכן... הייתי ממש מניאק ניסיתי להפריד בינו לבין החברה שלו.. זה הגיע לי כשאני חושב על זה..." "אתה חושב שיש קשר בין אז שהוא שבר לך את היד כעונש על כך שעשית משהו לא טוב, לעכשיו שאתה ככה צובט לעצמך את אותו היד כשאתה חושב שעשית משהו רע?.." עפר חושב ולא יודע מה לענות "אני מבין שאת שמה לב לפרטים קטנים... אני לא ממש חושב למה אני צובט אותה זה פשוט אינסטינקט כזה.." "האינסטינקט הזה שאתה מדבר עליו, זה בא ברגעים שאתה כועס על עצמך?" "אממ.. כן... אני חושב" "יכול להיות שאתה מצדיק את כך שהוא שבר לך אז את היד, שזה היה מגיע לך העונש הזה על מעשה רע שעשית? יכול להיות שאתה כ"כ כועס על עצמך שאכזבת את עצמך ואת טלי, ואתה בעצם מעניש את עצמך ומכאיב לעצמך באותה יד?" עפר קוצץ את ציפורניו ומסתכל על אורנה "יכול להיות שזה נובע מזה..." "אז אתה כועס על עצמך." "כן.. רציתי למות באותו רגע שהיא עזבה את הדירה... פשוט... לא יכולתי.. לא סבלתי את עצמי באותו רגע, לא רציתי לשמוע את הנשימות של עצמי... שמתי במערכת את השיר האהוב עליה SATURDAY SUN של ניק דרייק ופשוט שכבתי כל היום והאזנתי לשיר הזה שוב ושוב..." "על מה חשבת באותם רגעים של תסכול?" "אמרתי לך... דמיינתי איך אני מטביע את עצמי..." "אבל לא פגעת בעצמך" "לא.. הרגשתי ריקנות עצומה... הענשתי את עצמי בכך שלא נתתי לעצמי לקום מהספה, להשתעמם למוות... לא היה לי כוח לקום.... רציתי לטבוע בתוך הספה הזאת.... לטבוע, שלא יראו אותי... ייקח לי קצת זמן לטבוע כי הרגליים שלי קצרות... אני בן אדם קטן.. פחדן, לא מגיע לי.. לא מגיע לי אמא כזאת... לא מגיע לי בחורה כזאת.." "שמת לב לזה?" למה?" "למה שאמרת, שוב הערבוב הזה בין טלי לאמא.." עפר מגרד בראשו ומקמט את מצחו "טלי באה אחרי אמא.. אתה מרגיש שהיא ההמשך שלה? אולי תחליף...?" "אני לא אמרתי את זה... פשוט... " עפר לא מוצא מילים.. "בן כמה היית שאמא מתה?" "17" "ילד" "כן" "אתה מרגיש שהשתנת מאז?" "קצת.." "במה?" "התמתנתי... אני כבר לא ילד... מנסה כמה שפחות לאכזב.." אורנה חושבת, עפר שם לב לכך "על מה את חושבת?" "חשבתי על מה שאמרת לי בפגישה השנייה שלנו.." "מה?" "אמרת שהרגת את אמא שלך.. אני לא הבנתי למה אמרת את זה.. כי הזכרת שהייתה לה מחלת הסרטן, ואז התעקשת שאתה הרגת אותה בגלל שהיית ילד רע" "כן" "אני לא יודעת.... ממה ששמעתי, אתה היית ילד חסר אונים מאשר רע. תחשוב על זה.. בוא נשים את הקלפים על השולחן. היית ילד נמוך שזה בעצם היה מקור לרוב הבעיות, תקן אותי אם אני טועה.. בגלל הגובה בנות לא יצאו איתך, וכשמישהי שמצאה חן בעינייך היא הייתה תפוסה, אח"כ חבר שלה בה ושבר לך את היד, המנהלת האשימה אותך ואבא שלך האשים אותך, אפילו אתה האשמת את עצמך, כי כששאלתי אותך אם אתה חושב שזה מוצדק, אמרת שכנראה שכן.. אני רוצה לשאול אותך, מתי היית הילד הרע, עפר?" עפר לא יודע מה להגיב. "לפי דעתי הילד הרע שנמצא בסיפור הזה, הוא הילד שלך, הילד שבתוכך שלא מפסיק להציק לך ולגרום לך לחשוב, שאתה האחראי על המוות של אמא שלך.. עפר יקירי, אתה לא אחראי על הכול, ואני מצטערת לשמוע שהמנהלת הזאת כ"כ השפיע עלייך והכניסה לך לראש שאתה באמת היית אחראי למכות החד צדדיות מצד הבריון הזה.. אני חושבת שמאותו יום הילד הרע הזה בתוכך נולד. מה אתה חושב?" עפר נושף מחייך ומוציא אמרה צינית מפיו "אני לא חושב, אני עפר שכטר" אורנה חייכה "הנה הוא שוב.." "מי?" "הילד הרע."
 
למעלה