לפני כמה זמן דיברנו פה על..

[יעל לא רוקדת שעצוב]

לפני כמה זמן דיברנו פה על..

ילדה שנהיית לא מקובלת בחברה והאבא מאוד דאג שהיא לא מקובלת!! הבנתי משהו לא מזמן!!(אני בת 13) לא תמיד מי שנראה לא מאושר הוא באמת כזה: אני נחשבת ל``מקובלת``-אפילו שאין בדיוק דבר כזה-הפסקנו עם זה. ושמתי לב שמי שנראה לי מסכן ו``לא מקובל`` שמח הרבה יותר ממני. כי יש לי חברות טובות אבל דווקא לקבוצה שנחשבת ``לפחות טובה``(אפילו שאין סיבה) הם החברים הכי טובים. הם מגנים אחד על השני גם אם זה יעלה להם בעוד צחוק שיצחקו עליהם או בעוד מריבה שתהיה להם עם ה``מקובלים`` אז לאותו אבא שאני לא זוכרת את שמו ולעוד הרבה הורים אחרים!! אל תדאגו!! לא תמיד מי שהכי מקובל בחברה הוא הכי מאושר. ביי יעל

 

[יעל לא רוקדת שעצוב]

מצאתי את הקטע:

זאת הייתה אמא וקראו לה אליאלה או משהו כזה יש לי בת בת 9 שמגיל קטן היתה מפותחת מאוד - בכל המובנים. בגיל 7 חודשים הלכה, בגיל 4 קראה וכתבה, בגיל 5 רצו שנעלה אותה לכיתה א`, אנחנו לא ראינו אותה מספיק בשלה, התעקשנו ובגיל 6 עלתה לכיתה א` למרות שהגננת אמרה שזה פספוס... כיתה א` העבירה אותו בקריאה כי השתעממה, כיתה ב` - בחצי ממנה - גם באותה המתכונת אהבו אותה כולם... לילדים היתה מקור לחיקוי, למבוגרים היה כיף להיות בחברתה כי הידע שלה טיפס וטיפס... בכיתה ג` החליפו מורה והתחילו בעיות חברתיות קשות בכיתה - בין כל הילדים ביניהם. הבת שלי התחילה להיות בחלק הדחוי המורה לא השקיעה הרבה ובתחילת השנה בכיתה ד` התחילה ירידה בלימודים למרות הידע הרב שצברה מקריאה... כואב לי עליה איך לעזור לה??? כל הדיון בעמ` 2 כדאי מאוד לקרוא כדי להבין.. בי יעל