לפני כשבועיים אימצתי אילן חדש למשפחה

לפני כשבועיים אימצתי אילן חדש למשפחה

היחסים שלי עם הגינה מורכבים מאוד. אני נוטע, נותן, ונוטר ונראה שהכל לשוא. לפחות כך חשבתי.

אני משקה, מרחיק מזיקים, כל בוקר וערב בוחן לשלומו ונראה שהעץ לא מצליח להשתחרר מהעקה.
בדרך זו, יום יום במשך שבועיים, והעץ נראה רע מתמיד.
רגע לפני שאני מתחיל לצאת משלוותי נגשת הספאוס עם שתי תמונות: אחת של העץ יום אחרי שנשתל והשנייה של העץ מהבוקר.
להפתעתי העץ בתמונה נראה מאושש משמעותית ביחס לתמונה מלפני שבועיים.

מסתבר שבני אדם ועצים לא חולקים את אותן רזולוציות זמן.
מסתבר שבני אדם עצמם עושים שימוש ברזולוציות זמן שונות.

אט אט אני לומד להרפות ולתת להם מרחב משלהם. הם הרבה פחות שברירים וחסרי אונים ממה שנדמה לנו ההורים.
פתאום אני אשכרה מנהל עמם דו-שיח מבריק, מהיכן יש להם את האגרון הזה?! הלוגיקה? מתי הספיקו?
מדהים.
 

poseidon111

Active member
עד כמה שזה ישמע מוזר, היחס שלי לצומח בגינתי

לא רחוק מידי מהיחס שאני נותן לבעלי חיים. אידיוטי לא? הרי הם "לא מרגישים, לא מעריכים" וכן הלאה.
לא סתם שמתי את המרכאות, כי אני חושב ומרגיש אחרת. לגדל עץ, פרח או כל דבר אחר זו השקעה, שתמורה בצידה.
אז נכון שהתבלינים שלי מחזירים לי אהבה בדרך אחרת מהפרחים, אבל הסיפוק הוא אותו סיפוק.
(נשמעתי כמו איזה פנסיונרית אנגליה, לא)?
 
חמודים אתם. באמת.

אבל עצים הם בסה"כ עצים. ולמרות שאני שמח להיות מוקף בהם וטורח רבות שזה אכן יקרה, לא בגינם אני מחסיר פעימה.
 

רינתי77

Active member
טוב, אז אתה איש משפחה למופת.

עכשיו, אחרי שביססנו את זה, יש לך גם צדדים פחות מופתיים?
 
(תשאלי אותו מה יחסו לירבעם בן נבט)

אני מאוד מסוקרנה האם נגלה לפניינו אחד מאנשי האור.
 

רינתי77

Active member
לא הבנתי מה את רוצה מהנבוט.

 
לא, בלי מכות. זו עת המשתובבה

כי אחרת, אעשה מרתון סרטי פראנסאווים עד לפגירה מלאה.
(מה יש אצלכם?)
 
טיוואני נשמע מאיים.

טוב, שנלכה אל המרקע ונתפגרה?
יש עכשיו אצלנו את "העלמה שמבון" פראנסאווי בורגני.
(איך אני ארדם עם הטאבון הזה על העור שלי?)
בחיי, אם היית מניחה בצק פוקאצ'ה על הבטן שלי הוא היה נאפה תוך דקות.
 
ממך דווקא הייתי מצפה לדעת שהחסרת פעימה

לא עושה אותנו אנשי משפחה למופת.
לא שם עדיין. אולי במרוצת הזמן הגיע.
 
למעלה