לפני כשבוע נפטר המשורר נתן יונתן...
שלום חברים
ביום שישי שעבר, 12/03 מת המשורר הדגול נתן יונתן. נתן נולד בקייב שבאוקראינה ועלה ארצה בגיל שנתיים. למטה צירפתי לכם את האתר שממצה את כול המידע על המשורר הזה... אני לא אתחיל לאמר לכם שאני מעריץ את המשורר הזה ושקראתי את כול שיריו. לא, ההיפך הוא הנכון. אני אומר לכם שלא קראתי אף אחד משיריו ועד לפני מותו שמו לא היה ממש מוכר לי... לעומת זאת אני דווקא מאוד אוהב ספרות, שירה ואומנות ומעריך אותם מאוד, אני אישית מאוד אוהב לצייר, אבל אני לא קורא בזמני הפנוי ספרות ושירה... למה אתם שואלים ? לא יודע... חלק מזה זו כמובן העצלנות, החלק האחר אלה הם העיסוקים האחרים אותם אני מעדיף על פניי קריאה ועוד אני יכול למצוא לכם מיליון סיבות ותירוצים למה לא... מזלי הוא שיש שיעור ספרות ושם אני כבר מחויב לקרוא ולהתעניין, גם לנתח ולהיבחן על כך, אבל זה כבר פרט שולי שלא משנה הרבה...
באותו יום שישי, כהרגלי נכנסתי לנענע כדי לראות חדשות אחרונות ולהתעדכן במה שקורה בעולם... ואחת החדשות הייתה מותו של המשורר. אז נכנסתי לעיין... ואני לא יודע מה הרגשתי, אבל משהו נגע בי, משהו הרעיד את לבי... והמשהו הזה היה שמשורר כה נפלא ומפורסם בישראל, עלה מאוקראינה למען האמת ( כמוני)... ואז חשבתי לעצמי, הנה עוד אחד " רוסי" שהשאיר את חותמו על דפי היסטוריית ישראל, שתרם כה רבות לתרבות ולנפש הישראלית ושהשפיע על רבים ויצר, אפשר לאמר, מפעל חיים
ואז הרגשתי עצב... יחד עם כאב ומן טינה כזאת שיושבת לי עמוק בלב. כי אני זוכר כשעליתי ארצה בשנת 94, איזה יחס גרוע, מבטים, אמירות וגו' הופנו כלפי... ולמה ? כי הייתי " רוסי", ללא שפה, מן עקור כזה שאין לו מקום על ארץ הקודש... זו באמת הייתה אחת התקופות הכי קשות בחיי לעת עתה ואני מקווה שהכי קשה עד סוף חיי. הרגשתי אפס, שק איגרוף שכול זר יכול לשלוח בו את איגרופו... אחרי 10 שנים כמובן שהמצב השתנה, קצת התאזן, אבל עדיין כמה אנחנו שומעים אמירות לעברינו, יחס מעליב והשמצה ניכרת. זה מוזר מאוד, לדעתי, כי עם כול גילויי האנטישמיות לאורך מאות- אלפי השנים, שזו היא גזענות לשמצה, אלה שצריכים להיות אחינו ותומכינו נוהגים בנו לא שונה משאר העולם כלפי היהודים בכלל. מחד גיסא זה דיי אירוני ומאידך גיסא עצוב ביותר
. וכשראיתי את מודעת האבל על נתן יונתן וקראתי עליו, גיליתי כלפיו הערצה רבה ורציתי ללחוץ את ידו. כי הוא בעצם אחד מאלה שהצליח לשבור את הקרח ולהביא לידיי מימוש את מהות הפורום שלנו, למחוק את הקו המפריד בין " רוסים" ל- " ישראלים". הוא נתן, תרתי משמע, את נפשו וחייו למען המטרה ואני מרכין את ראשי לפניו... י ה א ז י כ ר ו ב ר ו ך
בשביל לפצות על כול השירים שלא קראתי ו- " לא מצאתי זמן" כדי לעסוק בספרות ובשירה, החלטתי לעבור על שיריו של נתן יונתן ולהביא לכם שיר אחד ומיוחד, שהמליצו לי עליו ושמתקשר לנושא הפורום שלנו: חופים הם לפעמים מילים: נתן יונתן לחן: נחום היימן חוֹפִים הֵם לִפְעָמִים גַּעְגּוּעִים לְנַחַל. רָאִיתִי פַּעַם חוֹף שֶׁנַּחַל עֲזָבוֹ עִם לֵב שָׁבוּר שֶׁל חוֹל וַאֶבֶן. וְהָאָדָם, וְהָאָדָם הוּא לִפְעָמִים גַּם כֵּן יָכֹל לְהִשָּׁאֵר נָטוּשׁ וּבְלִי כֹּחוֹת מַמָּשׁ כְּמוֹ חוֹף. גַּם הַצְּדָפִים כְּמוֹ חוֹפִים, כְּמוֹ הָרוּחַ גַּם הַצְּדָפִים הֵם לִפְעָמִים גַּעְגּוּעִים לַבַּיִת שֶׁתָּמִיד אָהַבְנוּ אֲשֶׁר הָיָה וְרַק הַיָּם שָׁר לְבַדּוֹ שָׁם אֶת שִׁירָיו כָּךְ בֵּין צִדְפֵי לִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם שָׁרִים לוֹ נְעוּרָיו. אז מי/ מה הם בעצם החופים בשבילנו
מצפה מכם לתגובות...
שלום חברים
סתאאאם רק שקט ושלווה, אבל גם צדק וחוזק.
