לפני שאעזוב את העולם - אני רוצה לנסות להסביר את עצמי
לכל מי שקורא כאן לאחרונה. חלק מטפלים שיכולים להזדהות עם המטפלת שלי מכיוון שהם פסיכולוגים בעצמם ואחרים, מטופלים בעבר או בהווה ואחרים.
אני מבינה שהנושא מאוד יקר לליבכם.
וחשבתי שמן הראוי שמכיוון שהתחלתי בפעילות מאוד חריגה, תדעו גם אתם חלק נוסף מחיי, שאולי- יוסיף מעט אור, לנושא הזה.
היה לי לא קל לקבל את הסמכות של המטפלת (הנוכחית) שלי.
באופן כללי אומר- שכמעט כל המטפלים שהיו לי - נטו לעבור גבולות
לי מאוד היה חשוב לשלם מחיר מלא, ומסיבה עלומה כלשהי כמעט כל המטפלים ניסו לתת לי הנחות.
זמן המפגש הטיפולי היה משתנה, כשהגיע פעם במקום לשעה וחצי ל-4 שעות
ולי דווקא מאוד חשובים גבולות..
הפסיכולוגית שלי שאלה אותי פעם: "האם לא היית בטיפול פסיכולוגי בעבר?"
כי נראה שאני לא מקבלת את הסמכות שלה, אבל איך זה יתכן אם היו לי מטפלים?
אז לעיתים הייתי בטיפולים קצרים יחסית. לפעמים כעסתי כשמטפל התעקש לתת לי הנחה ועזבתי מוקדם.
לפני זמן לא קצר, בצעירותי, הייתי בטיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג
והוא נתן לי הנחה מסוימת (כך אני מניחה: זה היה ממש מזמן) אך זמן פגישה כפול, בדרך כלל שעה וחצי
ודיברנו על סוגים של פגיעה עצמית, ואחד הדברים הזכורים לי היו, (האמת היא שהפרטים האישיים שלו אבדו לי), שהוא סיפר שהיה לו מטופל שהתאבד.
כאב לי לשמוע על כך, וראיתי עד כמה לו היו יסורים מהמקרה הזה.
כמובן שאני מניחה שאם הייתי מתאבדת, לעתיד לבוא הפסיכולוגית שלי הייתה יותר גמישה, עם אחרים.
כתבו לי באחת ההודעות שנדחפתי שאני רק רוצה לצרוח את דברי, ולא לשמוע
אבל האין זה ברור, שהכתיבה שלי כאן בפורום היא צוואה בשבילכם?
כל מיני אנשים שאני לא מכירה בפורום מאוד רוצים לעזור לי "להשלים עם המציאות"
סליחה, מי אתם חושבים שאתם?
אני זו שאבחר האם להשלים עם המציאות, ובוודאי שהתאבדות היא אופציה, ואני לא שואלת אתכם.
בכל אופן, מכיוון שהנושא עכשיו נדון כידוע לכולם בועדת האתיקה, בינתיים לא איבדתי תקווה, ובינתיים אני לא מתאבדת.
למה אנשים צריכים לייאש אותי ולכתוב לי שטויות כמו שהכל נגמר??
המסקנה שלי היא שמדובר בקולגות, או משהו כזה (אם לא פסיכולוגים- עו"סים וכדומה).
כפי שידוע לכל מי שעוקב- יש במשפחה שלי יותר ממטפל אחד
גם פסיכולוג קליני מומחה שמעורב היטב
כך שאני מכירה פסיכולוגים מזוויות שונות, ואין לי שום דבר אישי נגדם.
בעצם דווקא מאוד נפגעתי מחוסר ההתערבות ה"מקצועית" שלו במקרה שלי
אני מבינה , אסור לו לעשות שום דבר, "זה לא מקובל". (אבל מי כן יכול לעזור לי כעת?)
נוסף לכך. יש לי קרוב משפחה שהתאבד בזמנו
למרות שהיה בטיפול באותו הזמן
אני לא חושבת שמשהו בהתאבדות שלו שינה משהו בנהלים. כואב לי על המוות המיותר שלו.
ויכול להיות שאני טועה, כפי שחלי כתבה לי באחת ההודעות
שגם התאבדות שלי לא תשנה שום דבר
אני יודעת שקרוב המשפחה שלי לא כתב בפורום הזה לפני מותו
לי חשוב לנסות לשתף אתכם.
כך גם אם הכתיבה כאן לא תעזור לי אישית
היא בהחלט 'זעקה'
ואחרי מותי, ההתייחסות אליה תהיה אחרת.
בינתיים יש את הועדה שצריכה גם היא להיות איתי בקשר.
היו כאלו ששאלו שאלות בסגנון 'נוו מה קרה בפגישה האחרונה שלכן??'" כאילו שאנחנו בשוק או שאני חייבת דיווח
אני יכולה לומר שכעת אני נמצאת בכאב גדול
כאב שהוא אפילו פיזי
מרוב שאני מתגעגעת למטפלת שלי
קצת אכזבה
מהתגובות הקשות בפורום (אך היו תגובות קשות יותר בפורומים אחרים- למשל, אלומת האור שכתבה לי איך לדעתה כדאי להתאבד, גם אם ב'צחוק'- למרות שעניתי לה שכשהייתי במצב נפשי קשה יכולתי להבין את ההודעה שלה כפשוטה ולהבין שהיא ממליצה לי להתאבד, עדכנתי אותה שלא אגיב לה יותר)
אולי היא קולגה (פסיכולוגית כלשהי) שמזדהה או אמפטית כלפי המטפלת שלי
ואולי לא
אבל לכתוב לאדם במצוקה איך להתאבד??? (בפורום השכן 'תמיכה נפשית למבוגרים')
אני לא פועלת כדי לפגוע במטפלת שלי אלא מכיוון שאני זקוקה לה
שחר גם היא לעגה על כך
מה היא בכלל מבינה בתלות בטיפול? האם היא פסיכולוגית? יש כאן חוסר רגישות עצום כלפי אדם במצוקה. אני בטוחה שרק מכיוון שהפסיכולוגיות בעצמן ברגשות מעורבים הן לא מתערבות לטובתי. אני מעריכה ששתיכן נותנות לי מקום לכתוב כאן.
אני לא מחפשת כאן אמפטיה מהמנהלות או מאחרים
אל תצדיקו אותי, אל תסכימו איתי
דעותיכם אינן מעניינות אותי
כנ"ל עצותיכם.
אני לא מתכוונת כלל להגיב אם מישהו יגיב על ההודעה הזו
כפי שכתבתי- יש כאן מסרים שחשוב לי להביע אותם
אני לא מתחייבת להתאבד בפני אף אחד
אבל גם לא פוסלת שום אפשרות
כל מי שרוצה מוזמן להתייחס להודעה הזו
אני מקווה, שכעת, חלק מהקוראים יבינו מעט יותר את זווית הראיה שלי
תודה.
לכל מי שקורא כאן לאחרונה. חלק מטפלים שיכולים להזדהות עם המטפלת שלי מכיוון שהם פסיכולוגים בעצמם ואחרים, מטופלים בעבר או בהווה ואחרים.
אני מבינה שהנושא מאוד יקר לליבכם.
וחשבתי שמן הראוי שמכיוון שהתחלתי בפעילות מאוד חריגה, תדעו גם אתם חלק נוסף מחיי, שאולי- יוסיף מעט אור, לנושא הזה.
היה לי לא קל לקבל את הסמכות של המטפלת (הנוכחית) שלי.
באופן כללי אומר- שכמעט כל המטפלים שהיו לי - נטו לעבור גבולות
לי מאוד היה חשוב לשלם מחיר מלא, ומסיבה עלומה כלשהי כמעט כל המטפלים ניסו לתת לי הנחות.
זמן המפגש הטיפולי היה משתנה, כשהגיע פעם במקום לשעה וחצי ל-4 שעות
ולי דווקא מאוד חשובים גבולות..
הפסיכולוגית שלי שאלה אותי פעם: "האם לא היית בטיפול פסיכולוגי בעבר?"
כי נראה שאני לא מקבלת את הסמכות שלה, אבל איך זה יתכן אם היו לי מטפלים?
אז לעיתים הייתי בטיפולים קצרים יחסית. לפעמים כעסתי כשמטפל התעקש לתת לי הנחה ועזבתי מוקדם.
לפני זמן לא קצר, בצעירותי, הייתי בטיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג
והוא נתן לי הנחה מסוימת (כך אני מניחה: זה היה ממש מזמן) אך זמן פגישה כפול, בדרך כלל שעה וחצי
ודיברנו על סוגים של פגיעה עצמית, ואחד הדברים הזכורים לי היו, (האמת היא שהפרטים האישיים שלו אבדו לי), שהוא סיפר שהיה לו מטופל שהתאבד.
כאב לי לשמוע על כך, וראיתי עד כמה לו היו יסורים מהמקרה הזה.
כמובן שאני מניחה שאם הייתי מתאבדת, לעתיד לבוא הפסיכולוגית שלי הייתה יותר גמישה, עם אחרים.
כתבו לי באחת ההודעות שנדחפתי שאני רק רוצה לצרוח את דברי, ולא לשמוע
אבל האין זה ברור, שהכתיבה שלי כאן בפורום היא צוואה בשבילכם?
כל מיני אנשים שאני לא מכירה בפורום מאוד רוצים לעזור לי "להשלים עם המציאות"
סליחה, מי אתם חושבים שאתם?
אני זו שאבחר האם להשלים עם המציאות, ובוודאי שהתאבדות היא אופציה, ואני לא שואלת אתכם.
בכל אופן, מכיוון שהנושא עכשיו נדון כידוע לכולם בועדת האתיקה, בינתיים לא איבדתי תקווה, ובינתיים אני לא מתאבדת.
למה אנשים צריכים לייאש אותי ולכתוב לי שטויות כמו שהכל נגמר??
המסקנה שלי היא שמדובר בקולגות, או משהו כזה (אם לא פסיכולוגים- עו"סים וכדומה).
כפי שידוע לכל מי שעוקב- יש במשפחה שלי יותר ממטפל אחד
גם פסיכולוג קליני מומחה שמעורב היטב
כך שאני מכירה פסיכולוגים מזוויות שונות, ואין לי שום דבר אישי נגדם.
בעצם דווקא מאוד נפגעתי מחוסר ההתערבות ה"מקצועית" שלו במקרה שלי
אני מבינה , אסור לו לעשות שום דבר, "זה לא מקובל". (אבל מי כן יכול לעזור לי כעת?)
נוסף לכך. יש לי קרוב משפחה שהתאבד בזמנו
למרות שהיה בטיפול באותו הזמן
אני לא חושבת שמשהו בהתאבדות שלו שינה משהו בנהלים. כואב לי על המוות המיותר שלו.
ויכול להיות שאני טועה, כפי שחלי כתבה לי באחת ההודעות
שגם התאבדות שלי לא תשנה שום דבר
אני יודעת שקרוב המשפחה שלי לא כתב בפורום הזה לפני מותו
לי חשוב לנסות לשתף אתכם.
כך גם אם הכתיבה כאן לא תעזור לי אישית
היא בהחלט 'זעקה'
ואחרי מותי, ההתייחסות אליה תהיה אחרת.
בינתיים יש את הועדה שצריכה גם היא להיות איתי בקשר.
היו כאלו ששאלו שאלות בסגנון 'נוו מה קרה בפגישה האחרונה שלכן??'" כאילו שאנחנו בשוק או שאני חייבת דיווח
אני יכולה לומר שכעת אני נמצאת בכאב גדול
כאב שהוא אפילו פיזי
מרוב שאני מתגעגעת למטפלת שלי
קצת אכזבה
מהתגובות הקשות בפורום (אך היו תגובות קשות יותר בפורומים אחרים- למשל, אלומת האור שכתבה לי איך לדעתה כדאי להתאבד, גם אם ב'צחוק'- למרות שעניתי לה שכשהייתי במצב נפשי קשה יכולתי להבין את ההודעה שלה כפשוטה ולהבין שהיא ממליצה לי להתאבד, עדכנתי אותה שלא אגיב לה יותר)
אולי היא קולגה (פסיכולוגית כלשהי) שמזדהה או אמפטית כלפי המטפלת שלי
ואולי לא
אבל לכתוב לאדם במצוקה איך להתאבד??? (בפורום השכן 'תמיכה נפשית למבוגרים')
אני לא פועלת כדי לפגוע במטפלת שלי אלא מכיוון שאני זקוקה לה
שחר גם היא לעגה על כך
מה היא בכלל מבינה בתלות בטיפול? האם היא פסיכולוגית? יש כאן חוסר רגישות עצום כלפי אדם במצוקה. אני בטוחה שרק מכיוון שהפסיכולוגיות בעצמן ברגשות מעורבים הן לא מתערבות לטובתי. אני מעריכה ששתיכן נותנות לי מקום לכתוב כאן.
אני לא מחפשת כאן אמפטיה מהמנהלות או מאחרים
אל תצדיקו אותי, אל תסכימו איתי
דעותיכם אינן מעניינות אותי
כנ"ל עצותיכם.
אני לא מתכוונת כלל להגיב אם מישהו יגיב על ההודעה הזו
כפי שכתבתי- יש כאן מסרים שחשוב לי להביע אותם
אני לא מתחייבת להתאבד בפני אף אחד
אבל גם לא פוסלת שום אפשרות
כל מי שרוצה מוזמן להתייחס להודעה הזו
אני מקווה, שכעת, חלק מהקוראים יבינו מעט יותר את זווית הראיה שלי
תודה.