לפני שמתחילים...

[פילאטוס]

לפני שמתחילים...

מחשבה שאני מסתובבת איתה כבר איזה זמן, א-פרופו להתחיל מחדש והמלחמות על הבית: מה הקו האדום שלכם? מתי הגיעו מים עד נפש, שברו את הכלים ולא משחקים, מהו הקש ששובר את גבכם, המסמר האחרון על ארון המתים של חייכם (דימוי מחריד, אבל לפעמים המציאות מרגישה ככה, לא?), מתי העד כאן שלכם? האם הדבר הזה קשור לקריסה, לצבירה עד אפס מקום, לתאריך יעד? מה מזיז אתכם החוצה?

 

[עלמה עלמה]

מנסה לחשוב

ומוצאת את עצמי חוזרת שוב ושוב לדברים ספציפיים. לא יכולה לענות על שאלה כזו בכלליות. נראה לך שיש תרשים מסויים שמסוגל לשים את האצבע על מסמר מסויים שעונה על הכל?(גם אם הוא אישי לכל אחת ואחת? ) אני לא מוצאת את שלי.

 

[פילאטוס]

אולי כל אחד ומה שכרגע עומד על הפרק

אצלו. אני איטית מאוד בהתחלות חדות מחדש. אפילו מתגעגעת לעצמי של פעם, קמה ועוזבת עיר, סוגרת קשרים מעיקים בהרף טלפון, זזה מהר. נדמה לי שמה שתמיד היה קצה, ביחסים, בעבודה, במקום - היה השעמום. זה מה ששולף אותי החוצה. כשאני ניתקת מבפנים ושום קסם לא נשאר, כשההרגשות שלי נהיות קהות. זה תמיד רגע שבו אני מבינה שאין לי שום סיבה לקום בבוקר למשהו, וזה או אני או הוא (או היא, או זה). מה העיף אותי מזוגיות? קודם כל, הצד השני. ואני בדרך כלל מרגישה שהוא כבר לא שם עוד לפניו. ואחר כך - וזה בעסה מאוד - שום תובנה הגיונית לא מזיזה אותי. רק מיאוס. מהבטן, משהו שאי אפשר להתווכח איתו.

 

[בּילי בדרכים]

הממממ...

נדמה לי שמה שמעיף אותי ממערכות יחסים זה הרגע שבו אני מבינה שאני לא יכולה לעשות יותר כלום כדי שהמצב ישתנה וגם לא יכולה להתכופף יותר. יש איזה רגע כזה של יאוש, של הבנה שככה זה וככה זה גם ישאר ושהצד השני לא מתכוון לפעמים לא מעוניין ולפעמים פשוט לא יכול להשתנות בשבילי. ברגע הזה אני עם המזוודות מחוץ לדלת. לצערי זה קרה לא פעם אחת וגם לא פעמיים.

 

[1הופ]

בהחלט הממממ...

אני מנסה לחשוב מה לענות ומבינה שחייבות להיות כאן שתי תשובות: האחת מתייחסת לזוגיות והשנייה לכל שאר הדברים בחיים. כי בחיי היומיום יש רגע מאוד מסוים שבו אני לא יכולה להמשיך (זה יכול להיות בעבודה, עם חברים, בדירה או בכל דבר אחר). זה מגיע אצלי מהגוף. מין תחושה של גועל ומיאוס ורצון להקיא. כשזה כבר מגיע לשלב הזה אין ממנו דרך חזרה. אני כבר כל כל רחוקה ומנוכרת שלא משנה מה הסביבה תעשה - אני חייבת לא להיות שם. ואני יכוה לעשות את זה בצורה מאוד חדה. אבל בזוגיות, בזוגיות אני רכיכה. גם אם קשה ורע ומתסכל אני נשארת. ומנסה עוד קצת, ותוקפת את זה מכיוון אחר, וקצת מכחישה ומעט מתעלמת. עד שהצד השני עושה את ההחלטה במקומי. עצוב לא?!

 

[hrabba]

עצוב, אפילו מאד עצוב

אבל רוצה לשמוע סוד? ככה בשקט שאף אחד לא ישמע אני כזו גם באהבה וגם בשאר הלוואי והייתי מסוגלת להיות אחרת, לפעמים אני מתה, אני יודעת שדברים לא הולכים, אבל אני אשאר, אני אספוג את הצעקות את הבקורת (גם כשהיא לא מגיעה לי, אני אוותר קצת פה ואולי קצת שם הכל למען השלום והאחווה ורע לי עם זה לעזאזל

 

[בּילי בדרכים]

חייבת להגיד לך

שאני לא יודעת אם זה כל כך עצוב. אני למשל, במערכת היחסים האחרונה שלי, ניסיתי לעשות הכל הכל אבל הכל כדי שכך זה יתנהל. ממש ניסיתי לעשות מזה מקרה מבחן ולהתאפק ככל יכולתי בשביל שפעם אחת מישהו אחר יקח את ההחלטה. לא עמדתי בזה כמובן. אז אמנם זאת באמת לא היתה מערכת יחסים קום איל פו כך שאי אפשר באמת לראות בה מקרה מבחן ובכל זאת... הייתי מעדיפה להרגיש פחות עיזה פזיזה בועטת ויותר פרה מיושבת דעת ובוגרת. די. כמה אפשר. למרות שמצד שני... המממ... באמת שבכל מערכות היחסים שלי התגמשתי בכזאת קיצוניות שעד היום יש לי פלונטרים בגוף ובנשמה מזה... אז אני לא יודעת. אבל לא, זה לא עצוב מה שכתבת, על זה אני עדיין מתעקשת.

 

[hrabba]

בילי יקירתי, והכבוד??

שכל פעם נרמס מחדש עד תום והגאווה??.... נעלמה גם היא..... שלא לדבר על הבטחון העצמי

 

[א ו ר י ג מ י]

הזמן שלי לצאת ממערכת יחסים הוא

כשעולה תוקפנות. אני שונא כשנוהגים כלפי בתוקפנות, ואני שונא לראות את עצמי בסיטואציה כזו מצד עצמי. מספיק בשבילי פעם אחת כזו כדי להתחיל להתקפל ולהתקפד ולקרוס פנימה, לאבד קשר וענין ולייבש לאט לאט את היחסים. ואני מדבר על תוקפנות מילולית, להסיר ספק. אני לא צריך יותר מזה. אבל כאשר פולשים אלי, כשמתחילים (מתחילות, להסיר ספק) לבוא אלי בטענות ודרישות והצקות, אני מתנתק בבהילות ובבהלה. אני מוכרח לספר כאן: לפני כמה שבועות שמתי מודעה באתר היכרויות, ומישהי ענתה. במסגרת המי אני-מי את סיפרתי לה שאני לא יוצר קשרים כשאני במערכת יחסים כלשהי. תוך כמה שעות וכמה מיילים עברנו לדבר בטלפון, שיחה שנשמעה מהר מדי מתרפקת מדי, וכמה דקות לאחר שסיימנו, צילצל הטלפון, ועל הקו הגברת גנן, ושאלה בפיה בקול נוזף: - תגיד, לא אמרת לי שכשאתה נכנס למערכת יחסים, אתה לא יוצר קשרים עם נשים אחרות?? - אמרתי... למה מה קרה? - אז למה אתה עוד באתר ההיכרויות?? - סליחה?? טוב, יש להם פיצ'ר כזה, שאפשר לראות מי שם כשאתה נכנס. ואת ההמשך של השיחה אפשר לתאר לבד.

 

[זו שהיתה חיוכית]

והזמן שלי הוא כנראה תמיד מאוחר מדי

תפוז כרגע שאל אותי אם אני רוצה לדעת למה אדווה אוהבת בליינד דייט. אז הספור שלך מתאים בדיוק לאוירת התפוז וגם הצחיק אותי נורא.

 

[נגוהות]

אני הולכת משם

במערכת זוגית כמו במערכת חברית או בעבודה, כאשר אני מרגישה שפולשים לתוכי, שנכנסים ברגל גסה לתוך מרחב המחיה שלי, בפרט כשזה מלווה בתוקפנות מילולית, זה הזמן ללכת. ואני עושה את זה בדרך כלל בשקט, אורזת את עצמי, חום הופך לקור, קרבה לזרות וניכור. כמוך אוריגמי, לא רוצה שיפלשו אלי, שיכנסו לתוכי ללא רשות, שיהיו שם עם דרישות והצקות. לא מזמן יצאתי ממקום כזה שהרגיש כל כך רע, זו היתה עבודה שעשיתי למען אדם מסוים. את כל העומס הכבד של חייו הטיל עלי. ניסה למצוא בי את שק האיגרוף שלו, לא הכיר אותי נכון, חזות מטעה, אולי נראיתי לו רכה מידי. הוא יצא בשן ועין, אחרי נאום חוצב להבות קיבל ממני המלצה חמה לפסיכיאטר טוב באיזור. יצאתי בטריקת דלת, אלוהים, נשמתי לרווחה. פחות כסף בחשבון הבנק, יותר בריאות נפשית.

 

[פּרפרית]

קו אדום...

אני לא אשאר במקום שמשעמם לי בו, או במערכת שמשאירה אותי עורגת לקשר כי לבד לי. אני קלילה באופיי וכל הזמן בתנועה והתנועה הזאת מחוייבת מציאות היא לי ולכן לא יהיה מקום למי שינסה להגביל אותי בתנועתי.