ריקי זו אני
Well-known member
החלטנו... תוך חיבוק ודמעות של אושר מציף... החלטנו וההחלטה לא תשונה עוד...
החלטנו להעביר ה כ ל (כמעט) לדורו הבא שלנו. היו לו דמעות בעינים לגבר שלי,
הגבר שמעולם לא הזיל דמעה (כמעט) שרק פעם אחת בחיינו הזוגיים ראיתי אותו מתרסק לרסיסים
וזה הרגיש לי נהדר שפעם אחת הוא בכה בגללי ובפעם השניה נתן לעצמו לשחרר לידי
כשכף ידו אוחזת בידי...
אז זהו ממשיכים. החלטנו ומכאן שאלה טכנית כיצד מחלקים...
ועוד יותר חשוב... איך באים אל בני ובנות הדור... לקבל תשובה נטולת לחץ...
הם החליטו... החווה לא תפורק, תישאר שלמה as is וכל שינוי למעשה
יהיה שינוי בהסכמה אבל הכל בשלמות... לכך קיוונו וכך רצינו מאוד שיהיה.
עול לא קטן יורד מעל הכתפיים ואם ישנן חששות והן קיימות לא ישנו את העובדות.
לחווה יהיו 4 שותפים ביחס שווה לכל אחת ואחד...
ולחברה יהיה מנהל כללי חדש... שבעלי המניות יחליטו מי יהיה.
הדור המיסד מזדקן... יתרום מנסיונו... יקבל שכר בעבור עבודה...
17 שנה. איך הזמן רץ, אלוהים.
הילדים חגגו לו יובל. בחוות הכבשים שנראתה כמו ערמת גרוטאות...
מסיבת הפתעה... מדהימה, ובמסיבה פרח... חחחח פגישה מחודשת שלו ושלי אחרי עשור...
עשר שנים של נתק מוחלט... זה היה ביום חמישי. לפנות בוקר עזב אחרון החוגגים
אנשים לא רצו ללכת משם... איזו שמחה. על השעות הראשונות שלנו לבדנו...
עדיף שלא נספר.... למה? מאותו יום שישי בצהריים לקחתי את המטבח עלי... ועד לכניסת
השבת העמדתי ארוחה לתפארת... ממש...
בזמן הארוחה הצעתי לרכוש 50.5% מהחברה שמחזיקה את העדר והכל... ידעתי
את המצוקה (לא לפרטים אבל...) למרות שאחד מהנוכחים לא סיפר לי...
חושים נשיים. מיום ראשון של שבוע חדש... הכל נראה אחרת... ערמות של חציר...
תערובת, גרעינים... אבקת חלב לטלאים זו היחה ההתחלה...
השבוע נפרדנו - טוב לא לגמרי... ברור... אבל נפרדנו, ואני שמחה כ"כ שכך...
החלטנו להעביר ה כ ל (כמעט) לדורו הבא שלנו. היו לו דמעות בעינים לגבר שלי,
הגבר שמעולם לא הזיל דמעה (כמעט) שרק פעם אחת בחיינו הזוגיים ראיתי אותו מתרסק לרסיסים
וזה הרגיש לי נהדר שפעם אחת הוא בכה בגללי ובפעם השניה נתן לעצמו לשחרר לידי
כשכף ידו אוחזת בידי...
אז זהו ממשיכים. החלטנו ומכאן שאלה טכנית כיצד מחלקים...
ועוד יותר חשוב... איך באים אל בני ובנות הדור... לקבל תשובה נטולת לחץ...
הם החליטו... החווה לא תפורק, תישאר שלמה as is וכל שינוי למעשה
יהיה שינוי בהסכמה אבל הכל בשלמות... לכך קיוונו וכך רצינו מאוד שיהיה.
עול לא קטן יורד מעל הכתפיים ואם ישנן חששות והן קיימות לא ישנו את העובדות.
לחווה יהיו 4 שותפים ביחס שווה לכל אחת ואחד...
ולחברה יהיה מנהל כללי חדש... שבעלי המניות יחליטו מי יהיה.
הדור המיסד מזדקן... יתרום מנסיונו... יקבל שכר בעבור עבודה...
17 שנה. איך הזמן רץ, אלוהים.
הילדים חגגו לו יובל. בחוות הכבשים שנראתה כמו ערמת גרוטאות...
מסיבת הפתעה... מדהימה, ובמסיבה פרח... חחחח פגישה מחודשת שלו ושלי אחרי עשור...
עשר שנים של נתק מוחלט... זה היה ביום חמישי. לפנות בוקר עזב אחרון החוגגים
אנשים לא רצו ללכת משם... איזו שמחה. על השעות הראשונות שלנו לבדנו...
עדיף שלא נספר.... למה? מאותו יום שישי בצהריים לקחתי את המטבח עלי... ועד לכניסת
השבת העמדתי ארוחה לתפארת... ממש...
בזמן הארוחה הצעתי לרכוש 50.5% מהחברה שמחזיקה את העדר והכל... ידעתי
את המצוקה (לא לפרטים אבל...) למרות שאחד מהנוכחים לא סיפר לי...
חושים נשיים. מיום ראשון של שבוע חדש... הכל נראה אחרת... ערמות של חציר...
תערובת, גרעינים... אבקת חלב לטלאים זו היחה ההתחלה...
השבוע נפרדנו - טוב לא לגמרי... ברור... אבל נפרדנו, ואני שמחה כ"כ שכך...
