לפעמים אני חושב

לפעמים אני חושב

שבני אדם מתחבטים ומתלבטים, דנים ושואלים, מהרהרים ומתעמקים, מתפלספים ומתפסכלגים, ומשום מה את השלב המוגדר מאוד הזה, המעשה הצנוע הזה של "לבקש בקשה" הם אינם מעזים לעשות. אלמלא אפרת הייתי כותב "פשוט, לבקש בקשה". אבל נפולאון אינו חוזר לשדות קרב שבהם הוא ניגף. אז גם אני לא.
 
אז ככה -

תודה על המחמאה. בקשה - שלכאורה אמורה להיות מובנת מאליה ואמורה להיות צעד כל כל ברור, קשורה במודעות כמו הרבה דברים אחרים. רובנו ככולנו, הורגלנו לדרוש ולא לבקש.כשמתבוננים בהיסטוריה, רוב התרבויות מדברות ב"ציווי" ולא משתמשות בכלי הנפלא שנקרא בקשה. אחד הדברים הנהדרים שקרו לי כשלמדתי את התקשורת המקרבת, הוא היכולת להפריד סיטואציה לחלקים ולאתר בכלל את שלב הבקשה. ואז להבין, כיצד בקשת הבקשה מובילה לאפשרות של פיתרון, לעומת דרישה שגוררת אחריה התנגדות או ציות, ואת שניהם אף אחד מאיתנו לא אוהב. ככל שאני מצליחה להסביר ליותר אנשים את הנושא הזה, ולפחות לעורר את תשומת ליבם לנושא, כך אני רואה יותר שינויים בדיבור וביכולת לנהל דיאלוג. זהו אחד השלבים היפים ביותר לטעמי בתקשורת המקרבת. חשוב מאוד, ללמוד כיצד לבקש. איך לבטא בבקשה את הרגש והצורך שלנו ולראות שבבקשה אנו מנסים למלא את הצורך שלנו שלא התמלא (או זה שכן התמלא). ומתוך כך אני מבקשת -
 
אני שמחה לראות את

ההתענינות במרכיביה השונים של התקשורת. הצורכים שלי הם - שיתוף והעברת המידע הלאה ואני מבקשת - שנמשיך לדון במה שיש לתקשורת ולנו להציע בנושא. סוף שבוע נפלא וחג שמח
 
ואני מבקש שתתייחסי

לציורים היפים ששלחתי לך בהקשר של נפוליון, אף כי לשם כך יהיה עלייך לדפדף קצת אחורה. גם שם הייתה חידה מוסיקלית קטנה, ואני סקרני לדעת אם פתרת אותה.
 
כמעט

זאת מלודיית הפתיחה של הסימפוניה השלישית של בטהובן, ה"ארואיקה" בטהובן היה מעריץ גדול של נפוליון עד שנפוליון הכתיב את עצמו לקיסר. הוא אמר פעם "מה שהוא עושה בתותחים, אני עושה בצלילים". הוא כתב את הסימפוניה הזאת מיד לאחר שהתגבר על משבר אישי עצום בהיווע לו שחירשותו לא תירפא. הוא הלך למקום מרוחק, כתב צוואה נוגעת ללב, ותכנן להתאבד. אחר כך הוא חזר בו, וחזר לחיים וליצירה. אז הוא כתב את הסימפוניה הזאת, וביקש בתחילה להקדישה לנפוליון. אחר כך הוא שמע שנפוליון הכתיר את עצמו לקיסר, ואמר - אם כך, הוא לא יהיה טוב מכל האחרים. קרע את דף ההקדשה לגזרים, וכינה את הסימפוניה "ארואיקה" - הגבורה. הפרק האיטי ביצירה הוא מרש אבל והוא מכונה "לזכרו של אדם גדול". במילים אחרות, אפשר להסיק מכך שבטהבן קבר את אותו נפוליון שהיה אדם גדול בעוד נפוליון בחייו, ומכאן שהוא כתב את הפרק לזכר גדולתו של האיש, שנתפוגגה, ולא לכבוד האיש, שעוד היה בחיים אבל כבר לא מנהיג גדול. כלומר, גם בטהבן חשב ש"את זה אפילו נפוליון לא היה מסוגל לעשות". וגם עדות להומניזם של בטהובן שחש שהגבורה היא מעל ומעבר לבני האדם המגשימים אותה.
 
אמת ויציב

להבדיל מצ'ייקובסקי ,שפשוט חגג את תבוסתו של נפוליון או יותר נכון את ניצחונם של הרוסים.
 

akazw

New member
בקשות ודרישות

כמו שאני רואה את הדברים, בבקשת בקשה יש פתח לסרוב, וזה בניגוד לדרישה. ויש בהרבה אנשים את הפחד שיסרבו להם, כי קשה להם להתמודד עם הסרוב , כי הם מפרשים סירוב כחוסר אהבה,למשל: אם אני מבקש משהו ממשהו והוא לא מסכים הרי אני לא מספיק חשוב לו , כלומר לא אוהב אותי. הפחד הזה מהמקום של "לא אוהבים אותי" , משתק הרבה אנשים, ולכן הרבה מעדיפים לא להשאיר מקום לסרוב, ולדרוש, בדרישה ברור שאני לא מוכן לקבל לא, ברור שאני לא מוכן שלא יאהבו אותי. ולכן קשה עוד יותר אחרי ששומעים את הלא אחרי הדרישה, ומתחילה " מלחמה", כי אני נלחם על הצורך שלי שיאהבו אותי.(אם אוהב את עצמי מספיק, הצורך שלי באהבה יתמלא על ידי , ולא אצטרך אחרים לשם כך, אבל זה לדיון אחר.) השחרור שלנו מהפחד הזה יכול לשנות את היחס שלנו לבקשות. אקא
 
את צודקת

כל כך במה שכתבת כאן. אוסיף ואומר שהפתח לסירוב, שיכול אולי להפחיד, בצידו החיובי נותן לשומע את אפשרות הבחירה. כאשר אנו מדברים בשפה היומיומית, אנו לא רגילים לאפשרויות הבחירה האלה. הן אלה שמבקשים לא מודעים לכך שרוב הפעמים הם בעצם דורשים - שלא במתכוון, אלא מתוך חוסר מודעות לנושא - ובכך מונעים מהצד השני את הבחירה. והן אלה שעונים, אינם מקבלים את אפשרות הבחירה. לא פעם ולא פעמים נוצר מצב מביך ואולי אפילו מעיק, כיוון שלעונה לא הייתה אפשרות הבחירה. את צודקת בכך, שלפעמים, אנו מעדיפים לא להשאיר מקום לבחירות האלה. קל לנו יותר בסיטואציות מסוימות להתנהג כך. העיקר שיש לנו את המודעות שאפשר גם אחרת.
 

akazw

New member
לדעת לבחור

כן כל כך נכון, ואפילו אם כן היתה בקשה, לעיתים קרובות הצד השני לא יודע ולא רגיל לעשות את הבחירה, כי לא בחר הרבה זמן, ואז זו יכולה להיות עוד סיבה שאנשים לא נענים לבקשות , כי הם לא זוכרים איך לבחור, שכחו... ולכן הם מדחיקים ומתעלמים, ולא מחליטים, וחוסר החלטה הרי היא החלטה להשאיר את המצב כפי שהוא. כל כך מורכב....
 
../images/Emo2.gif כל כך מורכב וכל כך מעניין

אני מוצאת את עצמי לא פעם ולא פעמיים עומדת מול תלמידים ומנסה להסביר להם על מהות נושא הבחירה. ואני חושבת שכאן, עכשיו, מצאתי עוד נדבך שאני יכולה להכניס להסברים. אני תמיד אומרת להם, שגם ההחלטה לא להחליט, היא החלטה בפני עצמה, ואז אני נכנסת לכל הנושא שהזכרת קודם - הפחד להחליט או לשמוע את התשובה , שלפעמים יכולה להיות סרוב. אכן - מורכב ושוב אני חוזרת לנושא - אשרינו שיש לנו את המודעות לכך, שאפשר גם אחרת.
 
ואולי ההבדל הוא בנוסח?

אם ראש הממשלה אומר לחיזבאללה: אני דורש שתפסיקו את הירי! הרי הבחירה נשארת שלהם! ומה ההבדל אם הוא אומר: אני מבקש שתפסיקו את הירי... מן הסתם, בתוך השינוי בנוסח טמונה ההכרה של המבקש בחירותו של הזולת לבחור. או האי-הכרה שלו בזכות הבחירה. או האי-הכרה של הדורש בחירותו של הזולת לבחור, שאינה מחייבת את הזולת לוותר על חירותו זו. מכאן שאנו דנים בחירות שאנו מייחסים או לא מייחסים הזולת. ואנו דנים גם במי שמבקשים או דורשים ממנו: אם הוא עומד על חירותו לבחור, אזיי כל דרישה מבחינתו היא צורה של בקשה. ואם הוא אינו מכיר בזכותו לחירות הבחירה, אז כל בקשה בעיניו היא דרישה. וגם אם ראש הממשלה מבקש, הוא יכול להודיע לחיזבאללה שאם בקשתו לא תיענה הוא ינקוט פעולות מסוימות. זה חלק לגיטימי מכל בקשה. "אני מבקש שתעני לי על ההודעה הזאת, ואם לא תיעני לבקשתי, אף אני לעולם לא אענה על הודעות שלך בפורום." או: "אני דורש שתעני לי על ההודעה הזאת, אבל גם אם לא תיעני, אמשיך להתכתב עמך ברוח טובה."
 
הנה קושי קונקרטי בעניין בקשה

בעוד חודש אני צריכה להאריך את חוזה השכירות שלי בשנה נוספת. אני גרה כבר שנתיים בבית קטן ומקסים במושב ומאוד אוהבת את המקום. מאחר שהמושב הזה מאוד מבוקש מאוד קשה למצוא כאן בתים להשכרה. אבל מה... לפני שבועיים התחילו לבנות בצמוד אליי בית חדש. הם בונים משך מרבית היום והרעש מאוד חזק בבית שלי. החתולים שלי נורא מבוהלים מרעשי הבנייה. ואני מרגישה בעיקר בבקרים רגשות מסוג דכדוך ועצב, על הצורך שלי בשקט ובשלווה שלא נענה. זהו הזמן היחידי במשך היום שיש לי לעצמי ואני מאוד אוהבת להתעורר ולכתוב בשקט. בקיצור, זה כנראה הולך להימשך לפחות כמה חודשים טובים הרעש הזה. אז חשבתי לבקש מבעלי הבית שלי (שהם גם שכנים), שכשאנחנו מחדשים את השכירות שיורידו לי במחיר לפחות לכמה חודשים בגלל הרעש והירידה באיכות החיים. אבל מה לעשות שזה נורא קשה לי ללכת ולבקש. ולמרות שאני יודעת שכשזה בא כבקשה במשפט מקרבה אז יש לצד השני אפשרות להגיד גם תשובה שלילית, ובכל זאת אני חוששת שמשהו יישמע כדרישה, ואז יהיה לא כיף וכו' וכו'... רעיונות מישהו? איך לעזור לי להבין שמותר לבקש כל בקשה, ואיך לשאול את השאלה באופן שתישמע הכי מקרבת שאני יכולה ומצד שני שתאפשר לי לתת לעצמי ביטוי?
 
מה האפשרויות שלך?

1. את יכולה לבקש מבעל הבית להיפגש אתו. בפגישה את יכולה להגיד לו שאת סובלת, ואת מבקשת שיוריד את שכר הדירה לתקופת הבנייה. במקרה כזה מה הסיכון שלך? (תלוי באישיותו וביחסים שביניכם). א. אם את עושה את זה עכשיו והוא נענה, מיד את מתנחמת שלפחות יש לך פיצוי על הסבל שלך. ב. אם את עושה את זה עכשיו והוא אינו נענה, את צריכה לבחור בין שתי אפשרויות: ב.1 אם על פי החוזה הוא אינו מחויב להאריך אותו, עלייך לעזוב את הבית. במקרה זה את יכולה לבדוק אם ירידת ערך הבית מחמת הרעש נחשבת להרעת תנאי החוזה מצדו ומאפשרת לך לתבוע פיצוי. זה עניין משפטי, ועליו או שיש לך תשובה, או שמישהו יכול לייעץ לך. ב. 2 אם על פי החוזה הוא אינו רשאי להפסיק את החוזה, עלייך לדעת אם באופן משפטי יש בידייך אפשרות לתבוע בבית המשפט את הורדת מחיר השכירות מכיוון שאינך רוצה להפסיק את השכירות אבל ערך הבית ירד. גם זה עניין משפטי, ועליו או שיש לך תשובה או שמישהו יכול לייעץ לך. בשני המקרים אינך צריכה להכניס את המהלך הזה לפגישה המיידית שלך עם בעל הבית. אחרי שביקשת בקשה, אם הוא ענה בשלילה, את יכולה ללכת הביתה ולחשוב ולהתייעץ ולהחליט איזו פעולה ברצונך לנקוט. 2. האפשרות האחרת העומדת לרשותך היא להיכנס כבר עכשיו לשלב תקיף יותר של הדיון: להזהיר שאת מפסיקה את החוזה, שאת הולכת לתביעה משפטית, לאיים, וכו'. לדעתי מכיוון שכל מה שאת יכולה לעשות ב-2 יישאר פתוח לפנייך גם אם תעשי את 1, אין סיבה לא להתחיל ב-1. אם הגישה הנעימה והפשוטה של בקשה תיענה, זו תהיה דוגמה יפה להפחתת עימות על ידי שימוש בבקשה. אם לא, אז ניאלץ לראות דוגמה למקרה שקורה לפעמים, שבו אין אנו מקבלים את מבוקשנו גם כשאנו מבקשים בקשות. שורה תחתונה, אין סיבה לא לנקוט טקטיקה של בקשת בקשה, ולראות מה יקרה בעקבות זאת. ונוסח הבקשה נראה לי פשוט. הנה הצעה אחת, ונראה מה יציעו חברינו בפורום: "איציק, זה בקשר לבנייה שבבית שליד הבית שלנו. אתה יודע שזה גהינום לחיות ברעש הזה (וכו': כמה שאת רוצה רגשות וצרכים). האם אתה מוכן להוריד מהשכירות XXX שח לתקופת הבנייה ובכך יהיה לי פיצוי-מה לסבל שאני סובלת?"
 
וכמובן, שכחתי

3. אם הוא אינו נענה, את מוותרת על צרכייך ועל הפיצוי לפגיעה בהם, נשארת בבית, ממשיכה לשלם את השכירות כרגיל, ומחפשת פתרונות חלקיים לענות על הצורך שלך בשקט ובמנוחה...
 
נו טוף, לא להגזים

תביעות משפטיות ופנייה אל נבכי החוזה אלו לא הצעדים שהייתי רוצה לנקוט בהם בשום צורה. בסך-הכל בעלי הבית שלי הם זוג זקנים חביבים שגרים בשכנות אליי וגם מן הסתם סובלים מהרעש. (אני יותר, כי אני יותר קרובה לבית שבונים). החוזה עומד להסתיים כך שיש לי שתי אפשרויות (בעצם ארבע): 1. לבקש בקשה, לקבל תשובה שלילית ולהאריך את החוזה. 2. לבקש בקשה, לקבל תשובה שלילית ולמצוא לי מקום אחר לגור בו. 3. לבקש בקשה, לקבל תשובה חיובית ולהאריך את החוזה. 4. לבקש בקשה, לקבל תשובה חיובית ולמצוא לי מקום אחר לגור בו. בעצם יש עוד שתי אפשרויות - 5. לא לבקש בקשה ולהאריך את החוזה. 6. לא לבקש בקשה ולמצוא לי מקום אחר לגור בו. אממה... אני רוצה להישאר לגור פה מכמה סיבות: א. אני אוהבת את הבית שלי ואת הסביבה. ב. לעבור למקום אחר כרוך בכסף (מעבר דירה תמיד כרוך בתשלום כלשהו ויש גם אפשרות סבירה שאם אמצא דירה אחרת במושב הזה היא תהיה יקרה יותר) ג. מאוד קשה למצוא כאן בתים והסבירות שאצטרך אפילו לעבור מקום. מצד שני: א. הרעש גורם לי לסבל. ב. הורדה בשכר הדירה מאוד תקל עליי ג. אם אעזוב כאן, הסבירות שהם יצליחו למצוא דייר באותו סכום היא די נמוכה בגלל הבית שבונים כאן. ובקשר לאיך - הייתי מעדיפה לדבר בתצפיות ולא בפרשנויות. ואני שוקלת לסיים בבקשה דיאלוגית ולא אופרטיבית. מצד שני לא הייתי רוצה לעשות את זה דרמטי מדי והייתי רוצה שגם אם התשובה תהיה שלילית שעדיין היחסים שלנו יישארו תקינים. בכל זאת אנחנו שכנים.
 

cargo66

New member
נשמע שאת רוצה להשאר בביתך.

נראה לי גם שכבר כמעט ניסחת את הפנייה שלך אל בעלי הבית: אני רוצה להישאר לגור פה מכמה סיבות... (פרטי כמה שמתחשק לך), מצד שני: א. הרעש גורם לי לסבל. ב. הורדה בשכר הדירה מאוד תקל עליי ג. אם אעזוב כאן, הסבירות שהם יצליחו למצוא דייר באותו סכום היא די נמוכה בגלל הבית שבונים כאן. או: רעשי הבנייה מפריעים לי ואני מרגישה דיכדוך ועצב כאשר יש רעש בסביבתי. אני רוצה להישאר לגור פה (שוב, אפשר לתת סיבות - שחלקן גם יחמיאו לבעלי הבית, אולי משהו אודות השכנות הנוחה). לכן חשבתי שלאור השינוי לרעה שחל בתנאי הסביבה, אפשר אולי להוריד את שכר הדירה שאני משלמת, למשך תקופת הבנייה. מה דעתכם? מה דעתך? יכול להתאים לך משהו כזה? כרמל
 

akazw

New member
הבקשה והצורך

אני יכולה להבין את הקושי בו את נמצאת , שהרי הבקשה שלך להורדה בשכר דירה לא תפתור את הצורך שלך בשקט ובשלווה, כלומר הבקשה להורדת שכר הדירה לא באה למלא בך את הצורך בשקט, אלא צורך אחר. ומכאן הקושי שלך לבקש בקשה זו. יכול להיות שיש לך צורך ברווחה כלכלית? , האם היית מבקשת מבעל הדירה להוריד בשכר הדירה גם אם לא היה רעש לידך? האם הרעש הוא מן תרוץ כדי להקל עלייך את הבקשה להורדה בשכר הדירה? נסי לבדוק לעצמך את הצורך הראשוני, שגרם לך לבקש הורדה בשכר הדירה. אקא
 
ממש התרגשתי כשקראתי את ההודעה שלך

כי פתאום הבנתי שמה שאת אומרת ממש נכון - שהורדת שכר הדירה אכן לא תמלא את הצורך שלי בשקט ושלווה, אלא אולי תפצה אותי עליו. ולכן באמת זה הקושי. איך זה שלא עליתי על זה קודם? ברור שיש כאן שני צרכים שניסיתי לאחד אותם לאחד. וגם די ברור לי שאילו לא היו בונים לידי, לא הייתי מבקשת (וכנראה גם לא מקבלת) הורדה בשכר הדירה. ועכשיו אני צריכה אולי להתחיל לחשוב באמפתיה לעצמי איך אני ממשיכה מכאן ומתמרנת בין שני הצרכים האלו. תודה! ממש הארת את עיניי.
 
למעלה