Sunset Night
New member
לפעמים אני ממש מרגיש 'נכה חברתית'
אני פשוט לא יודע מה לעשות עם בנות.. לא יודע. אין לי מושג. לפעמים נדמה לי שכל אחת פחות נגישה מהשניה. כולן מחכות לבראד פיט שיפול עליהן מהשמיים, ואני נשאר בצד (מה לעשות.. לא כולם הם בראד פיט). לפעמים נדמה לי שכולן פרפקציוניסטיות מוחלטות. ותכלס, אני מבין אותן. כי למה להתפשר?? למה להסתפק במשהו כשאפשר להשיג משהו טוב יותר? אני לא הייתי רוצה שיתפשרו עלי ולא הייתי רוצה להתפשר על מישהי. אין לי אף שמץ קלוש של מושג איך להתחיל עם בנות! כאילו, אם זו מישהי שאני כבר מכיר, ממקום העבודה, מהמכללה, הפקידה בבנק שיצא לי לשוחח איתה כמה פעמים, הידידה של אחד החברים שלי שיצא לי לשוחח איתה קלות, אז זו לא בעיה. אם יש כבר קו תיקשורת נוח וזורם, זה משחק ילדים. הרבה יותר קל לשים לב לבנאדם, לראות אם היא מעוניינת, הרבה יותר קל להזמין אותה לדייט. אבל אם זו מישהי שאני לא מכיר? אני פשוט קופא. מתחרפן מתיסכול! אין לי מושג מה לעשות. אין לי שום כישורים חברתיים בנושא הזה. בהתחלה הלכתי על אסטרטגיית ה"לנסות כמה פעמים, להתרגל לסיטואציה ואז להשתפר לאט לאט". אבל הנסיונות האלו היו כה מביכים ומגושמים עד שויתרתי על הרעיון (שואל מישהי בחדר כושר מה השעה כאשר אין קיר בלי שעון עליו). ואני רואה כל הזמן בחורות כ"כ יפות וחמודות, באוטובוס, בפאב, בחדר כושר, במכללה, בכל מקום, ולא יודע מה לעשות איתן! ולא, אני לא מחפש סקס, יש לי יזיזה. אני מחפש מגע נשי חם ואוהב. מישהי לחבק. מישהי לעשות איתה אהבה לוהטת וגדושת רגשות ממיסים ומבטים רומנטיים (להבדיל מסקס אצל היזיזה, שם המטרה היא פשוט לזיין..וזה נמאס כבר. אני קורא לזה "סקס קר"). מישהי לחשוב עליה, להיזכר בה כל הזמן, להריח את ריחה על מצעי המיטה שלי כשאני ישן לבד. אני נראה טוב, אני בנאדם נהדר עם אישיות עמוקה ומעניינת, אני באמת חושב שיש לי המון מה להציע ושאין הרבה בנים כמוני (נמאס לי מהצניעות). אז למה אני מתנהג ככה? לפעמים זה כ"כ מרתיח שישמור האל אם הבנות יתחילו להתחיל עם הבנים לשם פאקינג שינוי.
אני פשוט לא יודע מה לעשות עם בנות.. לא יודע. אין לי מושג. לפעמים נדמה לי שכל אחת פחות נגישה מהשניה. כולן מחכות לבראד פיט שיפול עליהן מהשמיים, ואני נשאר בצד (מה לעשות.. לא כולם הם בראד פיט). לפעמים נדמה לי שכולן פרפקציוניסטיות מוחלטות. ותכלס, אני מבין אותן. כי למה להתפשר?? למה להסתפק במשהו כשאפשר להשיג משהו טוב יותר? אני לא הייתי רוצה שיתפשרו עלי ולא הייתי רוצה להתפשר על מישהי. אין לי אף שמץ קלוש של מושג איך להתחיל עם בנות! כאילו, אם זו מישהי שאני כבר מכיר, ממקום העבודה, מהמכללה, הפקידה בבנק שיצא לי לשוחח איתה כמה פעמים, הידידה של אחד החברים שלי שיצא לי לשוחח איתה קלות, אז זו לא בעיה. אם יש כבר קו תיקשורת נוח וזורם, זה משחק ילדים. הרבה יותר קל לשים לב לבנאדם, לראות אם היא מעוניינת, הרבה יותר קל להזמין אותה לדייט. אבל אם זו מישהי שאני לא מכיר? אני פשוט קופא. מתחרפן מתיסכול! אין לי מושג מה לעשות. אין לי שום כישורים חברתיים בנושא הזה. בהתחלה הלכתי על אסטרטגיית ה"לנסות כמה פעמים, להתרגל לסיטואציה ואז להשתפר לאט לאט". אבל הנסיונות האלו היו כה מביכים ומגושמים עד שויתרתי על הרעיון (שואל מישהי בחדר כושר מה השעה כאשר אין קיר בלי שעון עליו). ואני רואה כל הזמן בחורות כ"כ יפות וחמודות, באוטובוס, בפאב, בחדר כושר, במכללה, בכל מקום, ולא יודע מה לעשות איתן! ולא, אני לא מחפש סקס, יש לי יזיזה. אני מחפש מגע נשי חם ואוהב. מישהי לחבק. מישהי לעשות איתה אהבה לוהטת וגדושת רגשות ממיסים ומבטים רומנטיים (להבדיל מסקס אצל היזיזה, שם המטרה היא פשוט לזיין..וזה נמאס כבר. אני קורא לזה "סקס קר"). מישהי לחשוב עליה, להיזכר בה כל הזמן, להריח את ריחה על מצעי המיטה שלי כשאני ישן לבד. אני נראה טוב, אני בנאדם נהדר עם אישיות עמוקה ומעניינת, אני באמת חושב שיש לי המון מה להציע ושאין הרבה בנים כמוני (נמאס לי מהצניעות). אז למה אני מתנהג ככה? לפעמים זה כ"כ מרתיח שישמור האל אם הבנות יתחילו להתחיל עם הבנים לשם פאקינג שינוי.
