לפעמים אני ממש רוצה לשלוח לך את
המכתב הזה אבל אני חושבת שעדיף לשתוק. אז כדי להשתחרר אני כותבת את זה פה. נפרדנו לפני מספר שבועות.תפסתי ממך אדם בוגר, תפסתי ממך הרבה דברים , כנראה שטעיתי. בכוונה לא נתת לי לסיים. כשדיברתי איתך וניסיתי לפתח איתך שיחה לא שיתפת פעולה אז אמרתי לך שאני חושבת שזה נגמר ואז ברחתי כמו ילד קטן , אמרת שאין לך זמן עכשיו, שאתה עסוק. הבלגתי, זה קשה כשקשר נגמר ואולי לא היית מוכן לקבל את זה עדיין. אני בתמימותי חשבתי שתתקשר בשביל שנוכל לסיים את זה כראוי כשתהיה מוכן. אבל לא התקשרת. עברו כמעט שלושה שבועות, אני הכרתי משהו חדש (לא ידעת אבל עכשיו אני מספרת) הייתי מבולבלת ואתה החלטת שבא לך לגרום לי להיות עוד יותר מבולבלת. שלחת לי הודעה שבה אתה מצהיר עד כמה אתה אוהב אותי. אני אגיד לך את האמת, המילים האלה, כשהן באות ממך, כבר לא עושות לי הרבה. בכל זאת החלטתי להתקשר אליך אחריי כמה ימים של התלבטויות. רציתי להגיד לך שאני מצטערת אבל אני לא מרגישה ככה כלפיך יותר, אתה פגעת בי יותר מדי בכדי שאני ארגיש כך. אבל אתה מפחד מהמעשים של עצמך. התקשרתי ובמקום לענות נתת לאמא שלך לענות ולהתנהג אלי עוד בכזאת גסות. בקשתי לדבר איתך והיא פשוט אמרה לי "אי אפשר" ונתקה. אתה יודע אתה היית אמור להיות הבוגר משנינו, זה נראה לך מעשה בוגר? אני לא מבינה כבר מה אתה רוצה ממני. אתה נהנה לפגוע בי? אתה נהנה מזה שאני בוכה בגללך? כל הזמן שהיינו ביחד זיינת לי ת´שכל(סליחה על ההתבטאות) בדיבורים של יפה נפש, אחד שאומר תמיד את האמת. איפה האמת עכשיו? אתה מפחד להגיד אותה. כל מי שמכיר אותי אמר שאני תמימה מדי, אין לי בעיה עם זה אני מנסה להיות תמימה כמה שאני יכולה, כי אם אני תמימה אז אני מרגישה שוב ילדה. אבל אתה נצלת את זה סיפרת לי שקרים על גבי שקרים ואני האמנתי לך כי למה שתשקר לי ? אני לא הייתי משקרת לך אז למה שתעשה את זה לי? כנראה שאנחנו לא כל כך דומים. באתי אליך פגועה ואתה רק גרמת לי להיות עוד יותר פגועה. אף פעם לא נתקתי קשר עם חבר, עם כולם אני עדיין בקשר טוב, שניים מהם הם הידידים הכי טובים שלי. אבל תמיד יש פעם ראשונה, אני לא רוצה בשום קשר איתך עד שתתבגר , אתה כבר לא ילד אתה בן 27. חבל שזה ככה נגמר, יכל להיות יותר טוב אם רק היית נותן. שיהיו לך חיים נעימים כבר לא שלך ענבל
המכתב הזה אבל אני חושבת שעדיף לשתוק. אז כדי להשתחרר אני כותבת את זה פה. נפרדנו לפני מספר שבועות.תפסתי ממך אדם בוגר, תפסתי ממך הרבה דברים , כנראה שטעיתי. בכוונה לא נתת לי לסיים. כשדיברתי איתך וניסיתי לפתח איתך שיחה לא שיתפת פעולה אז אמרתי לך שאני חושבת שזה נגמר ואז ברחתי כמו ילד קטן , אמרת שאין לך זמן עכשיו, שאתה עסוק. הבלגתי, זה קשה כשקשר נגמר ואולי לא היית מוכן לקבל את זה עדיין. אני בתמימותי חשבתי שתתקשר בשביל שנוכל לסיים את זה כראוי כשתהיה מוכן. אבל לא התקשרת. עברו כמעט שלושה שבועות, אני הכרתי משהו חדש (לא ידעת אבל עכשיו אני מספרת) הייתי מבולבלת ואתה החלטת שבא לך לגרום לי להיות עוד יותר מבולבלת. שלחת לי הודעה שבה אתה מצהיר עד כמה אתה אוהב אותי. אני אגיד לך את האמת, המילים האלה, כשהן באות ממך, כבר לא עושות לי הרבה. בכל זאת החלטתי להתקשר אליך אחריי כמה ימים של התלבטויות. רציתי להגיד לך שאני מצטערת אבל אני לא מרגישה ככה כלפיך יותר, אתה פגעת בי יותר מדי בכדי שאני ארגיש כך. אבל אתה מפחד מהמעשים של עצמך. התקשרתי ובמקום לענות נתת לאמא שלך לענות ולהתנהג אלי עוד בכזאת גסות. בקשתי לדבר איתך והיא פשוט אמרה לי "אי אפשר" ונתקה. אתה יודע אתה היית אמור להיות הבוגר משנינו, זה נראה לך מעשה בוגר? אני לא מבינה כבר מה אתה רוצה ממני. אתה נהנה לפגוע בי? אתה נהנה מזה שאני בוכה בגללך? כל הזמן שהיינו ביחד זיינת לי ת´שכל(סליחה על ההתבטאות) בדיבורים של יפה נפש, אחד שאומר תמיד את האמת. איפה האמת עכשיו? אתה מפחד להגיד אותה. כל מי שמכיר אותי אמר שאני תמימה מדי, אין לי בעיה עם זה אני מנסה להיות תמימה כמה שאני יכולה, כי אם אני תמימה אז אני מרגישה שוב ילדה. אבל אתה נצלת את זה סיפרת לי שקרים על גבי שקרים ואני האמנתי לך כי למה שתשקר לי ? אני לא הייתי משקרת לך אז למה שתעשה את זה לי? כנראה שאנחנו לא כל כך דומים. באתי אליך פגועה ואתה רק גרמת לי להיות עוד יותר פגועה. אף פעם לא נתקתי קשר עם חבר, עם כולם אני עדיין בקשר טוב, שניים מהם הם הידידים הכי טובים שלי. אבל תמיד יש פעם ראשונה, אני לא רוצה בשום קשר איתך עד שתתבגר , אתה כבר לא ילד אתה בן 27. חבל שזה ככה נגמר, יכל להיות יותר טוב אם רק היית נותן. שיהיו לך חיים נעימים כבר לא שלך ענבל