לפעמים אני מרגישה שאני לא אמא הכי ט

[touti]

לפעמים אני מרגישה שאני לא אמא הכי ט

לפעמים אני מרגישה שאני לא אמא הכי טובה בעולם, בגלל שאני לא מצליחה להקדיש לשאר הילדים כמו שצריך. לאחרונה חלה ירידה במצב הרפואי של הבן שלי, ואני טרודה בבדיקות וריצה לרופאים, להזכירכם המצב הרפואי של הילד הוא משני למצב ההתפתחותי. נוסף לזה שאני ביצומו של בירור רפואי, לפני חנוכה הוא חלה בדלקת ראות שהסתבכה והמשיכה עם כאבי בטן חזקים והוא היה צמוד אליי 24 שעות בלי ללכת למסגרת לימודית כמובן, והאחים הגדולים (10 ן 7) צריכים די להסתדר לבדם, ולא רק זה אלא גם לטפל באחותם הקטנה(4). אז אני לא מצליחה תמיד לעזור לילדה בשיעורי בית אז יש לי נקיפות מצפון שאני לא אמא הכי טובה ושבגלל ההתעסקות עם הילד החולה האחים יוצאים מקופחים. חם ואהבה הם מקבלים בשפע, ואני משוחחת איתם והם מעודדים אותי אבל זה לא מספיק. טוב, מה שאני לפחות מנסה בשלב הזה, זה לסדר לילדה חונכת שלכל הפחות תעזור לה עם שיעורי הבית וכדומה. כבר ככה לגדל ילדים זה לא קל, אבל לגדל ילדים בריאים עם אח חולה זה עוד יותר לא קל. זהו. בברכה, קרן

 

[עמיקםרז]

תגובה

קרן שלום, אני חושב שלבטים של הורים אם הם נוהגים נכון בחינוך ילדיהם הם תופעה רגילה ונורמלית גם כשאין בעיות מיוחדות. להיות הורה טוב זה אחד "המקצועות" הקשים ביותר, ואף אחד לא מלמד אותם כמשנה סדורה. על אחת כמה וכמה כאשר יש בעיה מיוחדת כמו לגדל ילד עם פיגור יחד עם ילדים רגילים. לדברייך חום ואהבה הם מקבלים בשפע, וזה הדבר החשוב ביותר. גם שיתופם בלבטים שלך הוא לדעתי דבר חשוב ביותר, וכפי שאת מתארת תגובתם חיובית. אני משוכנע שילדייך הרגילים יגדלו להיות אנשים טובים, אולי אפילו יותר מאחרים שגדלו בבית שבו אין בעיות כאלה. מה שהם חווים בבית, עם כל הכאב, עשוי לתרום להרחבת האופקים של אישיותם ולרגישותם לצרכים ולכאב של זולתם. נראה לי שאת יכולה להיות רגועה לחלוטין בעניין זה. אני מקווה שהחונכת שתארגני לילדה תקל עליכם במידה מסויימת. ב ב ר כ ה , עמיקם

 

[touti]

בוקר טוב עמיקם

תודה על דברי החיזוק, אך כשאני קוראת תגובות של האחים, איך אפשר אז למנוע את הרגשת הקיפוח של האחים שלו? לצד ההבנה והעידוד מהילדים לא רוצה שיצברו במקביל הרגשות מרמור. בברכה, קרן

 

[עמיקםרז]

תשובה

קרן שלום, אני מאמין שילדים אינם עושים "כאילו", ובוודאי שלא לאורך זמן. אם תמשיכי לשתף אותם בכנות בכל הלבטים שלך, ואם תתני להם לבטא גם את רגשות ההזדהות אבל גם את רגשות התסכול, ואם תהיי אמפתית כלפי רגשות התסכול שלהם - אני מאמין שלא תהיה הרגשת קיפוח. אני חושב שרגשות הקיפוח הקשה פורצים החוצה בגיל מבוגר, כאשר אחים/אחיות חיו במשך השנים בתחושה שאסור להם לבטא את מה שהם באמת מרגישים, כי הם אלה שצריכים להבין את הקשיים של ההורים ושל האח/אחות עם הפיגור, כלומר חיו כל הזמן בתחושה שלהם אסור לספר כמה רע להם, כי הרי הם "הבריאים" ברי-המזל. תקשורת והידברות לאורך כל הדרך הם לדעתי שם המשחק... ב ב ר כ ה , עמיקם

 

[touti]

ושוב תודה עמיקם

והארת לי נקודה נוספת, באמת התייחסתי קצת בביטול כשהילדה התלוננה על כאבי בטן לדוגמא ואולי הבאתי כדוגמא של כאבים חזקים את אחיה. ואתה צודק זה לא בסדר, הכל דורש כל כך הרבה סבלנות ולהבין כל אחד באשר הוא שלפעמים אני שואלת את עצמי מי יבין אותי . כמו שאמרת תקשורת והדברות לאורך כל הדרך יכול להיות שהסדנא שהציעה אורית תתרום לי בברכה, קרן

 

[אדרתשיער]

מפגרים כנפגעי טירור

TOUTI הגיבורה, את עושה כל כך הרבה, ועוד דואגת שאינך אמא טובה? את אמא מהממת ואדם גדול, עם גישה פנטסטית. אל תלכי ללמוד בשום סדנת הורים - את צריכה ללמד הורים לילדים רגילים, איך זה להתמודד בגבורה......מבלי שפרס נובל, או מדליה, או תואר כלשהו...ניתן. גם אני מרגישה, בבואי לקבל טיפול רפואי - שאני קוץ בתחת - וזו הרגשה שמועברת מהמערכת הרפואית - אל תקחי את זה אישית.........אולי הגיע הזמן לעבור לרפואה אלטרנטיבית?

 

[עמיקםרז]

נהפוך הוא...

דווקא הורה טוב תמיד פתוח ללמוד מאחרים. לכן אני ממליץ ל-TOUTI ולכל הורה כן להצטרף לסדנת הורים, כי תמיד יש מה ללמוד. מאידך גיסא, דווקא להורה טוב יש גם מה לתרום לסדנה כזאת, וגם זו סיבה טובה להצטרף. עמיקם