לפעמים אתה מבלבל אותי....
תכננתי את זה במשך שבועיים... ידעתי בדיוק מה אני הולכת להגיד לך... תכננתי לפרטי פרטים כדי למנוע מצב שאני פתאום אתחרט... האמת היא שקיוויתי שאני לא אצטרך להגיע למצב הזה. תיארתי לעצמי שאחרי שבועיים בחו"ל, כבר התגברת על כל העניין הזה שהיה ביננו ואתה כבר לא מעוניין בי יותר. רציתי שאתה תיהיה זה שינתק את הקשר. רציתי שתבוא אלי ותגיד לי שלא מתאים לך כל הסיפור הזה, שאני יותר מדי מתוסבכת בשבילך, שאתה מחפש משהו קצת פחות רציני. אני כמובן התכוונתי להעמיד פנים שזה לא מה שרציתי. האמת היא שזה באמת לא מה שאני רוצה, אבל אין לי ברירה. אנחנו מאוד שונים ועם מטרות שונות בחיים. האמת היא שהסיבה העיקרית היא שההורים שלי לא יקבלו אותך בחיים וזה כי אתה מבוגר ממני ב-8 שנים. אז בסה"כ, רציתי שאתה תנתק את הקשר כי לי אין מספיק אומץ.... האמת היא שחשבתי אפילו לעשות משהו, או לשלוח אנשים שיספרו לך שיש לי חבר, או שלא כדאי לך להמשיך איתי את הקשר, וכך בעצם לגרום לך להתרחק ממני...אני יודעת שזה לא מכובד, שזה יפגע בך, שאני מתנהגת בצורה לא בוגרת...אבל אין לי ברירה... בכל אופן, אין מצב שאתה תנתק את הקשר, כי לפני כמה ימים שלחת לי הודעה מחו"ל ושאלת אם הכל בסדר ואם אני מתגעגעת... אז רציתי לומר לך שאני מתגעגעת....מאוד... שלחתי לך הודעה בחזרה אבל לא אמרתי לך שאני מתגעגעת... החזרתי לך תשובה כדי להיות מנומסת, או כי אני אוהבת אותך...עוד לא החלטתי... הייתי בטוחה שלא תזכור אותי בכלל כשתיהיה בחו"ל, אבל אתה זוכר...ואפילו השקעת ושלחת הודעה... ועכשיו יש לי רגשות אשם. אני מתארת לעצמי כמה זה נורא לחשוב על בן אדם, לשלוח לו הודעה, לצפות לראות אותו כשתחזור. והוא מצידו כבר מתכנן את הפרידה שלכם... הוא מצידו רק מנסה להיות נחמד, כי הוא לא יודע איך להגיד שזה נגמר...כי הוא לא מסוגל להגיד שזה נגמר...כי הוא לא רוצה שזה יגמר, אבל אין לו ברירה, כי הוא לא מסוגל להתמודד נגד כל כך הרבה דברים, לא מסוגל לשבור כל כך הרבה מוסכמות, כי הוא הסמל של שמירת המוסכמות בעיני כל מי שמכיר אותו...כי הוא תמיד צריך לעשות מה שמצפים ממנו...מה שהדודים והדודות והסבים והסבתות והחברים והשכנים וכולם כולם מצפים ממנו...הוא תמיד צריך לעשות את הדבר הנכון..ואסור לו לטעות...לפחות לא בדברים חשובים...הוא צריך תמיד ללמוד מטעויות של אחרים. ואל תבין אותי לא נכון, אני לא חושבת שזה משהו רע, אבל יש דברים שרק אם אתה חווה אותם על בשרך אתה מבין... לפעמים אני כועסת על עצמי שאני כזאת חסרת חוט שידרה.... אבל אצלנו במשפחה אפילו לאמא שלי קשה לפעמים ללכת נגד מה שההורים שלה חושבים.... אז כנראה שהמצב הזה לא הולך להשתנות בקרוב... אני יודעת שאני צריכה לעמוד על שלי כי אלו החיים שלי.... אבל תלוי גם מה המחיר, ואצלי המחיר יהיה כבד מאוד....
תכננתי את זה במשך שבועיים... ידעתי בדיוק מה אני הולכת להגיד לך... תכננתי לפרטי פרטים כדי למנוע מצב שאני פתאום אתחרט... האמת היא שקיוויתי שאני לא אצטרך להגיע למצב הזה. תיארתי לעצמי שאחרי שבועיים בחו"ל, כבר התגברת על כל העניין הזה שהיה ביננו ואתה כבר לא מעוניין בי יותר. רציתי שאתה תיהיה זה שינתק את הקשר. רציתי שתבוא אלי ותגיד לי שלא מתאים לך כל הסיפור הזה, שאני יותר מדי מתוסבכת בשבילך, שאתה מחפש משהו קצת פחות רציני. אני כמובן התכוונתי להעמיד פנים שזה לא מה שרציתי. האמת היא שזה באמת לא מה שאני רוצה, אבל אין לי ברירה. אנחנו מאוד שונים ועם מטרות שונות בחיים. האמת היא שהסיבה העיקרית היא שההורים שלי לא יקבלו אותך בחיים וזה כי אתה מבוגר ממני ב-8 שנים. אז בסה"כ, רציתי שאתה תנתק את הקשר כי לי אין מספיק אומץ.... האמת היא שחשבתי אפילו לעשות משהו, או לשלוח אנשים שיספרו לך שיש לי חבר, או שלא כדאי לך להמשיך איתי את הקשר, וכך בעצם לגרום לך להתרחק ממני...אני יודעת שזה לא מכובד, שזה יפגע בך, שאני מתנהגת בצורה לא בוגרת...אבל אין לי ברירה... בכל אופן, אין מצב שאתה תנתק את הקשר, כי לפני כמה ימים שלחת לי הודעה מחו"ל ושאלת אם הכל בסדר ואם אני מתגעגעת... אז רציתי לומר לך שאני מתגעגעת....מאוד... שלחתי לך הודעה בחזרה אבל לא אמרתי לך שאני מתגעגעת... החזרתי לך תשובה כדי להיות מנומסת, או כי אני אוהבת אותך...עוד לא החלטתי... הייתי בטוחה שלא תזכור אותי בכלל כשתיהיה בחו"ל, אבל אתה זוכר...ואפילו השקעת ושלחת הודעה... ועכשיו יש לי רגשות אשם. אני מתארת לעצמי כמה זה נורא לחשוב על בן אדם, לשלוח לו הודעה, לצפות לראות אותו כשתחזור. והוא מצידו כבר מתכנן את הפרידה שלכם... הוא מצידו רק מנסה להיות נחמד, כי הוא לא יודע איך להגיד שזה נגמר...כי הוא לא מסוגל להגיד שזה נגמר...כי הוא לא רוצה שזה יגמר, אבל אין לו ברירה, כי הוא לא מסוגל להתמודד נגד כל כך הרבה דברים, לא מסוגל לשבור כל כך הרבה מוסכמות, כי הוא הסמל של שמירת המוסכמות בעיני כל מי שמכיר אותו...כי הוא תמיד צריך לעשות מה שמצפים ממנו...מה שהדודים והדודות והסבים והסבתות והחברים והשכנים וכולם כולם מצפים ממנו...הוא תמיד צריך לעשות את הדבר הנכון..ואסור לו לטעות...לפחות לא בדברים חשובים...הוא צריך תמיד ללמוד מטעויות של אחרים. ואל תבין אותי לא נכון, אני לא חושבת שזה משהו רע, אבל יש דברים שרק אם אתה חווה אותם על בשרך אתה מבין... לפעמים אני כועסת על עצמי שאני כזאת חסרת חוט שידרה.... אבל אצלנו במשפחה אפילו לאמא שלי קשה לפעמים ללכת נגד מה שההורים שלה חושבים.... אז כנראה שהמצב הזה לא הולך להשתנות בקרוב... אני יודעת שאני צריכה לעמוד על שלי כי אלו החיים שלי.... אבל תלוי גם מה המחיר, ואצלי המחיר יהיה כבד מאוד....