לפעמים בא לי לברוח

[אורית אור1]

לפעמים בא לי לברוח

יש לנו ילד מהמם בן שלוש ושמונה חודשים. הוא נכנס לגן עירייה השנה (רוב הילדים שם בני 4).
בחודש האחרון זה הפך להיות בלתי נסבל. כל מה שמבקשים ממנו הוא אומר: לא.
לא למקלחת, לא לשטיפת ידיים, לא להתלבש אחרי אמבטיה, לא לאכול, פשוט כל דבר בסיסי.
בשבועיים האחרונים זה הפך גם לקללות כמו "אני אשים אותך במלכודת" או "אני אהרוג אותך", אני לא רוצה לשמוע אותך", "אני אטביע אותך בים", "את לא אמא שלי ואני רוצה אמא אחת" וכו'.ולזה מתווספת אלימות - הוא ממש מכפכף אותי ואת בעלי.
אנחנו נוקטים בעמדה נוקשה נגד זה. משוחחים איתו בעיקר ולוקחים ממנו צעצוע ליום, מנסים להרגיע אותו דרך סיפור. מראים כעס על המעשה. מעודדים את זה שאנחנו יודעים שהוא ילד חכם ושזה מעשה שלא מתאים לו. וכו' וכו'
הבקרים הפכו ליצירה אחת גדולה. הפכנו להיות אני ובעלי - אמא מן ואבא מן כי הוא "ספיידמן" או "סופרמן". אז לפעמים זה מצליח ולפעמים הוא לא רוצה לעשות כלום והמילים הו המילים שהוא מוציא מהפה.
שלשום זה כבר היה סיוט וזה גרם לי פשוט לצרוח עליו צרחה איומה עד כדי כך שהוא בכה. הייתי יום בדיכאון.
כל העניין הזה מתיש, מעליב, מעייף, מאס ומדכא. כאילו נכנס בו שד ואי אפשר להשתלט עליו.

הערה: הגננת שלו הייתה במחלה שבועיים וחצי. בזמן הזה הקללות התעצמו - אולי זה קשור לזה?
אני יודעת שזה הגיל, ושזה ניסיונות שלו למצוא גבולות. אבל ההתשה היא נוראית ולפעמים פשוט בא לי לברוח מהבית. להיעלם. לא להתמודד עם זה. אין לי כוחות ליומיום המתיש הזה

תודה למי שקרא/ה.
אשמח לעזרה.

 

[דנה אלוף הראל]

סרבנות אצל ילד בן 3.8

מתאורך נראה מצב מאד מתסכל.
האם הבעייתיות באמת התחילה רק בחודש האחרון, או שהמצב החריף בחודש זה? מתי להערתך בנך הפך לילד מתנגד וסרבן? קודם לכן היה ילד דעתן או מרצה ומנומס?
חשובה מאד התגובה שלכם. ראשית, חשוב לשמור על אחידות בתגובה. את ובעלך צריכים לנקוט עמדה דומה ולדבוק בה. אינכם צריכים לאפשר בשום פנים ואופן אלימות מילולית ופיזית. גם העונשים וניסיונות ההרגעה צריכים להשתנות.
אני מציעה שתמצאו זמן נוח במהלך היום, שבו בנכם לא יהיה נסער ובזמן הזה אמרו לו בטון אסרטיבי ומאד חד משמעי: "בזמן האחרון, אני ואבא רואים שכשאתה כועס, אתה מקלל ומכה אותנו. בבית הזה לא מקללים ולא מרביצים. כמו שאנחנו אף פעם לא נרשה שאף אחד ידבר אליך לא יפה ואף פעם לא נסכים שירביצו לך, כך אנחנו לא נרשה שאתה תקלל אותנו ותכה אותנו או אותך. אם בכל זאת תקלל או תכה, אנחנו לא נתקרב אליך". אמרתם וזהו. בלי עוד הסברים ובלי תוספות (הבנת? שמעת? הוא מבין והוא שמע).
קרוב לודאי שכבר באותו יום הוא יקלל ו/או יכה. מה שאתם עושים באותו רגע זה קמים ועוזבים אותו לבד. אם למשל הוא מקלל אותך, את באותו הרגע יוצאת מן החדר ומשאירה אותו עם אבא שלו לבד. אם רק שניכם לבד בדירה, את הולכת לפינה אחרת ולא מתייחסת אליו בכלל. אחת לכמה דקות תאפשרי לו לחזור בו ותגידי לו שאם הוא נרגע הוא יכול לבוא לשחק איתך/לעזור לך (שוב, בלי לחזור ע הסיטואיה הקודמת או להסביר). אם הוא ממשיך לקלל או מתעלם, את ממשיכה להתעלם ממנו ולא לעמוד לצידו. אין שום סיבה שאת תחטפי מכות מהילד שלך או מכל אחד אחר.
לאחר מספר ימים בו יבין שהוא לא מקבל כל חיזוק (בין אם שלילי או חיובי) להתנהגותו, הוא יפסיק.

באשר להתנגדות, את ובעלך צריכים לבחור על מה אתם מוכנים לוותר ועל מה לא וגם לאפשר לבנך אפשרויות בחירה. לדוג':
1. על מקלחת אנחנו מוכנים לוותר, אם הוא לא מעוניין.
2. ארוחת ערב- ניתן לו לבחור מבין מגוון מאכלים (האם מעוניין בחביתה או בכריך או בדגנים).
3. לא להתלב אחרי אמבטיה - על כך לא מוכנים לוותר.
אלו כמובן רק דוגמאות, השיקולים צריכים להיות שלכם. מה שצריך להיות ברור הוא שברגע שמחליטים על משהו שהוא בגדר חובה, צריכים להיות עקביים, כי אחרת הילד מקבל מסר שהנושא נתון למשא ומתן. כאמור, חשוב גם לתת לילד אפשרויות בחירה ולא תחושה שכופים עליו הכל. ברגע שגם דעתו תלקח בחשבון, סביר שיראה פחות התנגדות. דבר אחרון - חשוב לשבח אותו על תגובות הולמות. למשל, אם הוא שיתף פעולה והתקלח, להחמיא ולומר לו שהיה לכם ערב נהדר איתו, שהוא שיתף פעולה במקלחת וכל כך כיף שהוא נקי ומריח נהדר.
אולי דבר אחרון - אחרון: נשמע שנקלעתם לתקופה שהתקשורת שלכם פחות חיובית. התחלת וכתבת שיש לכם ילד מהמם. חשוב להתחבר למקום הזה. מדובר באותו ילד. לא לשכוח להרעיף עליו אהבה ולהקדיש לו תשומת לב. חשוב שההתעסקות איתו לא תהיה רק סביב מטלות שיש לבצע ויחסי כוחות, אלא גם דברים מהנים ופעילויות משותפות אתכם, אפילו דברים קטנים שבשגרה, כמו למשל להכין ארוחת ערב משותפת או להחליט שאם ההתנהגות תהיה טובה ביום שבת יוצאים לטייל.
המון הצלחה!

 

[בת שלישית]

איזה יפה כתבת, מקסים

מה שאני חושבת אבל כתוב בצורה הרבה יותר נוחה

 

[בת שלישית]

מציעה לשוחח עם הגננת

היה לנו מצב דומה (לא כזה חמור אבל מספיק חמור בעיניי) לבן שלי היה קשה, היה מרביץ בגן, למזלי לא לנו אבל כן בגן.
&nbsp
אומר המון לא וכו
&nbsp
עברתי הדרכה באדלר להורים וזה קצת עוזר לי בתחום הזה אולם אין מושלם ולא חסרות בעיות
&nbsp
ממסיוני מציעה למצא זמן איכות איתו אחד על אחד, לעשות דברים שהוא אוהב
&nbsp
אני נגד עונשים ולכן לקחת צעצוע ליום לא נראה לי הפתרון מה גם שכתבת שזה לא עובד לצערנו
&nbsp
בנוסף הייתי מדברת עם הגננת וכן עם צוות הצהרון כי יש גנים שהצוות מתחלף. כמו כן אולי תעשי איתו טבלה של דברים טובים שהוא עושה ותצספרי על זה בגן
&nbsp
אנ י גם ביקשתחי מהגננת להעצים אותו ולשתף אותו ישעזור לה - עזר מאג
&nbsp
היום הוא ילד אחר והכול מסתדר, יש נפילות פה ושם אבל ככה זה אצל כולם
&nbsp
לגבי האלימות שלו כלפיכם אני תמיד אומרת בבית שלנו לא מרביצים או על דרך החיוב, זה לא נעיםלי הייתי מעדיפה חיבוק או נשיקה
&nbsp
וכו
&nbsp
בהצלחה
&nbsp
גם אני חפרתי וואו, מקווה שיעזור לך ולו בקצת