מחייה המתים! ../images/Emo129.gif
ציניכאן, טוב לשמוע ממך. זה נראה לי שלב מאוד מפחיד החזרה הזאת לבית, ולפעמים זה יותר מפחיד אותנו מאשר שזה מפחיד את הילדים... אבל שיהיה באמת המון בהצלחה. אני מאמינה שילד צריך את הבית שלו. יש לי ילד במקום שאני עובדת בו [שזה מרכז הורים וילדים] שהבית שלו הפוך לגמרי, ראשית המצב הכלכלי שם על הפנים ברמות ממש מטורפות, [הבית פיצי פיצי. יש שם רק חדר שינה אחד של ההורים וכל שאר הילדים (4) ישנים בסלון על מזרונים וגם זה בקושי. ובכלל..] ובאלגנים עם אמא שיש לה חבר כי האבא ברח וכל מיני סיפורים לא משנה, מה שחשוב שהאמא שונאת את הילד הזה שנאה עזה וכל הזמן מנסה לשלוח אותו לפנימייה.. רק השנה היא כבר ניסתה פעמיים לאשפז אותו במחלקה פסיכאטרית, אומנם הילד מקבל תרופות והוא לא כלכך ילד רגיל, אבל הוא ממש לא צריך אישפוזז.. היא עושה לו ת'מוות ומאשימה אותו בכל תחלואי העולם. שבוע שעבר היא רצתה לפנות שוב לועדת החלטה, לפני זה היא שוחחה עם העו"סית שלנו ואז העו"ס דיברה עם הילד והתפתחה איתו שיחה ממש ממש יפה, בסוף היא שאלה אותו "איך אתה רוצה שאמא תתנהג אלייך?" אז הוא חיבק אותה ממש ממש חזק, אז היא שאלה אותו "ככה אתה רוצה שהיא תחבק אותך?" [כשהיא ממש מחבקת אותו חזק] אז הוא ענה לה "כן, אבל את לא אמא.." וזה ממש חיזק אצלי את הדעה שילד צריך את הבית שלו - נכון, שלא בכל מחיר - אבל עד כמה שאפשר. הילד הזה, לא משנה כמה אמא שלו מתעלת בו גם נפשית וגם פיזית עדיין צריך אותה. וזה לא יעזור לו כמה אנחנו המדריכים נאהב אותו ונחבק אותו.. בסופו של דבר הוא נשאר בבית [- עד השיגעון הבא של האמא...] טוב זיהו קישקושי שכל שלי להיום. יום טוב!