לפעמים, גם אם בכללי טוב, יש רגעים קשים מנשוא

[עקשנית25]

לא. ממש לא בשבילי אבל

הרבה יותר קל לסביבה להפנות אצבע מאשימה לאמא החורגת לא?

הם לא יכעסו על האבא. אלא על מי שנמצאת שם איתו ובגללה הוא שוב מתחתן ומביא להם אחים.

הוא היה גרוש זמן רב לפני שהכרנו.

 

[עקשנית25]

הסברתי גם למעלה

לא הוא לא היה נשוי. אבל יותר קל להפנות אצבע מאשימה אליי מאשר אליו. אולי הייתה להם תקווה שיחזור כל עוד היה פנוי.

וגם קשר עם מישהי משנה את הקשר איתם. מפחיד אותם.

הבטעות היה שהשאיר התכתבות עם החברה על המסך של המחשב. אל דאגה אין חיטוט מסיבי מדי אין לי עניינים כאלו.

זו סתם הרגשה שהסתבכו העניינים בגללי.

קצת נרגעתי מאז ודיברתי עם בן זוגי. אבל למעט משברים מאוד טוב לנו גם עם הילדים. גם עם השגרה.
אבל קשה לסביבה. מה לעשות.

 

[עקשנית25]

תודה, אני כבר

מרגישה הרבה יותר טוב, ברור לי שאלה תחושות טבעיות אבל באמת שיש
רגעים ש... הם ממש קשים

 

[1Shir]

(לא נראה לי שזה יעודד אותך אבל) לא

אני מצד הבת בעיקר
אבא שלי הביא עוד ילדה עם לימים אשתו
מכל ה-3, הכי פחות קונפליקט בתחושה יש לי עם אשתו המקסימה
כי היא באמת תמיד היתה מקסימה אליי ובעיות טופלו אך ורק מול אבא שלי
ילדים משנים הכל ולצערי ילדים שינו גם אותה
האמת שגם עם הילדה אין לי שום בעיה... (אוהבת אותה) כי מן הסתם זאת הכי לא אשמתה
אבל ה"הגעה" שלה הפכה את עולמי לנצח
והבחירה היא אך ורק של אבא שלי

אולי זה מאוד אינדבידואלי
אני מעולם לא חששתי לצאת עם גרושים כי בתור ילדה מעולם לא חיכיתי שההורים יחזרו אז לא ראיתי בבני זוג שלהם "מכשול", אולי כי זה מה שההורים שידרו לי
בני זוג בד"כ התייחסו אליי יפה (דווקא הבן זוג הכי רציני של אמא שלי היה מסוג הבדרנים ה"חכמולוגים" ועד היום אני לא סובלת כאלה אז זה קצת הקשה אבל חוץ מזה נחמד ועוד יותר הילדים שלו) ולכן לא היתה לי שום בעיה איתם, לפעמים גם היה חיבור ממש חברותי, זה מה שהיה בהתחלה עם אשתו של אבא
היום זה עבר לאחותי (הכוונה לבילויים משותפים למשל רק של שתינו)
ילדים משנים את מאזן האנרגיות... אבל יש הרבה ילדים ששמחים באחים שלהם שרק מהורה אחד (האמת שאותו קונפליקט עם אחים לא קשור למשפחה מורכבת, אני פשוט גדלתי בת יחידה עד גיל 18 פלוס ולכן זה קשה...)
מקווה שכאשר אהיה מבוגרת יותר אדע לראות רק את הצד הטוב של זה... וגם אם כמו שאמרת, זה תמיד יהיה גם וגם, מניחה שצריך לקבל את זה כחלק מהחיים... תשאבי את הכוחות מבן הזוג שלך שהוא בעצם זה שמשך בחוטי היווצרות הסיטואציה
באמת אני חושבת שלהורים לילדים תמיד יהיו את רגשי האשמה האלה (ואני רחוקה מלהיות הורה וגם כנראה לא מתכוונת כי זה גדול עליי), למה הבאנו עוד אחים, למה לא הבאנו עוד אחים, למה גרנו פה, למה גרנו שם, למה חינכנו את הילד ככה ולא אחרת... לגבי כל דבר אפשר להרגיש אשמה ונראה לי שצריך להקליל וללמוד לחיות עם זה

 

[עקשנית25]

לפעמים, גם אם בכללי טוב, יש רגעים קשים מנשוא

ואולי אני סתם רגישה כי אני בהריון בחודש 7...

אבל כמה שאנחנו מסתדרים עם הילדים, כמה שיש אידיליה יחסית, כמה שטרחנו...
כמה שאנחנו אוהבים אני והוא... וכמה שקיבלתי מה שרציתי שזה אותו...

לפעמים... זה פשוט בלתי נסבל כל זה. ממש
שכל שמחה שלך הופכת לעצב בשביל מישהו אחר.
ואין שמחה ממש ממש חד ערכית.

אז כשעברתי אליו... היה קושי לילד הקטן - זה הסתדר
אחרי שנתיים התחתנו... גם בשמחה שלי היה מי שהיה לו קשה... וסבל ובכה וצעק אבל גם זה עבר מצוין
אחרי 3 חודשים אני בהריון... ושוב... יש מי שזה קשה לו... הגרושה שרצתה עוד ילדים, הילד הקטן שחטף קריזה והגדול שאומר שלא מפריע לו אבל...

כן, אני בת 33 ובעלי 43 ויש לו ילד בן 17 ו 12.
ה12 כבר שנים שכל שינוי קשה לו, כל דבר שקשור בי נתקל בהתנגדות והוא שומר בקנאות על "כבוד" אימו. חס וחלילה לא להתחבר אליי כדי לא לפגוע בה.
ה17 מעולם לא התנגד לכלום, לא לחתונה, לא לילד הקרב ובא, משתף פעולה גדול.

אבל פה ושם... ראיתי בטעות התכתבות של בן ה17 עם חברה שלו שהיא שיתפה אותו במשו שקשה לה (מוות במשפחה) והוא ענה לה את יודעת גם אני אבא שלי עזב את הבית והוא מביא לי עכשיו אח.
ואתמול דיבר עם הסבתא ואמר מסן אבא בגילו לקום לילד, מסכן, בשבילי ילדים זו שמחה אבל.. אני אראה אותו פעם ב אבל אבא? ממש מסכן ...

וזה דבילי ואנחנו מסתדרים ובן הזוג שלי כל הזמן סובב סביבם ורווחתם, ודואג שאולי זה כן מפריע לגדול אבל הוא לא אומר...

אבל נמאס לי,
נמאס להבין אחרים כל הזמן,
נמאס להתחשב כל הזמן בכמה קשה להם,
כל שמחה שלי מהולה בעצב של מישהו אחר.
זה אין כח. אין. מרגישה מפלצת שהרסתי להם את החיים. ממש.

 

[ספרקית]

לפעמים נראה לי

שאנחנו מפילים (גם) קשיים נורמטיביים לגמרי על המשפחה המורכבת.
יש לי חברה שאמא שלה ילדה לה אחות קטנה כשהחברה היתה בת 17. נחשי איך היה לה? נכון! היה לה קשה. למרות שמדובר במשפחה גרעינית עם אותו זוג הורים.
במשפחות רבות, כל ילד חדש שבא מטלטל את המשפחה מהיסוד. כולנו צריכים להתחשב כל הזמן ברגשות האחים הגדולים שפתאום מוצאים עצמם נאבקים על תשומת ליבנו. לא תמיד זה קשור למשפחה המורכבת.
ולגבי הלקום לילד בלילה? זה באמת לא פשוט. אני לגמרי מבינה למה אמא שלו מרחמת עליו

ומעבר לזה יש, כמובן, גם את הקשיים של המשפחה המורכבת. זה באמת לא פשוט לילדים לגדול בין שני בתים. ואכן דורש המון יחס והכלה.

כשהבת שלי היתה קטנה, היו לבעלי ולי ויכוחים סוערים לגבי הדרך בה אני מגדלת אותה (פינוק או לא פינוק וכו'). המון זמן זעמתי עליו שהוא מתייחס למצב כך רק מפני שהיא לא הבת הביולוגית שלו. אמא שלי פקחה את עיניי. אמרה לי שלפעמים פשוט יש לאנשים גישות שונות לחינוך בלי קשר למשפחה מורכבת או לא. היא לגמרי צדקה. היום יש לנו אותם ויכוחים ב-ד-י-ו-ק לגבי הבן הביולוגי של שנינו

זוגיות זה לא פשוט. משפחה זה לא פשוט. ונכון, משפחה מורכבת זה אפילו טיפה יותר מסובך.

וההרגשה שאושר גורם לעצב... גם זה קיים בהמון מקומות בחיים... עצב של החברה שלא מצאה שותף ראוי לחיים בחתונה שלך, עצב של החברה שלא מצליחה להרות על ההריון שלך ועוד... צריך ללמוד מה את לוקחת ללב ומה משאירה בחוץ.
את הקשיים של הילד לגמרי הייתי לוקחת ללב. אבל את אלו של הגרושה?!? מה לך ולזה?!?

 

[עקשנית25]

את מאוד מאוד צודקת

וזה מאוד נכון שההרגשה שאושר גורם לעצב קורות גם לא בהקשר של משפחה מורכבת. ועוד בהמון סיטואציות.

יש הבדל שלפעמים יש אנשים שאתה אוהב אותם מאוד ואתה יותר רגיש או מקבל את העצב שלהם גם

לפעמים המינון של זה משפיע עליי, לפעמים זה מגיע מכל עבר.

ובעלי שיחיה, כשהוא שומע הוא גם מתרגז אם מישהו נכנס לו לחיים. הרי לא כפיתי עליו את הילד, הוא שמח והוא רוצה ויש נטייה לאנשים לחשוב שרק מה שהם היו רוצים לעצמם, זה מה שאחרים רוצים.

מי יודע אולי יהיה לנו גם עוד אחד... הלוואי

תודה רבה!

 

[ספרקית]

שיהיה בהצלחה

 

[mother cat]

כבר ענו לך הרבה תשובות יפות פה

אני מסכימה עם מי שאמרה שאת לוקחת על עצמך יותר מדי.
לא כל הקשיים בעולם הם באשמתך. את לא אחראית על העודר של כולם...

לגבי הילדים של בעלך והתינוק החדש - אני מקווה שיפתיעו אותך. לי יש שני ילדים חורגים שהייתי בטוחה שממש לא יאהבו שיצטרפו למשפחה ילדים חדשים. במיוחד הבת - כי היא רגילה להיות הקטנה והמפונקת. הם הפתיעו אותי בגדול בזה שהם מתים על הקטנים. יש מערכת יחסים ממש יפה בין נער בן 16, נערה בת 12.5 והאחים הקטנים שלהם - בן 4 ובת שנה. ממש. אם יש משהו אחד שאני מסתכלת עליו בחיי ומרוצה ממנו לגמרי זה היחסים היפים האלה, שממש הפתיעו אותי. אולי גם אותך יפתיעו?

 

[עקשנית25]

יש כאן המון נחמה

והמון גם ציפיה. הקטן שלו (בן 12) אוהב מאוד ילדים קטנים.

ואחרי שהספיק להתעשת גם הביא איזה חולצה שהייתה לו בארון בשביל הרך הנולד... והוא גם הסכים שיישן איתו באותו החדר...
הסכים להכול אחרי שנרגע...

ובאמת הסיפורים המוצלחים מעוררים נחמה ותקווה לעתיד.
תודה