לפעמים זה בצרורות

Aviation Addict

New member
לפעמים זה בצרורות

משפחה מסוכסכת שרוצים להיפטר ממני (על כל המשתמע מכך), פרידה ממערכת יחסים ארוכה שדי שבר אותי לאחרונה, לחוץ כספי כבר תקופה ארוכה ורק הולך וגורע, ופתאום נודע לי שסבא שלי נפטר, והוא היה צעיר ולא חולה בכלל, רק נרדם ולא קם.. סבא שלי היה לי חשוב במיוחד כי הוא היה תומך ואוהב, ולמרות היותי רישמית הכבשה השחורה במשפחה, הוא היה זה שקיבל אותי כמו שאני, והוא היה זה שהיה גאה בי ובהישגים שלי ובשאיפות שלי בחיים. מזמן לא בכיתי, אבל הפעם קרסתי
איך אני ממשיך מכאן אני לא יודע
 

noosh

New member
הממ

אתה בעיקר לוקח זמן לעצמך, נראה לי. אני לא מכירה אותך, או את סגנון החיים שלך - יש לך עבודה? אתה סטודנט? אתה גר בבית? לבד? אני לא רוצה להתיימר לדעת איך זה כשמישהו מהמשפחה שנורא קשורים אליו נפטר, כי זה עוד לא קרה לי. אבל אני יכולה רק לשער כמה זה קשה. תנסה למצוא תמיכה אצל חברים קרובים, אצל אנשים שאתה יכול לדבר איתם. ולזכור שיש לך עוד אנשים שמקבלים אותך ושאוהבים אותך, שתמיד יש כאלה. אם המשפחה מתנכלת לך, אז תתרחק מהם כמה שיותר. אני משערת שזו עצה מטופשת ושאתה מן הסתם עושה את זה, אבל תשתדל להקיף את עצמך באנשים שאתה אוהב, להיות בסביבה שנוח לך איתה, שמקבלת אותך. אולי כדאי לך למצוא תביב או תחום עיסוק חדש, שיכניס לך משהו שונה לחיים. לפעמםי זו דרך טובה להתמודד ם בעיות, עם מחשבות, עם הצורך להתפרק. כשהייתי קטנה יותר הייתי פותרת תרגילים במתמטיקה כדי להרגע, יותר מאוחר הייתי כותבת או מציירת. אני משערת שמשהו חדש בחיים יכול לפתוח לך את הראש לדברים אחרים ובד"כ זה מרענן קצת, ונותן הרגשה טובה. ואולי אפילו לעסוק בדברים שעסקת בהם עד עכשיו ושהרגשת שאתה טוב בהם, כדי להרגיע את עצמך. אבל בעיקר, נראה לי, כדאי שלא תסתגר אלא תפתח לחברים ולאנשים הקרובים, שתדבר ותתייעץ ותמצא את הדרך שלך הלאה. בטוח יש לאן להמשיך.
 
למעלה