לפעמים זה נראה בלתי אפשרי

לפעמים זה נראה בלתי אפשרי

אז אחרי 4 חודשים שהחושף גר איתם ועם אמא שלהם כמובן. אחרי ארבע חודשים שהחושף מתפקד כהורה לכל דבר (לצערו הרב של החושף יותר מהאב הביולוגי) יש קשיים רבים. כמובן שלקח לחושף זמן להפריד בין הדברים שנובעים מעצם היותו חדש במשפחה עם כל המטענים של הגירושין לבין בעיות של ילדים שלא קשורות להיותו שם או ליתר דיוק בעיות שהיו קודם והיו נמצאות גם אילו החושף לא היה שם. אז היה חופש של שבוע טיול חביב ונחמד לאחת מעיירות הקיט הרבות שאפשר למצוא במרחק של כמה שעות נסיעה. נהר, בריכה, סקי מים, שיט בסירות, ארוחות, ספרים מנוחה. היו ימים נפלאים והיו ימים קשים. על הקשים החושף רוצה לספר ולהתייעץ כמובן. עיקר הקשיים באים מהגדול, ילד מקסים וחכם עם בעיה קשה של בטחון עצמי. כל דבר הוא ויכוח וכל ויכוח הוא ירידה לפרטים קטנים שהוא אוסף בקפדנות. דוגמא לשיחה אופיינת: הגדול: "אמא בואי לשחק איתי טניס." אמא: "אולי יותר מאוחר עכשיו שיא החום." הגדול: "לא אכפת לך ממני, רק מהחושף." אמא: "חם עכשיו. צהריים." הגדול: "גם בבוקר היה חם." אמא: "אבל עכשיו הקרינה מאוד חזקה." הגדול: "היא לא יותר חזק מבבוקר." אמא: (מסבירה באריכות על קרינה והנזק של שירפת העור) הגדול: "לא אכפת לי להשרף ובכלל לפני שבועיים היינו בבריכה בשעה הזאת." אמא: "אבל לי אכפת שתשרף ולפני שבועיים לא היה כל כך חם." הגדול: "היה יותר חם. את סתם אומרת את זה לא אכפת לך ממני את אוהבת את אחותי יותר ממני." וכו´ וכו´ וכו´ וכו´ כל דבר קטן הופך לויכוח ובכל דבר שקורה לו יש מישהו אשם. אם הוא מקלל זה בגלל שהוא שמע את זה מחברים שלו, אם הוא מציק לאחותו זה בגלל שהיא עשתה משהו, אם אומרים לו לזרוק את הבקבוק הריק לפח ומוצאים את הבקבוק באמצע המדשאה זה בגלל שהוא היה בלי נעליים, אם לא מגיעים הביתה בזמן בגלל הפקקים זה בגלל שהחושף נהג גרוע. אם מנסים להסביר לו כמה כיף יכול להיות לו בצופים (הוא לא מוכן לנסות שום דבר חדש) זה בגלל שרוצים שהוא יפול מעץ... כל העולם אשם בכל חוץ ממנו. וזה עניין של ביטחון עצמי בדיוק כמו חוסר הרצון לנסות דברים חדשים או העובדה שהוא מרביץ בבית הספר. אחת השיחות שהחושף זוכר היתה בנוגע לגיטרה. החושף הבטיח לו גיטרה חשמלית אם ילך לעשרה שעורי נגינה (הוא אוהב לשיר ומשחק עם גיטרה צעצוע כל הזמן) "אז אני לא אתאמן בבית עד שתהיה לי גיטרה חשמלית." אמא שלו אומרת שהכל אצלו מתחיל משלילי. הוא מתחיל לחשוב מהרע, מהשלילי, מחוסר הבטחון. ולפעמים לשנות את זה נראה בלתי אפשרי.
 

מירי,

New member
החושף , נשמע לי טיבעי....

זה ילד , ילדים מדי פעם בודקים כמה אוהבים אותי, כמה אוהבים אותי ביחס לאחרים... והוא , הוא צריך לבדוק יותר מאחרים - פעם הוריו התגרשו , אז מה זה אומר לגבי אהבתם אותו? ואז אתה היגעת- אז מה זה אומר לגבי אהבת של אמא אליו? ואתה מה אתה מרגיש אליו? אלה דברים שמחייבים בדיקה , הרבה פעמים מערערים את הביטחון של הילד - בלי שום קשר לאיך שאתם באמת מתיחסים אליו , ומה כולכם מרגישים אליו... אם אכן הדברים כמו שאתה מספר - אז בנתיים אל תחשוב איך לשנות את זה , זה יעבור לבד. (וזו דעתי כילדה שאבא שלה נפטר , ואמא שלה הביאה קצת אבא אחר...)
 
חלק מסויים נובע מהצורך לבדוק

את האהבה אכן כך הדבר. אבל יש חלק אחר וגדול שקשור לבטחון העצמי. איך בונים אצל הילד בטחון עצמי?
 

מירי,

New member
עם הרבה אהבה....

חלק מבעיית הביטחון העצמי (לדעתי הלא מיקצועית כמובן...) נובעת מכל אותם שינויים, יציבות לאורך זמן עם הרבה אהבה , זה מה שכל אחד צריך כדי לחזק לעצמו את הביטחון העצמי. תחשוב על עצמך כעל מבוגר , תכיר מישהי אחרי זמן קצת כשתרגיש שמערכת היחסים בניכם מתייצבת , היא תעזוב בלי סיבה , ואח"כ גם בת הזוג הבאה וגם זו שאחריה - כולן בלי סיבה שאתה מבין... כמה ביטחון יהיה לך בהכרות נגיד העשירית???
 

rachell

New member
ואני עונה:

שאלת, עניתי, זאת התשובה ! לא תמיד יש לי כוח וסבלנות לכל ההסברים האלה גיליתי שלפעמים אם אני מפסיקה לענות נגמר הויכוח נכון, יש כעס ומילים לא יפות אני לא מגיבה ואחרי פרק זמן קצר הן נעלמות אני גם שואלת אותה(בת 5): אם את לא מוכנה לקבל את התשובה שלי אז בשביל מה את שואלת? נכון הרבה פעמים אני מסבירה ומנסה להראות לה גם את הצד שלי מנועם ובכבוד אליה אבל אם זה לא עוזר אני תקיפה איתה המצב אצלנו מעט שונה כי לא עברנו משבר כמו בגירושים אבל נראה לי שהזמן יעשה את שלו ולא והגרר לפרובקציות שלו הוא הרי בן 5 ומחפש את הנקודות שבהן אפשר ללחוץ (ויש להם לילדים יכולת מופלאה בזה )
 
ואני אומרת.......

אצלנו לגדולה שלי יש לפעמים בטחון עצמי מופרז ולפעמים נדמה לי שכולם אשמים רק לא היא, בדיוק כמו שאמרת. לקחו לי, סחבו לי, עשו לי, הכל לי רק לא לעצמה. בכל ויכוח זה מתחיל עם בכי על ההתחלה, אני מסבירה ומבארת וכשזה עולה לטונים צורמים ולקללות: אמא רעה, חרא וכו´ אני נוטשת. והיא יכולה לצרוח אחרי ולהמשיך בשלה אני כבר לא נגררת. שמתי לב שאחרי כמה דקות כאלה הילדה נרגעת מעצמה ובאה לבקש יפה בצורה נעימה לאוזן וללב את מה שהיא רוצה. אז איך בונים בטחון עצמי - בהמון אהבה וסבלנות. העיקר זה סבלנות. המון המון סבלנות. כל יום מאריכים קצת יותר את הסבלנות. ונראה לי שבעקבות כל מה שיש אצלכם בבית מה שהילד הזה (ולא נשכח שהוא רק 5) צריך יותר מכל זה זמן שבוא יהיו אמא שלו ואתה רק איתו. אם צריך תארגנו בייביסיטר לשאר הילדים או תשלחו לחברים או משהו כזה ותהיו איתו. שהוא יבחר את מה שהוא רוצה לעשות איתכם בשעות שפיניתם במיוחד עבורו. אפשר גם להדגיש בפניו תראה הנה אחר צהריים שלם כולו בשבילך, מה תרצה לעשות איתנו? יכול להיות שפתאום יעלמו לו המילים, יכול להיות שהוא יבחר לעשות משהו עם עצמו בלבד ולא איתכם, גם זה בסדר העיקר להדגיש שאם הוא רוצה אתכם אתם שם. משהו נוסף לבנות לו את הבטחון אפשר לבקש ממנו לעזור בדברים קטנים בבית, אם אמא שלו מנקה הוא יכול לעזור לה להרים צעצועים, בגדים ועוד. אם מכינים ארוחת ערב אולי אפשר לשתף אותו. זה מאד מגדיל את הבטחון שלהם שפתאום אנחנו המבוגרים צריכים אותם ולא להפיך. בהצלחה ותעדכן אותנו. איריס.
 
מסכימה עם איריס, וברוח דבריה

הייתי מוסיפה הצעה: בילוי של אחה"צ משותף רק לאמא ולבן.שהילד יבין שאומנם חייו עברו שינויים משמעותיים אבל לא הכל נעלם מהחיים "שלפני". האמא המוכרת, האוהבת והאהובה עוד שם, תמיד תהיה שם, ומוכנה להקדיש לו זמן שמיוחד רק לו כי הוא חשוב לה, היא אוהבת אותו ופשוט כיף לה לבלות איתו. חושף, אתה בעמדה לא קלה בלשון המעטה, ותצטרך לגייס את מירב כוחותיך וסבלנותך ואהבתך. תוכל להציע לילד גם אתה בילוי משותף של "הבנים" במשפחה.
 

osnat2

New member
ולדעתי...

המאוד לא מקצועית וחסרת הנסיון (עוד לא התמודדתי עם הגילאים האלו) רק זמן אהבה והרבה סבלנות ושוב : זמן !
 
בוא והצטרף למועדון...

צר לי שאני לא אשת בשורה אבל אולי צרת רבים היא גם קצת נחמה גם אני מתמודדת עם השאלה : איך להקנות לילדי ביטחון עצמי לבני הבכור, בן 10 יש בעיה של חוסר ביטחון עצמי למרות היותו ילד נאה, וספורטיבי ומקובל בחברה יש לו עבר עם "חוייות כשלון" (קשיי למידה שאובחנו, וטופלו בכל מיני אופנים, אבל הקושי קיים והוא לא ייעלם) אבל גם בנושאים אחרים כמו נגינה, חוג כדורסל, תחביב כל שהוא - הילד חסר איזה דרייב פנימי להגיע לאיזו הצלחה. הוא מראש מזהה פוטנציאל לכישלון - ומרים ידיים וכל ההתניות : אם תעשה... אז תקבל... - לא עובד עליו. מראש הוא לא משתף פעולה. לא רוצה וזהו זה. וכמה להתעקש איתו? עד שיישבר?????? יכלתי לפרוס את ההתחבטיות הרבות שלי, אבל זה לא רלוונטי אם יש למישהו תשובה - שיגיד!! אני מחבקת ומנשקת ואוהבת כמה שאני יודעת לאהוב לא יודעת משהו אחר... ואין לי פתרון גם לפסיכולוגים אין...
 
תודה רבה לכל

המשיבים להודעה של החושף מלפני יומיים. ראשית יש שם טעות מסויימת מכוון והילד הוא בן שמונה ולא בן חמש כמו שהתייחסה RACHELLואמא של דפנה כך שיתכן והגיל השונה ממה שחשבתן משנה את ההתייחסות לבעיה. החושף חושב שעד היום הוא לא שמע הגדרה יותר קולעת לילד מזו שכתבה אם הבנים שמחה שלא כל כך רואה פתרון באופק. אחד הדברים שהכי מטרידים את החושף היא שיחה עם ידיד שהוא אבא של החבר הכי טוב של הילד. הבן של הידיד מאוד חברותי וכמעט כל סופשבוע הוא מוזמן לבית של אחד מחבריו. הילד שלנו לא מוזמן כמעט בכלל על אף שבבית הספר הוא מאוד מקובל ואפילו מנהיג. הידיד סיפר שהוא שמע את הילד שלנו שואל את בנו למה תמיד מזמינים אותו? והתשובה: "אם לא תריב עם כולם על כל דבר אז..." חברת הילדים יכולה להיות אכזרית והצרה שהחושף יודע מראש מה תהיה התגובה של הילד במידה ויתחילו להציק לו, אלימות. וזה כמעט תסריט ידוע מראש. הצרה הכי גדולה היא שאבא שלו בדיוק כמוהו מאשים את כל העולם בכל דבר. הוא לא מאושר בגלל שאשתו עזבה אותו. הוא לא קנה לקטנה כלב שהבטיח ליום הולדת כי אין לו כסף (התמימה עדיין מחכה) הוא לא לוקח את הילדים לחופש כי הוא חייב לעבוד כי אין לו כמו לאמא בן זוג. (גם לפני שהיה לה היא לקחה אותם.) הילד מציק לאחותו בצורה מטורפת רק בגלל שבקיץ (פה קיץ) אין כדורגל והילד משועמם. הוא מקלל כי הוא שמע את זה מחבר. וכו´ וכו´ וכו´. איך כל זה קשור לבטוחון העצמי של הילד החושף לא יודע. אבל לילד אין בטחון עצמי בכלום הוא מפחד לגשת לקנות, שלא לדבר על לשאול שני ילדים זרים אם הוא יכול לשחק איתם טניס.
 

רותי ע

New member
אמנם לא מנסיון אישי..

כי הזעטוט הפרטי שלי רק בן שנתיים וחצי אבל אני שומעת מסביב סיפורים דומים. אולי ללכת ליעוץ? אולי שם הוא ואתם תקבלו כלים להתמודד עם הבעיה? ואני כל כך מעריכה את האכפתיות והרגש שאתה מביע כלפי הילד. הורה אמיתי..
 

חוה 1

New member
צרת רבים חצי נחמה?

אני חושבת שמה שאתה מתאר זו תסמונת הילד הראשון. עושים איתם את כל הטעויות האפשריות ואח"כ מקבלים את זה בחזרה בגיל 8-9. חוץ מזה אני חושבת שהוא נמצא במצב רגיש , אבא התגרש מאמא ועכשיו אפשר להאשים אותך בכל בעיות העולם. מי אמר שלגדל ילדים זה דבר קל? אני חושבת שלגדל ילדים של אחרים זה הרבה הברה יותר קשה. עם גישה כמו שלך אני מאמינה שיהיה קשה אבל בסוף תצליח.
 
למעלה