לפעמים נשארים חסרי אונים ! ואז מה עושים ? |נ

[sarasabah]

לפעמים נשארים חסרי אונים ! ואז מה עושים ? |נ

שלום לחברי הפורום, אני חדשה ונראה לי שהגעתי למקום הנכון

רצתי לדעת איך אתם מתמודדים מול הילדים כשמגיע הרגע וחוסר האונים משתלט לגמרי ?? כשמאבדים שליטה על האירועים ולמרות שאנו יודעים שאנו נגררים לחיכוחים מיותרים (שכמובן גורמים נזק), זה קורה כל פעם מחדש !!

 

[רצון100]

שלום לכולם

גם אני חדשה בפורום המעניין הזה ומקווה לשינוי יסודי ומהיר בתחום החינוך, הרי משם הכל מתחיל. לדעתי, יש ללמוד את הדברים מן השורש. כלומר, מה מניע אותנו- מדוע ומניין אנו והילדים מגיעים למצבים כאלו?.. כשנבין מה הם הרצונות שלנו ושלהם נוכל לגשר על כל הפערים וליצור קשר אמיתי של אהבה והבנה. מצבי חוסר האונים מגיעים מחוסר ההבנה וההרגשה של הטבע שלנו וחוסר בירור של המצב. אני לא חושבת שויכוחים הם מיותרים, סה"כ לאחר מחלוקת ניתן להגיע לשלום חזק יותר ולקשר הדוק ומובן יותר. איבוד השליטה אכן נובע מאי הבנת המצב לעומקו וסיבתו ולכן הפתרון נעוץ במקום הזה. אם נבין את עצמינו ונוכל באותה המידה להבין את הצד שמולנו, נגיע לסדר הנכון בינינו ולהרמוניה נפלאה.

 

[לילך 101]

חוסר אונים מוביל אותי פשוט לפתרונות

מהירים ומצערים. למדתי על עצמי, מבררת במיידי מה יש לי פה? האם יש כאן מאבקי שליטה? אם יש, האם הילד כאן בוחן את עצביי הממורטים? או שפשוט אני החלטתי לעלות לו על העצבים, אם זה חשוב ערכי, לנהוג בתקיפות ובנחישות, ורק לאחר מכן לנתח עם הילד את המצב, שיחה מבוררת של השפעת המעשה על הזולת, אמא נפגעה, או משהו בסגנון, מניסיון עובד אבל.... לא תמיד..

 

[limorsf]

ברוכה הבאה - נושמים

במקומות של חוסר האונים, אם יש הבנה ואם אין, אלו המקומות שקודם כל כדאי לדעתי לנשום עמוק, לעצור תגובות (שלי כמובן) ולראות מה אפשרי מבחינתי. אם אני יכולה לחשוב, אז יגיע פתרון, אם לא,רק לדעת שאלו המקומות שאחר כך אני אחשוב ואמצא פתרון וכנראה - א ת ק ד ם. אלו המקומות שמשקפים לי שיש בעיה: קונפליקט, או אי הבנה (שלי או של אחרים) או מאבק בין רצונות. הכל נכון, לא תמיד רלוונטי באותו רגע. נשימה נעימה! (אל הבטן!!!)

 

[sarasabah]

תודה על העיצות מקווה שאצליח ליישם ../images/Emo22.gif

לפחות את חלקם !

 

[טלי אמסלם]

צריך לעשות הכנה...

מנסיוני מה שהכי עוזר זה שיתוף של הילדים בחוקים ובכללים שאנו מצפים מהם והם שישתפו אותנו, רצוי לעשות את זה בישיבה שבועית שכולם נוכחים (אם כי לעיתים זה קשה אבל שווה), ואז רואים שיש רצון יותר גדול לשיתוף פעולה, הם בוחנים את עצמם בצורה אחראית והרגשת השייכות לבית גם הופכת אותם ליותר קונפורמיים, בזמן הקרב... נשימה בהחלט יכולה לעזור