לפעמים

[olsen cool]

לפעמים

לפעמים אני לא יכולה להתמודד איתו לפעמים אני לא נרדמת בגללו לפעמים אני רועדת בגללו לפעמים אני הופכת תוך שניות ספורות לעגבנייה מבושלת לפעמים אני לא מבינה למה זה קורה לי לפעמים קשה לי להגיד את זה אבל אני פוחדת. פוחדת מהרבה דברים,בזמן האחרון אני מרגישה שלכל מקום שאני הולכת(לבד)מישהו עוקב אחריי אני תמיד סוגרת אחריי את הדלת לאן שאני נכנסת לפעמים קורה לי שאני פוחדת שאיזה גרמני נאצי יבוא ויקח אותי מהבית

לפעמים כשקורה פיגוע(חס וחלילה)באזור שלי אני נסגרת בבית וכשייש רעידת אדמה אני כל הזמן בחוץ כי אני פוחדת ואני לא רוצה את כל זה,אף אחד לא רוצה את זה אז למה זה קורה?? ואנשים עוד מתפלאים למה אני בורחת אל התאומות הבלונדינות.

 

[יעל ניסן]

אחד הדברים שלומדים

בתהליך ההתבגרות הוא שאת אדם ברשות עצמך ולא *רק* איזה ססמוגרף סביבתי. כלומר, לא כל מה שאת מרגישה זה בגלל דברים חיצוניים - חלקם הגדול בכלל קשור לעניינים הפרטיים שלך ולעמדה עמה את מסתובבת בעולם. אם העמדה שלך בעולם היא מפוחדת, לא פלא שכל תזוזה מקבלת הדים (והדי הדים) בתוך הפחד שכבר קיים שם? במילים אחרות - זה לא *בגללו* כל התחושות והרגשות שאת חווה, אלא בעיקר *בגללך* ובגלל איך שאת מפרשת דברים. אסונות, פיגועים, אנשים רעים, מלחמות, מגיפות, פגעי מזג אוויר... כל אלה תמיד היו - וכנראה תמיד יהיו בעולם, בין אם תפחדי ובין אם לא. ההסתגרות שלך בבית לא תשנה את העולם, וההמנעות שלך מלקחת בו חלק או הבריחה לעולם הפנטזיה לא רק שאינן משנות את העולם הן גם לא עוזרות לך לשנות את עמדתך המפוחדת כלפיו - אלא רק מעצימות אותה. בפחדים שכאלה כמו שאת מתארת, צריך לטפל כשהם עוד קטנים ולא נורא משביתים את היום יום שלך. יש להם (לפחדים הללו) נטייה להישאר ואפילו לתפוס יותר מקום כשלא מטפלים בהם. את יודעת למה הפחדים תופסים יותר מקום? כי ככל שאת נמנעת יותר מעשייה, מתפקוד ומהתמודדויות - כך מתפנה לך יותר מקום לפחדים. אני באמת מאוד מאוד ממליצה לך ללכת לטיפול.