לפעמים

[*mishel]

לפעמים

לפעמים הייתי רוצה שמישהו יפגע בי. ליתר דיוק, אם אני אנתק קשר מבעז, אז כבר לא יהיה אכפת לי מכלום. ואני אשב בהפסקה של הבי"ס על הדשא שליד האשכול ואשמע בלאק מטאל (שבעז לימד אותי את ההגדרה שלו). הייתי רוצה ללבוש רק טרנינג שחורות וטי שרט שחורה, ולדעת שכל השכבה צוחקת עליי ושלי פשוט לא אכפת. כי בעז לא שם. הייתי רוצה לשבת בשיעור ולהסתכל על המורה בעיניים חודרות והיא תסביר, והכיתה המופרעת והמטופשת שלי תפריע, כרגיל. ואני אוציא מאה בכל המבחנים וכל המורים רק יגידו "למה היא לא משתתפת...?" ולא ישימו לב שכשמסתכלים לי בעיניים אין כלום. הייתי רוצה לנתק קשר מהכל. לחיות לבד. לא לדבר. רק לאכול. ללמוד. לישון. הייתי רוצה שאני אדע, שאם אני אנתק קשר מבעז, כל זה יקרה. אנ לא רוצה להיות כמו כל הבני 16 האלה מדוסון קריק שיודעים להגיד את הכל בזמן הנכון. אני לא. אני רק רוצה שלא יהיה לי אכפת מכלום. אני לא רוצה להרגיש ריקה עוד פעם. אני לא רוצה להרגיש את בעז. אני לא רוצה הלרגיש קשר חסר סיכוי. אני לא רוצה כלום יותר! לפעמים. בעז זה מישהו שאני מכירה שגר רחוק ממני. אולי אם תקראו שניה את השיחה בינינו שאני אעתיק לפה, קצת תבינו. אולי לא. -אני ממש ממש ממש מדוכאת ולא בא לי לכתוב לך את זה, אבל אין לי ברירה -ספרי, אני כאן אני לא סתם מרגיש בסדר זה בשביל לעזור לך זה לא ברור? למה שאני ארגיש סתם בסדר -נורא חמוד מצידך... אני מרגישה ממש תלויה בך, וזה מפחיד אותי -למה כשאני עצוב עם מי אני מדבר? -לא דיברתי איתך איזה יומיים ופתאום הרגשתי ריקנות כזאת. ועצבות. כאילו שאם אי פעם ננתק קשר, אז חתיכה ממני תמות, או שתיקח אותה. וזה לא קרה לי הרבה זמן. -אני לא בטוח מה להגיד -אם אני אסביר לך, אז תדע, שלא סיפרתי לאף אחד את זה. בינתיים. אני אסביר לך למה ריקנות. -אוקיי. -לפני שנה הייתה לי חברה, שנורא אהבתי (כל הסיפור הזה לא נשמע כמו ביג דיל, אבל משום מה הוא כן היה, בשבילי.) קראו לה נגה. והיינו חברות ממש טובות. וסיפרתי לה הכל. ממש חברות אמת. אבל רבנו, וזה נהרס וכל מה שאמרתי לה, היא אמרה לאנשים אחרים. וכל הסיפור היה כל כך ילדותי ומטומטם, אז החלטתי להבליג. אמרתי לעצמי שאני לא שמה זין. וזה נכון. אבל לא רק הבלגתי, הדחקתי. ניסיתי לא לחשוב עליה. וזה היה בא לי בגלים, כמה שהיא חסרה לי. וכל פעם שזה קרה לי, אז בכיתי שעות ונזכרתי בדברים מצחיקים שקרו לנו. ועל קטעים... ולמחרת הייתי רואה אותה עם כל החברות שלי (שהיו כבר לשעבר), שמחה ולא חושבת עלינו. היא לקחה ממני חתיכה שקשה להגדיר. והכאיבה לי כל כך, בלי כמעט סיבה. ואני מרגישה כזאת ריקנות מאז. כל פעם שאני נושמת, אז נכנס הרבה אויר, ואני לא אוהבת את זה. זה ריק, ועצוב. והכרתי אותך. וזה נעלם. זה מוזר. אני לא מאוהבת בך, אבל אתה משלים לי חלל. משום מה.. -אהא.. אני מתחיל להבין -אתה כל כך שונה ממנה. וגם אני השתניתי. אני כל כך שמחה. אתה לא תצליח להבין אף פעם. יש לי חברות טובות. אבל הם לא מבינות. הם גם לא ממוקדות ממש בי כשאני מדברת איתם. אני ממש אוהבת את החברות שלי, אבל הם.... לא מספיק. אתה כל כך יודע לפגוע בכל הנקודות הרגישות שלי. אתה מבין אותי הכי טוב. זה מפחיד כל כך. אתה לא יכול להרגיש כזה דבר -אני יכול הבין אותך גם אצלי זה ככה, לא בדיוק... את מבינה אותי טוב ואת בן הבודדים מאוד... והכי מרכזית. טוב, זה בערך זה. אם קראתם את כל זה, אני ממש אוהבת אותכם. ביי ביי

 

[*mishel]

אני רואה שלא מגיבים אז....

אני רוצה שתגידו לי אם כדאי לי לנתק קשר איתו, או לא. התלות שלי בו מפחידה אותי, אבל אם אני אגיד לו שאני לא רוצה קשר איתו, הוא יפגע. ומעבר לכך, גם אני. והרבה יותר ממה שהוא ייפגע. מה לעשות? במה שכתבתי (לפעמים), הראיתי לכם מה שיקרה לי אם אני אנתק איתו קשר. ואני דיי בטוחה שזה מה שיקרה. מה לעשות?

 

[חוקרת פרטית]

לך חמודה.......

אני לא חושבת שאת צריכה לנתק את הקשר איתו.. זה נחמד שיש אדם קרוב שאפשר לדבר איתו ולהתייעץ איתו.... ואם הוא גורם לך להרגשה טובה.... אז תישארי בקשר איתו.... ותזרמי מיום ליום... ופשוט תוסיפי תוכן לחחים שלך תיצאי עם חברות תדברי עם חברים...... ומקווה יקירתי שיהי הלך טוב אני פה בשבילך מתי שרק תירצי חוקרת

 

[פיה~שחורה]

כנ"ל

 

[פיה~שחורה]

וואו

אני רק יכולה להגיד לך שזה בידיוק מה שאני עוברת ועברתי! יש אחד. הוא יודע מי הוא. והוא הבנאדם שאני הכי יכולה לדבר איתו. אפילו יותר מחברות שלי. הוא כל כך חשוב לי. וגם לי הייתה חברה כזאת. הייתה. וגם אני . גם אני כל כך רוצה שפעם אחת לא יהיה איכפת לי מכלום. אינווידואליסטית לחלוטין. שאני יוכל לשבת בדא. לשים איזה דיסק. לשכב על הגב ולעצום עיניים. ואז שכשהשיר יגמר להיכנס לכיתה. לא לדבר עם אף אחד. שקטה. ופשוט לשתוק. להסתכל על המורה ולא להייחס לבלאגן מסביב. גלית

 

[סוקי]

../images/Emo24.gif

את לא יודעת עד כמה אני מזדהה איתך ומבינה את ההרגשה שלך שזה פשוט מדהים. שאת איתו הכל מושלם את "מרחפת" באויר ומפחדת מהרגע שהוא ילך כי אז-"תיפלי".אם קלעתי להרגשה אז אני מציעה לך שלא תנתקי קשר ואל תיקחי סיכונים ואני אומרת מניסיון כי שאני לקחתי סיכון וויתרתי,"נפלתי" והוא היה שם כדי "להרים" אותי. זה נכון שרציתי שלא יהיה לי אכפת מכלום ,שלא יעברו לי מחשבות "כבדות" בראש, רציתי "לרחף" ובסוף הגעתי למסקנה שאיתו אני מרחפת באמת כי רק אז אני מאושרת באמת!!! וזה נכון שעד היום אני מפחדת מעצם המחשבה על הרגע שהוא כבר לא יהיה וזב הדדי בנינו, אבל זה שווה בשבילי את כל הרגעים שהוא כאן איתי !!! מקווה לטוב,סוקי.