לפרסקופיה-רשמים וחוויות -אנא התייחס

[אידר]

לפרסקופיה-רשמים וחוויות -אנא התייחס

שלום בנות, אשמח אם תשתפו פעולה ותענו לי על מספר שאלות. אני עורכת מחקר קטן לגבי לפרסקופיה בפרט ורפואה פרטית בארץ בכלל. אם מי מכן עברה לפרסקופיה, גם בבי"ח ציבורי, אודה אם תתייחס לשאלות הבאות: 1. האם הרגשת מוכנה נפשית ורגשית לקראת הניתוח? אם כן, מה עזר לך? איך הכנת את עצמך? אם לא, מה היית עושה כדי להכין עצמך? במה היית נעזרת? מה חסר לך? 2. אם היתה לך אפשרות לשוחח עם בנות אחרות שעברו ניתוח כזה, האם היית משוחחת איתן? 3.האם היית רוצה דמות טיפולית כלשהי שתהיה לצידך בימים שלפני, אחרי הניתוח? שתכין אותך רגשית ונפשית לניתוח? מעבר למה שקיבלת בהיבט הרפואי? תודה רבה רבה לאילו שענו. אם מישהי רוצה ממש לסייע אשמח לקבל טלפונים לשיחות ממושכות יותר- רחל-0546-317007

 

[ר ו מ י ה]

ברוכה הבאה../images/Emo140.gif

האם את מועמדת ו/או עברת את הניתוח? לשאלותיך- אני נותחתי בבית חולים ציבורי. 1. לא הייתי מוכנה נפשית ורגשית לניתוח והא השאיר אותי הלומה לגמרי. אין לי שום ספק שאם הייתי יודעת יותר והיה ברשותי מידע מלא לגבי הניתוח על סיכוניו, הייתי שוקלת בשנית את נחיצותו ולא הולכת אליו כלאחר יד. 2.כן, הייתי מחליפה מידע עם בנות שעברו את הניתוח כדי לצבור ידע ולא להסתמך על הממסד הרפואי בלבד . אין ספק שכתוצאה מהניתוח הזה למדתי לקח חשוב :"ידע הוא כח". 3. לא.

 

[אידר]

תודה ועוד בירור

תודות לך על התייחסותך. השאלה שלי היא למה ענית לשאלה 3 באופן נחרץ כל כך? הרי דמות טיפולית, מה גם שנניח היא עצמה עברה פרוצדורה כזו, יכולה להכין אותך לניתוח, ללוות אותך לקראתו, להיות שם אחריו וכו' וכו'. אני שואלת זאת כי אני עצמי עובדת סוציאלית שעברה לפרסקופיה, ורוצה להשתלב בתחום איכשהו. תודה שוב.

 

[ר ו מ י ה]

או. קי. היה לי חסר מידע בדבר

אותה "דמות טיפולית" ועכשיו כאשר הבהרת מהי אותה דמות, אני אהיה פחות נחרצת

. בהחלט ייתכן שעובדת סוציאלית, בתנאי שאינה מושפעת מאינטרסים של הממסד הרפואי, תוכל ללוות לכוון ואף לסייע לנשים הנאלצות לעבור את הטיפולים מההיבט הנפשי רגשי. אני נשארתי כל כך הלומה מהניתוח שלי, פשוט משום שלא הייתי מוכנה והידע שלי הסתמך על הצוות הרפואי בלבד . ניגשתי להליך בהרגשה שמדובר בניתוח "פשוט וקל" ושההתאוששות הצפויה לי היא מהירה וקלה. לצערי עם ההתעוררות מהניתוח הבנתי שזה ממש לא כך. יד מכוונת היתה יכולה למנוע כנראה את התחושות הקשות איתן הסתובבתי הרבה זמן לאחר הניתוח, כמובן שזה בהנחה שבכלל הייתי ניגשת לניתוח...

 

[בואינג 707]

עברתי כמה ניתוחים -

לפרקסקופיות ופתיחות בטן- 1. לפני הניתוח הראשון הרגשתי מוכנה נפשית ופיסית כי לא ידעתי לאין מועדות פניי, חשבתי שאני נכנסת, מורדמת, מתקנים אותי ואני חוזרת להיות כמו שהייתי. לפני הניתוחים הבאים בתור ידעתי בדיוק לאין אני הולכת והתמלאתי חרדות ופחדים. השתדלתי פיסית להתחזק יותר - לעשות יותר ספורט שהגוף יהיה עמיד יותר נפשית- עבדתי על חשיבה חיובית לא בטוחה אם זה עזר או שפשוט בחרתי מנתחים טובים יותר..(באמת ולא בציניות..) 2. לפני הניתוח הראשון הייתי שמחה מאד לדבר עם בנות אחרות ולקבל את כל התמונה ולא רק את הצד של הרופא שהוא רק חותך, צורב ותופר ולו זה ממש לא כואב. 3. דמות טיפולית? כן, למה לא? תלוי איזו דמות. אני בעד שילוב של רפואה אלטרנטיבית להתמודד עם החרדות העצומות שקיימות לפני כל ניתוח. כל הכבוד על היוזמה ובהצלחה.

 

[אידר]

תודה על ההתייחסויות, אשמח לנוספות

 

[דניאל@זר]

התשובות שלי

1. לקראת הניתוח הראשון שלי - לא. לא הייתי מוכנה לניתוח משום בחינה. לקראת הניתוח השני שלי שנעשה מבחירה ותוכנן מראש - כן. 2. בוודאי ! 3. למה לא.

 

[זק המקורית]

התשובות שלי

אצלי הסיפור שונה 1. אני נכנסתי לכל הניתוחים שלי בחרום כלומר הגעתי אמרו ניתוח דחוף וניתחו כך שהרבה זמן לחשוב להרגיש ולהיות מוכנה לא היה לי ההכנה היחידה שהיתה לי זה שכל מה שרציתי שיפסיקו לי את הכאבים ושום דבר אחר לא עיניין אותי ובאמת אחרי הניתוח הכאבים פסקו וההתאוששות היתה מהירה. כדי להכין את עצמי הייתי נעזרת בידע של אנשים מבררת חוקרת שואלת קוראת ספרים אינטרנט וכמובן עוברת אצל כמה רופאים לחוות דעת נוספת 2. בוודאי 3. כן, רופא, עו"ס ופסיכולוג (ביחד). אני