לפתוח דף חדש, לבן.
אחרי שלוש וחצי שעות נסיעה הגעתי למקום שאינני בטוחה שאני יודעת בכלל מהו, אני רק יודעת שזה רחוק מהחיים הישנים שלי ואני סוף סוף יכולה להתחיל מחדש. מצאתי לי דירה בת 3 חדרים: סלון-מטבח חדר ריק וחדר שינה. זה כל מה שהייתי צריכה. את החדר הריק שהיה קטן יחסית, הפכתי לסטודיו שלי, שמתי שולחן כתיבה שמצאתי ושיפצתי אותו, כיסא ישן שחברה נתנה וכמובן את הקאן ציור הישן והטוב שלי. בערב, אחרי שכבר פרקתי את כל הארגזים...טוב נו, לא את כולם. אבל קצת נמאס לשבת בבית כל היום ולמיין את הדברים למקומם כשאת במקום חדש שאת לא מכירה שום דבר. לקחתי על עצמי סווטצ'רט נחמד ויצאתי החוצה. הרחוב היה כמעט ריק, רק כמה חתולי רחוב ואנשים שחזרו מהעבודה עם תיקים שחורים וגדולים. שוטטתי לי בין הרחובות, עד שהגעתי לפארק הציבורי. פארק נחמד דווקא אמרתי לעצמי, וחיפשתי לעצמי מקום נחמד לשבת בו. התיישבתי לי על אחד הספסלים, ולאחר מספר דקות ראיתי שאני מוקפת בחתולי רחוב רעבים. היה שם גור חתולים, חלש, ורזה כל כך. כאב לי לראות אותו. החלטתי שאני אקח את הכסף שנשאר לי מהרכבת בכיס ולקפוץ למיני מרקט שהיה מול הפארק לקנות לו חתיכת לחם. הגעתי ובידי שקית פלסטיק כחולה שקופה ובתוכה פת לחם, שהמוכר בחנות שמע מה ברצוני לעשות עם הלחם וישר נתן לי גם שאריות מהימים הקודמים ואמר שאני ממש מלאך מהשמיים. ישר כל החתולים קפצו עליי בניסיון להגיע ראשונים לשקית, והיו כמה שאפילו ניסו לקרוע את השקרית. מיד הרמתי את השקית לפני שהם ייקרעו אותה וחיפשתי את החתול הרזה ממקודם. אחרי חיפושים רבים בפארק ויתרתי וחילקתי את הלחם שבשקית לשאר החתולים. לפתע מבין השיחים החתול הרזה הציץ לו, והלך לכיווני באיטיות רבה. החלטתי שאני לא אחכה לו והלכתי לכיוונו לספסל ממול, קראתי לו והוא שינה כיוון והגיע לספסל. מרוב שהיה חלש ורזה לא היה לו כוח לקפוץ לספסל, כמו שאר החתולים. הוא ישב לו מולי על הקרקע וחיכה שמשהו יקרה. חייכתי אליו וליטפתי את ראשו ונתתי לו חתיכה אחר חתיכה של לחם. הרגשתי טוב עם עצמי אך לא אמרתי מילה, שתקתי וחייכתי חיוך גדול. לאחר שסיימתי לחתוך את הלחם לחתיכות ולתת לחתול, הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי שאולי יהיה נחמד להתחיל ישר את הדף הלבן עם גור חתולים. צחקתי לרגע. הדמתי את הגור החתולים החלש והמסכן שמצאתי אליי. לפני שהגעתי לפה היית ממש כמוהו, חלשה ומסכנה. הרמתי אותו ואמרתי לו כאילו הוא אהוב שיצא מבית חולים "עכשיו את תראה, החיים יהיו לגמרה אחרת"
אחרי שלוש וחצי שעות נסיעה הגעתי למקום שאינני בטוחה שאני יודעת בכלל מהו, אני רק יודעת שזה רחוק מהחיים הישנים שלי ואני סוף סוף יכולה להתחיל מחדש. מצאתי לי דירה בת 3 חדרים: סלון-מטבח חדר ריק וחדר שינה. זה כל מה שהייתי צריכה. את החדר הריק שהיה קטן יחסית, הפכתי לסטודיו שלי, שמתי שולחן כתיבה שמצאתי ושיפצתי אותו, כיסא ישן שחברה נתנה וכמובן את הקאן ציור הישן והטוב שלי. בערב, אחרי שכבר פרקתי את כל הארגזים...טוב נו, לא את כולם. אבל קצת נמאס לשבת בבית כל היום ולמיין את הדברים למקומם כשאת במקום חדש שאת לא מכירה שום דבר. לקחתי על עצמי סווטצ'רט נחמד ויצאתי החוצה. הרחוב היה כמעט ריק, רק כמה חתולי רחוב ואנשים שחזרו מהעבודה עם תיקים שחורים וגדולים. שוטטתי לי בין הרחובות, עד שהגעתי לפארק הציבורי. פארק נחמד דווקא אמרתי לעצמי, וחיפשתי לעצמי מקום נחמד לשבת בו. התיישבתי לי על אחד הספסלים, ולאחר מספר דקות ראיתי שאני מוקפת בחתולי רחוב רעבים. היה שם גור חתולים, חלש, ורזה כל כך. כאב לי לראות אותו. החלטתי שאני אקח את הכסף שנשאר לי מהרכבת בכיס ולקפוץ למיני מרקט שהיה מול הפארק לקנות לו חתיכת לחם. הגעתי ובידי שקית פלסטיק כחולה שקופה ובתוכה פת לחם, שהמוכר בחנות שמע מה ברצוני לעשות עם הלחם וישר נתן לי גם שאריות מהימים הקודמים ואמר שאני ממש מלאך מהשמיים. ישר כל החתולים קפצו עליי בניסיון להגיע ראשונים לשקית, והיו כמה שאפילו ניסו לקרוע את השקרית. מיד הרמתי את השקית לפני שהם ייקרעו אותה וחיפשתי את החתול הרזה ממקודם. אחרי חיפושים רבים בפארק ויתרתי וחילקתי את הלחם שבשקית לשאר החתולים. לפתע מבין השיחים החתול הרזה הציץ לו, והלך לכיווני באיטיות רבה. החלטתי שאני לא אחכה לו והלכתי לכיוונו לספסל ממול, קראתי לו והוא שינה כיוון והגיע לספסל. מרוב שהיה חלש ורזה לא היה לו כוח לקפוץ לספסל, כמו שאר החתולים. הוא ישב לו מולי על הקרקע וחיכה שמשהו יקרה. חייכתי אליו וליטפתי את ראשו ונתתי לו חתיכה אחר חתיכה של לחם. הרגשתי טוב עם עצמי אך לא אמרתי מילה, שתקתי וחייכתי חיוך גדול. לאחר שסיימתי לחתוך את הלחם לחתיכות ולתת לחתול, הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי שאולי יהיה נחמד להתחיל ישר את הדף הלבן עם גור חתולים. צחקתי לרגע. הדמתי את הגור החתולים החלש והמסכן שמצאתי אליי. לפני שהגעתי לפה היית ממש כמוהו, חלשה ומסכנה. הרמתי אותו ואמרתי לו כאילו הוא אהוב שיצא מבית חולים "עכשיו את תראה, החיים יהיו לגמרה אחרת"
