לצאת או לא לצאת?
טוב, אני מניחה שהרבה יודעים שיש גדוד עתודה, שבמקרה הצורך יקפיצו אותו להתנתקות. מהיחידה שלי יש הרבה שיוצאים לגדוד הזה, חלק אמרו לי שיש הרבה סיכויים שיקפיצו אותו, חלק אמרו לי שלא...בכל מקרה, עוברים ראיונות והכנה של כמה ימים. אני יודעת שיש הרבה חיילים שהיו מתים להתחלף איתי, והיו אומרים לי שאני משוגעת שאני בכלל מתלבטת ואם לא מכריחים אותי אני לא צריכה לצאת. היום המפקדת שלי הציעה לי להחליף את אחת החיילות ולהיות חלק מהעתודה, ואמרה שיש סיכוי טוב שיקפיצו אותי. עד עכשיו היה לי ברור שאני לא הולכת, מה למשקית ת"ש ולהתנתקות?! ואני עוד בבסיס פתוח, הפעם האחרונה שראיתי אוהלים היתה בטירונות וגם זה היה מהאוטובוס..אבל התנאים זה לא השיקול העיקרי פה, מן הסתם. למרות שאני ג'ובניקית מפונקת, אני מסתגלת מהר, ואפילו לא סבלתי הרבה בטירונות..במילא אמרתי תמיד שאני רוצה בסיס סגור. ויש בזה המון שבירת שגרה, וזה יתרון ענק, בעיקר בגלל שאני די שונאת את התפקיד והבסיס שלי. חשבתי כבר להגיד לא וזהו. מה אני צריכה את הכאב ראש הזה?! מצד שני, אני מאמינה בהתנתקות. מצד שלישי, אני לא יודעת אם אני אהיה מסוגלת לפנות אנשים מהבתים שלהם, או אפילו לעמוד במחסומים ולא לתת להם להיכנס או לצאת. עם הקריאות של "חייל סרב פקודה", אני אוכל להתמודד, כי אני באמת מאמינה שחייבים לצאת משם, ואין לי התנגדות אידיאולוגית להתנתקות. אבל לפנות אנשים מהבית שלהם...ילדים, נשים...אני אבכה ביחד איתם, זה ברור לי. אבל האם אני אוכל באמת לפנות אותם? בכוח? כשזורקים עלי כדור במשחק ספורט אני בורחת, אז לפנות אנשים, בכוח? ועוד משהו- אני בת למשפחה שכולה, אחי נהרג בלבנון. זאתאומרת שאני צריכה חתימת הורים בשביל ללכת לשם. ההורים שלי דווקא הפתיעו ואמרו לי שהם לא יעמדו בדרכי (את המלחמות על החתימה על הטופס כבר עברתי כשהייתי בקורס, הם כנראה הבינו אז שאין להם ברירה אלא לחתום..), אבל אני לא יודעת אם אני רוצה שהם יעברו את זה בגללי, את הדאגה, החרדות, ההסטריה (ואמא שלי, בתור פולניה, מתמחה בזה). אני לא מפחדת שיקרה לי משהו, אבל הם, מן הסתם, כן. ואני לא יכולה שלא לחשוב שאני אפגע בהם אם אני אהיה שם, ובאחותי הקטנה, שבאמת קשה לה כשאני רחוקה. הפילו את זה עלי לפני שעה וחצי. אמרו לי "לכי הביתה לחשוב ותתני תשובה עד מחר בבוקר". אוף. כבר הייתי מעדיפה שיכריחו אותי לצאת, או שלא יציעו לי בכלל.
טוב, אני מניחה שהרבה יודעים שיש גדוד עתודה, שבמקרה הצורך יקפיצו אותו להתנתקות. מהיחידה שלי יש הרבה שיוצאים לגדוד הזה, חלק אמרו לי שיש הרבה סיכויים שיקפיצו אותו, חלק אמרו לי שלא...בכל מקרה, עוברים ראיונות והכנה של כמה ימים. אני יודעת שיש הרבה חיילים שהיו מתים להתחלף איתי, והיו אומרים לי שאני משוגעת שאני בכלל מתלבטת ואם לא מכריחים אותי אני לא צריכה לצאת. היום המפקדת שלי הציעה לי להחליף את אחת החיילות ולהיות חלק מהעתודה, ואמרה שיש סיכוי טוב שיקפיצו אותי. עד עכשיו היה לי ברור שאני לא הולכת, מה למשקית ת"ש ולהתנתקות?! ואני עוד בבסיס פתוח, הפעם האחרונה שראיתי אוהלים היתה בטירונות וגם זה היה מהאוטובוס..אבל התנאים זה לא השיקול העיקרי פה, מן הסתם. למרות שאני ג'ובניקית מפונקת, אני מסתגלת מהר, ואפילו לא סבלתי הרבה בטירונות..במילא אמרתי תמיד שאני רוצה בסיס סגור. ויש בזה המון שבירת שגרה, וזה יתרון ענק, בעיקר בגלל שאני די שונאת את התפקיד והבסיס שלי. חשבתי כבר להגיד לא וזהו. מה אני צריכה את הכאב ראש הזה?! מצד שני, אני מאמינה בהתנתקות. מצד שלישי, אני לא יודעת אם אני אהיה מסוגלת לפנות אנשים מהבתים שלהם, או אפילו לעמוד במחסומים ולא לתת להם להיכנס או לצאת. עם הקריאות של "חייל סרב פקודה", אני אוכל להתמודד, כי אני באמת מאמינה שחייבים לצאת משם, ואין לי התנגדות אידיאולוגית להתנתקות. אבל לפנות אנשים מהבית שלהם...ילדים, נשים...אני אבכה ביחד איתם, זה ברור לי. אבל האם אני אוכל באמת לפנות אותם? בכוח? כשזורקים עלי כדור במשחק ספורט אני בורחת, אז לפנות אנשים, בכוח? ועוד משהו- אני בת למשפחה שכולה, אחי נהרג בלבנון. זאתאומרת שאני צריכה חתימת הורים בשביל ללכת לשם. ההורים שלי דווקא הפתיעו ואמרו לי שהם לא יעמדו בדרכי (את המלחמות על החתימה על הטופס כבר עברתי כשהייתי בקורס, הם כנראה הבינו אז שאין להם ברירה אלא לחתום..), אבל אני לא יודעת אם אני רוצה שהם יעברו את זה בגללי, את הדאגה, החרדות, ההסטריה (ואמא שלי, בתור פולניה, מתמחה בזה). אני לא מפחדת שיקרה לי משהו, אבל הם, מן הסתם, כן. ואני לא יכולה שלא לחשוב שאני אפגע בהם אם אני אהיה שם, ובאחותי הקטנה, שבאמת קשה לה כשאני רחוקה. הפילו את זה עלי לפני שעה וחצי. אמרו לי "לכי הביתה לחשוב ותתני תשובה עד מחר בבוקר". אוף. כבר הייתי מעדיפה שיכריחו אותי לצאת, או שלא יציעו לי בכלל.