לצאת מאיזור הנוחות

[פרפרי אהבה]

לצאת מאיזור הנוחות

אנחנו אוטוטו 3 שנים פה והמכרות/ידידות/חברות אמריקאיות שהכרתי הן כאלה שהכרתי בעבודה- פחות יצא לי להתחבר עם אמריקאיות מחוץ לעבודה. ניסיתי להתקרב לשכנה שלי בבניין הקודם אבל בגלל ענייני זמן בעייתים לא הצלחנו ממש להיפגש מעבר להיי-ביי בבניין ואז היא עברה ולא יודעת לאן.

לרוב אני מתחברת עם ישראלים כי זה לגמרי איזור הנוחות שלי- המנטליות, השפה- הכל יותר קל ופשוט.

ולאחרונה מרגיש לי שאני זקוקה לקצת יותר , אז השתלבתי בקבוצה בפייסבוק של אמהות אמריקאיות מהשכונה ואומנם לפעמים אני נדהמת מההיסטריה שלהן מכל דבר הכי קטן- אבל ממש התחלתי להעיז ולהגיב ולא להתפדח אם טעיתי בדקדוק או לא ניסחתי בדיוק כמוהן והנה עלה רעיון להקים קבוצת וואטסאפ שכוללת מפגשים לכאלה שיולדות סביב התל"מ שלי והן בהריון ראשון ואנחנו מתחילות להריץ את זה וכבר נתחיל להיפגש בקרוב טרם הלידה.

פתאום יצאתי מאיזור הנוחות ולא רק פה (גם בבחירה שלי בסוג הקורס הכנה ללידה- מה לי ולדמיון מודרך, נשימות וכו'

) ומגלה עולמות קסומים.

אותי זה מרגש

הייתי חייבת לשתף פה, במיוחד שאתן יודעות כמה זה הלחיץ אותי והיה לי קשה

 

[ניריתסקוטלנד1]

נפלא!!!

לי לא היתה אפשרות להכיר ישראלים כי פשוט אין כאן.
לדעתי התחברות לאנשים המקומיים, זה נפלא והכי נכון בעצם. בסופו של דבר את חיה איפה שאת חיה עם האנשים האלה. אנשים הם אנשים ויש כאלה שאנחנו מתחברים אליהם יותר ויש שפחות.

כל הכבוד לך!!!

 

[פרפרי אהבה]

תודה

בהחלט עברתי כברת דרך ויותר מעיזה לעשות דברים

ממש מקווה שיצאו חברויות מהמפגשים האלה. מפגש ראשון בעוד כעשרה ימים...
זה גם נחמד שכולנו סביב אותו תל"מ ובאותה סביבת מגורים- אחלה חברות לחופשת לידה

 

[ניריתסקוטלנד1]

שזה כל כך חשוב,

בעיקר עם ילד ראשון.

 

[shilaF29]

כל הכבוד לך!

אני בטוחה שתוך כלום זמן תמצאי לך את החבורה הקטנה שלך ותרגישי מקומית יותר.
&nbsp
אני כאן מעל 12 שנים ועוד לא הצלחתי לעשות את המעבר. אולי כי אני עוד לא השתנתי, ועדיין מנסה לעשות תוכניות מעכשיו לעכשיו, וזה פשוט לא עובד. אני מזמינה ושואלים אותי אם אני פנויה בעוד 3 שבועות

&nbsp
השבוע בכלל קרה משהו שעדיין משעשע אותי כל פעם כשאני נזכרת בו.
המטפלת שלי פגשה מטפלת אחרת, וכשהיא ניסתה לקבוע איתה פליידייט, המטפלת האחרת אמרה לה שלפני זה האמהות צריכות לדבר.
יצרתי קשר עם האמא, והיא ענתה לי שבינתיים היא מוכנה שהמטפלות שלנו יפגשו במקומות ציבוריים, אבל לפני שהמטפלת שלי יכולה להגיע אליה הביתה, או המטפלת שלה אלי הביתה, היא רוצה לפגוש אותי ואת הבן שלי.
היא רוצה לראיין אותי לפליידייט

&nbsp
אני עוד מנסה להחליט איך לענות לה (אני לא רוצה להעליב אבל אין לי שום עניין במפגש הזה)
&nbsp
אגב, למישהי פה זו נשמעת בקשה הגיונית? (אולי אני המוזרה?)

 

[ניריתסקוטלנד1]

האמת,

זה נשמע כל כך מוזר!!! ברגע שהיא סומכת על המטפלת שלה, היא צריכה לסמוך אליה עד הסוף. אבל במחשבה נוספת, אפשר להבין את זה. היא שולחת את הילד שלה לבית שהיא לא יודעת אליו כלום, ולחילופין מזמינה אליה הביתה, והיא בכלל לא שם. יש כל כך הרבה סיפורים זוועה. מאוד חבל שהגענו למצב הזה

 

[shilaF29]

נגעת בדיוק בנקודה

אם היא משאירה את הילדה שלה עם מישהי (המטפלת), הייתי מצפה שהיא תסמוך על שיקול הדעת שלה.
אני סומכת על המטפלת שלנו שאם היא תלך לבית שהיא תרגיש שהוא לא סביבה בטוחה או נעימה לילד שלי, היא תלך משם.
ונניח שנפגש ואני (והילד שלי? אולי בעצם הוא בראיון?) אמצא חן בעיניה, אני לא זאת שתגיע אליה הביתה. את המטפלת שלי היא כבר פגשה וכתבה לי שהיא מאוד נחמדה...

 

[ניריתסקוטלנד1]

ממש מוזר אם היא פגשה את המטפלת והיא רוצה

לפגוש אותך לפני אישור להגיע לבית שלך או שלה!!!
מסכימה איתך לגמרי!!!

 

[forglemmigej]

מענין מה קורה בפגישה רומנטית ..

כמסתכלת מהצד נראה לי שההורים מבלים כל כך מעט זמן עם הילדים, אולי הם לא מספיק מכירים אותם ופוחדים שמישהו זר ומוזר ישפיע עליהם בצורה קיצונית בו לא תהיה להם שליטה.
אולי זה גם קשור לזה שהאמריקאים אומרים lets meet sometimes ולא ממש מתכוונים לזה.

 

[carlimi]

הבקשה שלה נשמעת לי

סה"כ לגיטימית. זה שהמטפלת אמרה בסדר זה משהו אחד, היא האמא והיא רוצה לדעת ולפגוש את האנשים שהילד שלה הולך אליהם, או לחלופין מגיע אליה הבייתה.
לא נתקלתי בזה הרבה, אבל כבר יצא לי, ואכן גם לי זה לא התאים, ולכן עברתי הלאה.
בסופו של יום אנחנו אחראים על ההחלטות שלנו, ואם משהו לא נראה לנו או לא מתאים לנו, אפשר להמשיך.
לגבי חוסר ספונטניות וכאלה - אנחנו עוד מעט 5 שנים כאן. נכון שיצא לי כבר להיפגש עם אימהות של "בואי נקבע לעוד שבועיים" אני חייבת לציין שהן המיעוט.
רוב האימהות שפגשתי עד היום לגמרי זורמות ולעיתים אפילו ספונטניות יותר ממני.
גם השנה, אחרי שעברנו לבית ספר חדש, ומרבית ההורים מן הסתם לא מכירים אותנו כלל, הם ממשיכים להפתיע אותי, כן עדיין. פליי דייטס ספונטניים אחרי בית ספר, דאבל סליפ אובר אצלם, בפעם הראשונה, בספונטניות, והאחרון היה מקרה בו הייתה אמורה להגיע לבת שלי חברה אלינו, וזה היה ביום ראשון של הסופר בול, והיינו אמורים ללכת לראות את המשחק אצל חברים (מסורת כל שנה) אז שלחתי טקסט אל ההורים לשאול אם זה בסדר שהיא תבוא איתנו לבית של החברים - הם אמרו בוודאי, בכיף (חברים ישראלים שלנו לא מהשכונה בכלל מן הסתם אנשים שהם לא פגשו מעולם).
אז יש ויש. אני די בטוחה שזה תלוי מקום, וכמובן אופי של אנשים.
לשמחתי עד היום רוב האימהות שפגשתי היו לגמרי סבבה ובראש שלי, זורמות כאלה ולא עושות עניין. מי שלא, סבבה בשבילו, אני ממשיכה הלאה.

 

[פרפרי אהבה]

כן, זה קטע בעייתי פה...

אני רואה איך ההורים אצלי בגן קובעים פליי דייט ומתקשה להבין איך אפשר לתכנן 3 שבועות מראש במיוחד כשיש ילדים והכל לא צפוי...
יש משהו מאוד נוח וכיפי בהרגשה של להרים טלפון ולשאול אם רוצים להיפגש ופשוט לעשות את זה בספונטניות.
&nbsp
לגבי הסיפור של הנני-
מצד אחד, מבינה את האמא, היא רוצה לדעת לאן הבת שלה הולכת ועם מי נפגשת- בעיני זה הגיוני. מצד שני- לא יודעת, אם הייתי מתנהלת ככה במקומה. רוב הסיכויים שפשוט הייתי סומכת על הנני אם אני באמת סומכת עליה, שתדע עם מי מתאים להיפגש ואיפה.

 

[danakama10]

נשמע לי הגיוני

ואם אין לך עניין במפגש, תגידי לה שאת מאוד עסוקה ושהמטפלות יכולות להמשיך להיפגש בפארק.

 

[shuttles3]

כיף לקרוא

 

[פרפרי אהבה]

מה שלומך יקירה?

 

[shuttles3]

הכל בסדר, תודה

. עסוקה מאוד

שני קורסים, פרויקט התנדבותי, שני ילדים שחולים/לא ישנים מידי פעם, ענייני בית וכו'... רק שנהייה בריאים, הכי חשוב.