נצלו"ש קשור לנושא
*****לאאאאאאאאאאאאאאא לראשי סליחה עורכים תמצאו מישהו אחר******
*****לאאאאאאאאאאאאאאא לראשי סליחה עורכים תמצאו מישהו אחר******
זהירות כאן חופרים.
אגב פרסמתי את זה בעוד פורום, אני פשוט רוצה כמה נקודות מבט. לדעתי אני נורמלית וסתם מסבכת לעצמי את החיים, אבל אני לא לגמרי משוכנע.
טוב, אז ככה.
אני יודעת שאני אוהבת גברים. אני יודעת שאני אישה. אני לא יודעת אם טוב לי עם זה.
זה לקח לי כל גיל ההתבגרות להגיע למסקנות האלו אבל הכי מגוחך זה שאין לי אפילו יותר מדי ניסיון מיני כדי לקבוע. ניסיון עם נשים אין לי בכלל (ויש לי סלידה מינית מאוד חזקה מהן, כמו שיש לי סלידה מינית מאנשים זקנים או ילדים - אני לא יכולה לראות בנשים שום דבר מיני). לגבי מגדר היו תקופות (אפילו של שנים) מהחיים שלי שרציתי להיות גבר. אבל לא כי אני "גברית" (אני אפילו לא יודעת באמת מה זה "גברי" כי לא הייתי רוצה לחשוב שגברי=בהמה מצ'ואיסטית) אלא... סתם, לא רציתי שבחורים יתנהגו אליי כאילו אני עשוייה מחרסינה.
אני קוראת על מגדר ואני לא מזדהה עם כלום. אני מצד אחד אוהבת את השיער הארוך שלי ושמלות ודברים "חמודים ומתוקים" וטוב לי להיות אישה ומצד שני... אם מישהו אומר שאני "מתנהגת כמו בחורה" זה קצת מעצבן. אם מישהו אומר שאני מתנהגת כמו בחור זה עוד יותר מעצבן (למרות שתקופה ארוכה בגיל ההתבגרות עצמו אני אפילו לא הייתי עיקבית בעניין הבגדים. היו ימים שהייתי מתלבשת כמו בחור במודע וזה היה דבר שחזר על עצמו). אני רוצה להיות קשוחה וחזקה אבל אני גם רוצה להיות חמודה ומתוקה, אני איך שהוא שניהם. כבר כמה פעמים הגעתי למסקנה שאולי אני פשוט נורא נורא הומו אבל אז למה זה משנה לי בכלל?
במוח שלי אני חושבת הרבה באנגלית למרות שמצאתי את עצמי מדי פעם חושבת בלשון זכר בעברית וזה לא הרגיש מטופש במיוחד (עם עצמי). יש את הדיבור ה"חמוד" הזה (כשאישה אומרת אני עייף/אני רעב וכו') לפעמים אני משתמשת בזה המון וזה נוח. אבל ג'נדרקוויר אני לא - כי עובדה, עשיתי ניתוח להגדלת חזה, הפריע לי להיראות כמו בחור, רציתי להיראות כמו בחורה ואני משקיעה בלבוש שלי וכו'. אני רוצה להיראות נשית ואני גם מתנהגת בצורה מאוד "נשית" בקיצור - מה לעזאזל נסגר איתי. מי אני? מה אני? חזיר ים? קביה? (טוב, עד כאן מגדר).
מיניות - אני בנאדם מאוד חושני. אני בוכה בסרטים (כמעט כל סרט כולל סרטים מצויירים ולילדים), אני בוכה מתיאטרון וריקוד ושירה, אני יוצרת בעצמי ואני אוהבת אוכל טוב, אמנות, ספורט, מוזיקה, לבשל, לצחוק, אני רומנטית ברמה כואבת (יותר מדי דיסני מישהו?) ואסתטיקה/יופי (לא בהכרח "סקסיות" אבל גוף האדם הוא דבר מהמם בעיניי) הם סוג של עדיפות עליונה. יחד עם זה, סקס לא כזה מדבר אליי. אולי זה איזה משהו פסיכולוגי, אולי כי ראיתי פורנו מגיל 12 או כי הייתי בולמית פעם ולקח לי המון זמן לאהוב את הגוף שלי ולהשקיע בו. אין לי מושג אם זה דפקט בליבידו או משהו אחר (כי כשהייתי קטנה יותר הייתי חושבת על גברים במובן המיני המון, בעקר על הומואירוטיקה - היום אני מוצאת את עצמי חושבת על דברים כאלו בעקר במין משיכה פיזית אבל לא מעבר). אני בתולה ובת 23. הרבה זמן חשבתי שאני בתולה מאחת הסיבות שציינתי קודם או כי אולי אני לא מוכנה לזה, לא פגשתי את האחד, אולי משהו לא בסדר איתי וכו'. אבל עכשיו נפרדתי מבחור והבנתי משהו. אני בתולה כי... אני רוצה להיות? וטוב לי עם זה?
זה לא שאני לא אוהבת אורגזמות אבל אני מאוננת אולי פעם במליון שנה ככה. היה לי מין אוראלי וזה לא שלא ניהנתי. אבל לא היה לי איזה צורך מטורף בזה. כן, זה מעולה, אבל למה אנשים עושים מזה כזה ביג דיל? אני לא יודעת אם האקס היה מקרה יוצא דופן (רצה סקס כלשהו לפחות שלוש פעמים בשבוע בערך ואם לא נפגשנו אז בטלפון וטקסטים) אבל מניסיון עם כמה בחורים הם חרמנים כל הזמן והם בעקר אוהבים להתנשק המוווון (אני לא כזה בנאדם של נשיקות צרפתיות). אני... יותר אוהבת לדבר? להשקיע ברומנטיקה ובלהכיר את הבנאדם (את כל הבנאדם, השריטות שלו, האהבות שלו) לעשות דברים ביחד (לטייל לרקוד וכו'), הכי אהוב עליי זה פשוט לישון מחובקים. לראות סרטים ביחד (כבר אמרתי שסרטים נורא משפיעים עליי). כשמישהו רק חושב על סקס איתי כל הזמן אני אמנם לא מאשימה אותו אבל מאווווד קשה לי להבין את זה. אני לא יודעת אם זה מצב זמני או סתם ייאוש כללי או אם זה פשוט מי שאני. בקיצור - יש סיבה לחשוש שאני אשאר לבד?
אין לי בעיה עם בחור א-מיני אבל מרפרוף בפורום (בעקר נושא האדישות הכללית) זה לא נשמע המצב שלי.
האמת שאין לי מושג מה אני רוצה ומה יש לכם להגיב לי בנושא אבל סתם לדבר עזר אז היי, תודה.
