לצאת מהחרדות לגמרי

[מריו30]

לצאת מהחרדות לגמרי

האם לדעתכם אפשר לצאת מהחרדות לגמרי, כלומר לחזור למצב שהיה לפני שהחרדה התחילה?
שתהיה שבת שלום ובריאות איתנה : )

 

[LiaTuSh18]

שאלה טובה, גם אני חושבת על זה הרבה

אני חושבת שזה תלוי בכמה זמן נמצאים במצב הזה.. אם זה משבר זמני של כמה חודשים אז אולי כן.. אבל ממה שאני מבינה מאנשי מקצוע התרחיש הכי טוב הוא שפשוט לומדים לחיות עם זה ולתפקד עם זה......

 

[jacolevi]

גם לי נראה שאין תשובה מוחלטת , זה תלוי בכל מיני גורמים.

 

[EZCA]

מה פתאום.שמעת לא נכון מאנשי מקצוע

 

[מריו30]

עזרא נראה לי שאתה מתכוון לדבר אחר

אני התכוונתי האם אפשר לצאת לגמרי, כלומר שגם אם יקרה מצב שבעבר היה מחזיר לחרדה, אז זה לא יחזיר יותר בכלל, בדיוק כפי שהיה לפני שהחרדה התחילה, ממש כמו אדם חדש..

 

[EZCA]

כן. ברור,כל דבר שמחזיר אותנו לחרדה,אז החרדה תחזור

עלינו לשים לב שלא נעשה טעויות בחיים.
טעויות בחיים של אדם רגיש מאד עושות אותו חרדתי.
לכן אדם רגיש מאד לא צריך לקחת דוגמא מאנשים אחרים ,לעשות כמוהם ולהתקדם הרבה בחיים.אדם רגיש מאד צריך להסתפק בחיים רגילים בלי להוציא את העיניים לאחרים בעושר שלו ובמכונית המרצדס שלו.אדם רגיש מאד יכול להסתפק כמוני במכונית ישנה משנת 2000,אבל אם יהיו בה הרבה קילקולים,אז שימכור אותה מהר ויקנה ישנה אחרת.לא טוב שאדם חרדתי יסבול בגלל מכונית רעועה .אדם חרדתי צריך לשאוף כל הזמן לחיים של שלווה ומידי פעם לחיות בלחץ לתקופה קצרה בכדי להתרגל לחיים הקשים וכשהחיים הקשים מגיעים לקו האדום,אז אסור לאדםך החרדתי לעבור בשום אופן את הקו האדום שכו שאנשים אחרים עוברים,מסתכנים ומתעשרים.
&nbsp

 

[ורדה צדיק]

לטעות זה אנושי

אתה כותב "עלינו לשים לב שלא נעשה טעויות בחיים"
לא קיים דבר כזה,
לעשות טעויות זה אנושי. אין בן אנוש שאינו טועה.
זה בסדר לעשות טעויות אבל חשוב ללמוד מהם,
כדי לא לחזור עליהם,
זה לא אומר שלא נטעה שוב במשהו אחר.
בלי טעויות אין אפשרות להתקדם ולהתפתח.
מותר לעשות טעויות, ללמוד מהם וללכת הלאה.

 

[EZCA]

הכוונה שלי היא לטעויות חמורות שגורמות לנו לנזק גדול

ולא טעויות רגילות יום יומיות.
אני טועה כל יום ומתקן את עצמי
אבל נזהר מאד מטעויות קשות .
לכן אני לא מבטיח הבטחות, כי לא בטוח שאצליח לקיים אותן.

 

[ורדה צדיק]

"רק היום"

מריו,
אפשר בהחלט להתגבר על חרדות,
בוא ננסה להבין מה משמעות של השאיפה "לא לחוות לעולם חרדה",
ונראה איך לממש אותה בדרך פשוטה
יש גישה מעניינת שנקראת "רק היום" -
אם נשאף להשיג את המטרה (כל מטרה) מדי יום ביומו,
הרי שהצלחנו.
איך עושים את זה ולמה זה נכון ?
תאמר לעצמך
"רק היום אחווה רוגע, שלווה ובטחון" -
(רק היום, לא כל החיים, זה הרבה יותר פשוט)
ומחר תחזור על אותה המנטרה
"רק היום אחווה רוגע, שלווה ובטחון".
והרי מחר הוא העתיד של היום...
ומחרתיים הוא העתיד של מחר...
אחרי 21 יום של תרגול - תרכוש הרגל חדש:
לחיות מתוך רוגע שלווה ובטחון.

 

[קרנף לבן 1]

אני חושב שזה אידוודואלי - מקווה שאצא

מהחרדות לגמרי

 

[נוסעת27]

אני חושבת שהשאלה לא מנוסחת נכון

כי כדי לצאת לגמרי מחרדה צריך שמשהו ישתנה מהותית. לכן, אף פעם לא נחזור להיות מה שהיינו ממקודם (למצב לפני שהחרדה התחילה).
&nbsp
אני כן מאמינה שאפשר לצאת מזה, כי אני יצאתי מזה. אבל אני לא יכולה להיות בנעליהם של כאלו ששנים נאבקים ולא מצליחים. אני פשוט יודעת להעיד על עצמי שהייתי בסטייט אוף מיינד הנכון לעבוד. אבל לעבוד באמת, ללכת לטיפול ולהקיא את הקרביים החוצה לאגור סבלנות אין קץ לתהליך ( והיו הרבה שבירות בדרך) ,להכיר בזה שמשהו חייב להשתנות ולעבוד קשה בתוך הסערה של החרדה. זה לקח הרבה זמן, אבל החרדה דעכה עד שנעלמה. ואני יודעת שהיא לא תחזור כי פתרתי את המנגנונים שהיוו את הטריגר שלה.
&nbsp
אני חושבת, לפחות מההיכרות שלי עד היום עם קשת רחבה של חרדתיים, שהם מטבעם (ומי כמוני יודעת) הם אנשים שנוטים לנתקים רגשיים ולרצון לפתור דברים לבד ולעיתים להתעלם מבעיות או קשיים רגשיים. לכן קשה להם יותר להתמודד עם החרדה כי היא מערערת את היציבות המדומה ודורשת התערבות פנימית שלא כולם מוכנים לה.

 

[מריו30]

אני מסכים איתך

אני שם לב אצלי שכשהחרדה מתפרצת, רק אז אני הולך לפסיכולוגים, וכשאני נהיה יותר רגוע אז אני אומר לעצמי שאין צורך בזה..
וזאת טעות, שכשההרגשה הכללית היא טובה זה הזמן הטוב ביותר ללכת לטיפול, בגלל שכשאתה בתוך החרדה, האפקט של הטיפול שונה מאשר שאתה רגוע יותר, לפחות ככה נראה לי

 

[נוסעת27]

זה נכון מאוד

לנו החרדתיים אין הרבה סבלנות, וברגע שנהיה טוב אנחנו קמים ומתקדמים הלאה בלי להשתהות. וזו טעות. למזלי כשאני כבר ממש השתפרתי ורציתי לסיים את הטיפול המטפלת שלי שכנעה אותי שאמנם אנחנו כבר לא ב"מוד חירום" אבל דווקא עכשיו, כשהחרדה נרגעה, זה הזמן לעבודה האמיתית. והיא צדקה ממש. נשארתי אצלה עוד שנה שלמה אחרי שהחרדה נעלמה, ועשינו עבודה מטורפת. גם היום אני חוזרת אליה כשאני מרגישה שיש עומס על המערכת, כי למדתי לשחרר את הסטיגמה על עצמי שאני כל יכולה ולהכיר בזה שאני צריכה עזרה. ממקום כזה אפשר רק לצמוח.