לצוות סהר - תעזרו לי, בבקשה ?

[אילונה הבוכיה]

לצוות סהר - תעזרו לי, בבקשה ?

צעד לפני המוות. לא יכולה יותר לחיות עם הכאב הזה, הוא לופת אותי בצבתות ברזל, חונק כמו צבת, כמו נחש, שנכרך על גרוני ומסרב להרפות, מסרב לתת לי לנשום, מעכל בי, ואוכל אותי, אני על סף יאוש, גמורה לגמרי, ממוטטת, בטוחה כי רק המוות יציל אותי ממנו, יציל אבל גם יגמור סופית, אין דרך חזרה. מתה למות, כדי לא לסבול יותר. צעד קטן מאוד לפני המוות. עצה מקצועית ? איך להפסיק את הכאב הנוראי הזה ? איך לגרום לו לשחרר את הנפש החבוטה ? איך לא לפחד מהמוות כל כך ? איך ללכת בשביליו בבטחה אל ההקלה מהכאב, אל המנוחה ?

 

[סהר-תמיכה]

שלום אילונה

עצה מקצועית תוכלי תמיד לקבל אצל איש מקצוע, אבל אנחנו לא כאלה. אנו קבוצה של מתנדבים שבאים ממקום אנושי נטו, בלי קשר לעיסוקים שלנו ולא נותנים גם עצות, אלא עוזרים ותומכים לך בדרכך, שאותה את בוחרת, כדי להרגיש יותר טוב. בהקשר זה אנחנו ממליצים גם בחום על קבוצת האנשים הנפלאה שכאן, שהמעורבות והאכפתיות שלה ראויה לציון. וכעת את מוזמנת לדבר, כמו כל אחד מאיתנו ולהכיר לנו אותך, את עולמך ובכלל זה את הכאב הזה שלך ומאיפה הוא נובע לדעתך. ברוכה השבה...

 

[32shira]

הזדהות

אילונה יקרה, אני לא שייכת לצוות סהר, ואני מאוד חדשה כאן, אבל אני יכולה, כל כך יכולה להזדהות איתך. עם מה שאת כותבת, מרגישה, הכאב שלך שצף ועולה וחונק מבין השורות והמילים. לכל אדם אולי יש את הסיבות הפרטיות שלו ואת הכאב שלו, והרצון למות, אבל תחשבי על כל האנשים שאוהבים אותך, שזקוקים לך, תחשבי על מה שתפסידי - כי כאב הוא זמני, יחסי, הוא דועך....אני לא יכולה להגיד שהוא נעלם לחלוטין, הוא ישנו אבל הוא קטן...והדברים הטובים גדלים, צחוק של ילד, חברים, פריחה...זה אולי נשמע פתטי כשאת בעיצומו של הדבר הזה....אבל הדברים כאן, מעבר....תסי לחשוב על דברים שאת אוהבת למרות שקשה, תנסי להתרומם בכל דרך אפשרית...אני הצלחתי גם בעזרת עזרה מקצועית תרופתית...אל תתיאשי...אם תסתכלי עמוק לתוכך בטוח שתמצאי סיבות - והמון, לחיות ולחייך ולאהוב. אל יאוש שירה

 

[נטע....]

אילונה היקרה!

אני מאוד מבינה את הכאב שלך. אבל רציתי שתדעי שלמרות שעכשיו זה לא נראה ככה יש דרך לצאת מזהואני מדברת מתוך נסיוני האישי. וכמו שסהר אמרה: אנשי מקצוע אמנם אין כאן, אבל בהחלט יש כאן אנשים נפלאים שיודעים לתמוך ולחזק ולעזור, לדעתי אפילו יותר מאנשי מקצוע. אני אישית לאחרונה מרגישה שיפור עצום בהרגשה ובכלל, והמון בזכות סהר וחבריו הנפלאים! אז ברוכה הבאה לפורום, אני מקווה שתמשיכי לכתוב כאן ולספר לנו על עצמך.

 

[האיש מהצפון]

בוקר טוב אילונה

תרשי לי קודם כל לציין שיש לך שם יפה. אני מבין מהתגובה של סהר שכבר היית כאן פעם (או שאני טועה?) האם את יכולה בבקשה להסביר קצת יותר במה מדובר? האם מדובר בכאב פיסי כלשהו שאת מיואשת מקיומו? או תחושת יאוש ממקור אחר? כמו שכבר נאמר פה, אנחנו לא ממש אנשי מקצוע. כלומר כן,(חלקנו), אבל לא בתחום של בריאות הנפש. וכולנו גילינו את המקום הזה כמקום שנהדר להגיע אליו,גם כשמרגישים טוב ובפרט כשמרגישים לא טוב וצרכים קצת (או אפילו יותר מקצת) תמיכה ועידוד. כמו שאת רואה, לא תמיד מגיבים בזמן אמת.. אבל מגיבים בסופו של דבר. אני מאמין, גם בלי להכיר אותך שתוכלי להפיק מכאן הרבה. ואני מקווה שכך יהיה אז ברוכה הבאה לצל קורתנו הווירטואלית והצנועה. מקוווה שנעזור לך.

 

[Mאיה]

אילונה יקרה,

המוות...הוא כבר בטוח מראש. אין באפשרותינו לדעת מתי הוא יגיע, אבל הוא דבר קיים. הוא יגיע...מתישהו. החיים... הם הדבר הלא ודאי, הדבר הלא בטוח...המתנה שכל אחד ואחת מאיתנו קיבל. החיים עם כל הרע שבהם...ובל נשכח גם הטוב שבהם... הרגעים הרעים לעיתים כואבים מאוד, אבל הם באים על מנת שנעריך את הרגעים הטובים שבחיים...על מנת שנוכל להעריך את מתנת החיים...וזוהי המתנה הכי נפלאה שיכולנו לקבל. (מהרהורי ליבי)... לעיתים אני יודעת שישנם דברים שקורים לי, כואבים...לעיתים הם כאבים קטנים שאני מחליטה לשקוע בהם, וסתם מכאיבה לעצמי יותר...כן, אני יודעת- אני חוטאת בשקיעה, אני מביאה על עצמי כאב מיותר. אבל, ישנם כאבים מאוד גדולים שאני לא מבינה...לא מבינה למה הם בחלקי. ואני כל כך בטוחה שאני לא סתם כואבת אותם, כי הם גדולים- ואפילו הסבר ברור לא ניתן לי עליהם...מין אסון שהורס הכל מסביב...איך אמרו כבר: צרות באות בצרורות?!...או שמא זו שוב אני ששוקעת?...אני בטוחה שזו לא אני...אבל אולי עדיין יש לי חלק בזה...אפילו חלק קטן? מה ניסיתי לאמר...? לא ממש ניסיתי, אולי סתם להעביר לך הרהורים שעוטפים אותי, בסופו של דבר אני יודעת שרוב הדברים שקורים בחיי, רוב התחושות הכבדות הן תחושות שאני מוסיפה על המצב הקיים שלי...דברים שאני יוצרת לעצמי...כאבים לא נחוצים, מיותרים. כאבים שניתן למנוע... זאת אני מגלה על עצמי... Mאיה.