לצערי גם אני הגעתי לכאן

[פיצפיץ89]

לצערי גם אני הגעתי לכאן

הריון ראשון, טבעי לאחר שנה של ניסיונות ורגע לפני טיפולים.
תאומים זהים.
מעקב צמוד כי הם באותה שיליה, ולמרות שיש מחיצה בינהם זה מסוכן.
שמירת הריון.
ואז, בשבוע 18, ממש 10 דקות לפני ליל הסדר- ירידת מים.
כמובן שהם לא שרדו.
אמבולנס, ציטוטק ואחר כך גרידה
ועכשיו אני שבורה. מנסה לחשוב איך אני חוזרת לעבודה בשבוע הבא.
זה קרה יומיים אחרי שהתחלתי להרגיש אותם זזים.
איזה חור ענק בלב...

 

[secondtime82]

וואו. כואב לי הלב יחד איתך.

כל כך מצטערת עבורך על המסע הארוך והמפרך. על ההריון היקר, הכפול! שכבר איננו על אובדן התמימות בהריון ראשון וכל כך מרגש. תמימות שכבר לא תחזור. על האובדן של החיים שהיו בתוכך. מצטערת עבורך ומזדהה עם הכאב. אין מילים לנחם, לעודד. יכולה לומר שאני בעיקר נותנת לעצמי להתאבל, לבכות, לפרוק.

 

[ויקטור החתול]

נשבר

מצטערת כ"כ על האובדן הכפול שלך

.

כתבת שזכית להרגיש אותם יומיים קודם - כ"כ כואב וכ"כ משמח שלפחות זכית בזה.
הקושי עצום וכמובן שאת שבורה.
הרשי לעצמך להתאבל ולכאוב ככל שצריך. דעי שלפעמים הגוף מתאושש מהר יחסית ובקלות ומרגיש כאילו כלום לא עבר עליו, בעוד הנפש סדוקה, תהיי מוכנה לאפשרות כזו וגם לאפשרות שגם הגוף ירגיש כואב ושבור וגם זה טבעי.

בזמנו, כשאני ילדתי בלידה שקטה, לא היתה חל"ד עבור יולדות כאלו, כמו גם היום למי שילדה לפני שבוע 21, אבל היום כמו אז, יש לך האפשרות לקחת עד 6 שבועות של חופשת מחלה בתשלום (או חל"ת, אם אין לך ימים) כמעוגן בחוק ואם זה נכון לך ויקל עליך, זכרי זאת כאופציה.

החזרה לעבודה היא קשה, העולם ממשיך הלאה כאילו כלום ואנחנו מרגישות כאילו העולם עצר. הדיסוננס עצום.
יש שמוצאות את החזרה לעיסוק ולשגרה מבורכת ומקלה ויש שזה מקשה עליהן.
הכל לגיטימי.
מוזמנת להמשיך לחלוק ולהתייעץ ככל שתרגישי צורך.

 

[אמאלוסי]

יקרה משתתפת בצערך...
אין לי מילים לנחם...
כמו שכתבה ויקטור, אולי תקחי חופשת מחלה, אם לא טוב לך לחזור עדיין.

 

[שירהד1]

משתתפת בצערך על אובדן ההריון הכפול

איזה כאב לב. אני יכולה לתאר לעצמי את השמחה העצומה שחוויתם כאשר התבשרתם על הריון התאומים, שהושג באופן טבעי, לאחר שנה של ניסיונות.
אני יכולה לתאר לעצמי את החרדה שחשתם כאשר נאמר לכם שמדובר על אותה שיליה ושיש צורך בשמירת הריון.
ואיזה כאב לב ואיזה שברון לב ואיזו אכזבה כאשר היתה ירידת מים בשבוע 18.

אכן שבר. באמת שבר גדול. בור ענק בלב. מבינה היטב.

האם הסבירו שאכן ירידת המים היתה קשורה להיותם באותה שיליה?

לגבי העבודה- אכן יהיה מאוד קשה ומאוד מאתגר לחזור לעבודה. כולי תקווה שאת עוסקת בתחום שאת טובה בו ומסופקת ממנו, כי אז החזרה לשגרה יכולה דווקא לתת כוחות ולסייע. לרוב יש משהו מחזק בלחזור לשגרת החיים.
אם את מרגישה שאינך מסוגלת, בקשי עוד זמן מחלה או חופשה. אני רוצה להאמין שהאחראיים/ות עלייך יבינו.

בינתיים- עיטפי עצמך בסביבה תומכת, ותתני לעצמך לגיטימציה לכל התחושות שאת מרגישה וחווה.

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[פיצפיץ89]

תודה לכולכן, אני מעריכה את המילים והעידוד

לא ידוע למה היתה ירידת המים בשלב מוקדם כל כך. הרופאים לא מצאו לזה תשובה.
כשאתאושש פיזית, אעשה בדיקות לפי ההמלצות שנתנו לי בבית החולים ואז אולי נבין מה קרה.

בנתיים אני מתאוששת, הגוף שלי התחיל לייצר חלב שבוע אחרי ההפלה, אבל עכשיו כבר עושה רושם שהתייבש הכל..
פיזית אני בסדר.
זו הנפש שכואבת. אני מקווה שהחזרה לשגרה תעזור לי להחלים נפשית.