לצערי, משתתפת טרייה כאן

[קוקיריקה]

לצערי, משתתפת טרייה כאן

עברו 53 יום.
לא יודעת איך מתמודדים.
חושבת על הדברים האחרונים שאמרה לי, שהיו כ"כ חסרי אונים.
חושבת על ימייה האחרונים, בהם ניסיתי לעזור ולסייע לה בפעולות בסיסיות, והיא רק רצתה שיעזבו אותה בשקט בכאבייה.
חושבת על זה, שכל רגע מעכשיו , כל אירוע, כל מחשבה, כל יום ויום יהיה בלעדייה. והיא הייתה כה צעירה. בת 57.
וזה הכי קשה.
הלוואי והיה ניתן לצרוב זכרונות על דיסק כדי שלעולם לא נשכח. בינתיים רושמת ביומן רגעים שעולים לי פתאום, בעיקר רגעים טובים.
ביום שישי יום הולדתה העברי. ואת הורדים הפעם אביא לבית העלמין.

 

[mykal]

כ"כ טרי, כ"כ עדין באבל,
תרשי לעצמך, לבכות, לספר, לשתף,
תספרי על עצמך--מה את עושה, מי אבל איתך.
אנחנו כאן כדי להוות כתף, ללב העצוב שלך.

 

[קוקיריקה]

שלום ותודה

נעים מאוד ותודה על החיבוק והתמיכה.

אני בת 27 ואיבדתי את אמי למחלת הסרטן.
היא נאבקה כמו לביאה במשך למעלה משנה , ובחודשים האחרונים לחייה הייתי צמודה אלייה וגם עזבתי את העבודה ובנינו לנו את שגרת היומיום החדשה, בה אנחנו למעלה מ12 שעות אחת עם השנייה. עצוב לומר אך בתקופה שחלתה היה לנו את זמן האיכות הכי אינטינסיבי וקרוב שהיה לנו אי פעם. ולא משנה כמה כאב לה וכמה סבלה, תמיד דאגה לי וניהלה את הבית בצורה מדהימה.

בחודשים האחרונים לחייה למדתי להבין איזו אישה מדהימה ואמיצה היא, וכמה היא אוהבת אותי...וכמה אני אוהבת אותה. וכמה אני מעריצה אותה.

וככה, היא הלכה לי. ואני לא בטוחה שאני יודעת איך להתמודד עם זה.
אמא שלי נורא רצתה לזכות לראות אותי נישאת, אבל למרות שיש לי חבר קבוע מזה הרבה שנים, זה לא קרה, והיא נפטרה לפני שראתה טבעת על האצבע שלי...איך אעשה את זה בלעדייה?
ואיך אביא ילדים כשהיא לא תהייה כאן לתמוך בי?

יש לי אבא מאוד תומך, אבל זה אף פעם לא יכול להוות תחליף.

הדבר המדהים הוא שלאמא שלי זכרונה לברכה הייתה טראומת פרידה מאז שאמא שלה הלכה לעולמה (גם בגין צעיר), ובימיה האחרונים של אמי היא כל הזמן קראה בשמה של סבתי ואמרה כמה היא זקוקה לה


וזו ההוכחה שכאב על אמא לא עובר אף פעם...

 

[mykal]

תודה על השיתוף,

ואתחיל דוקא מהמשפט האחרון שלך,
כאב על אמא לא עובר אף פעם--זה נכון,
אבל הוא פושט צורה ולובש צורה אחרת בכל פעם.
הכאב משתנה, הוא בתחילה עצום--כי צריך להסתגל לרעיון הפרידה,
וזו תקופת האבל של השנה הראשונה,
ואז לומדים להבין שאין חזרה, וכלכל אחת צורת תגובה אחרת.

בעיני חשובים כרגע שני דברים--
הראשון שתחזרי לעבודה ולבניה של שגרת חיים.
והשני--שתתנחמי בעובדה שאמא ידעה שיש לך חבר קבוע, שאת מרוצה.
לפעמי גם זה לא קיים לבנות.
שתתנחמי שיש לך אבא מדהים ותומך--וגם הוא זקוק לתמיכה שלך,
ולא זה לא תחליף, אבל זה הרבה.

את תתחתני, ותזכרי את אמא וגם תזכירי אותה--
ותהיה לך בת ותקראי בשם אמא, ותנהלי את הבית ביד רמה כמו אמא--ואלה הנחמות והחיזוקים שלנו
לאבדן הכ"כ גדול ומשמעותי.

את נשמעת נבונה ואחראית ואני בטוחה שתמצאי את הדרך להתגבר.
אנחנו כאן --תתפי וננסה להקל ולו במעט.

 

[אשבל1]

שלןם לך קוקיריקה

אני מאוד משתתפת בצערך במות אמך.

מאוד התרגשתי לקרוא על הקירבה והאינטימיות שנרקמה בינך לבין אימך , על האהבה שהתעצמה... ,על המסירות המדהימה שלך לאמך, ועל הצורך שלה באמא שלה על ערש דווי.

האבל הוא תהליך... חווים בו רגשות שונים.. מזמינה אותך להישאר איתנו, לשתף , לקבל חיבוק בימים קשים אלו, ואני חושבת שלשמר לעצמך את הזיכרונות בכתיבה זו מתנה שאת נותנת לעצמך ובעתיד תהני ממנה...