שירלי של תומר
New member
לקבל עזרה או לא../images/Emo35.gif../images/Emo70.gif (ארוךךךךך...)
יש לי דילמה שקשורה לאמרה: "לא מדובשה ולא מעוקצה". והבעיה היא: חמותי היא פולניה ומאוד מבוגרת. אף פעם לא היינו ביחסים קרובים אבל לא היו ריבים חלילה. אני יודעת שהיא לא מתה עלי אבל תמיד מתייחסת בנימוס המתבקש. יש בינינו הבדלים גדולים בהשקפות העולם ובדרך החיים ולכן צמצמנו תמיד את נקודות החיכוך וכך אף פעם לא נוצר מצב לא נעים. תומר שלי בן שנה ושמונה חודשים ואני בחודש שישי עם תאומים בבטן. לאור המצב שלי אני זקוקה כרגע להרבה עזרה עם תומר. אני זקוקה בעיקר שיעסיקו אותו וישחקו איתו כשהוא חוזר מהגן ועד שבעלי חוזר מהעבודה כאשר אני נמצאת בבית ברקע כי אני לא מסוגלת לשחק איתו על הרצפה או לטייל איתו או לבצע מטלות קשות כי אני בעיקר נחה. לחמותי המון רצון טוב לעזור ואני מעריכה אותה מאוד. היא תמיד מוכנה לשמור על תומר ואף פעם לא מתלוננת, להיפך: היא תמיד מציינת כמה היא נהנית מזה למרות שלפעמים אני רואה שהיא כבר ממש עייפה. אני באמת מודה לה על העזרה והנכונות מקרב לב. בעקבות ההריון והעזרה הדרושה לי חמותי מגיעה אלי ביום שני אחה"צ (אחרי העבודה) ועוזרת לי עם תומר. נשארת אצלנו לישון ואז ביום שלישי בבוקר היא פה איתי בבית בד"כ מבשלת משהו ועוזרת לי אחה"צ עם תומר כשהוא חוזר מהגן. בערב כשבעלי חוזר מהעבודה היא נוסעת הביתה. (היא עובדת רק יומיים בשבוע). הסידור הזה נמשך כבר 3 שבועות וכך יוצא שאני נפגשת עם חמותי הרבה הרבה הרבה יותר מבעבר והמפגש הזה גורם לי למרמור רב. קודם כל, חמותי מתקשה להעסיק את תומר. היא אוהבת אותו מאוד והוא אותה אבל היא לא מסתדרת כל-כך עם הטמפרמנט שלו והוא מאבד את הסבלנות אליה מהר מאוד וכמובן רוצה רק את אמא. היא די חסרת אונים בכל מה שקשור אליו ואפילו לא מצליחה בזמן האחרון להחליף לו טיטול או להציע לו משחקים. (יש לציין שעם אמא שלי שבאה אחת לשבוע גם כן לעזור זה לגמרי אחרת כי היא ממש יודעת להעסיק אותו ולהשתולל איתו וגם לנתב אותו והיא גם די מבוגרת כך שפה לא טמון ההבדל אלא באופי, בגישה ובטמפרמנט). אני גם לא שומעת את חמותי אומרת לתומר שהיא אוהבת אותו או מנשקת אותו בעוד שאמא שלי אומרת לו שהיא אוהבת אותו ומנשקת אותו איזה 40 פעם במהלך אחה"צ אחד (היא נטרפת עליו וזה הדדי). יש פה פשוט הבדלים גדולים במנטליות. בנוסף לכך שאני לא מרוצה מהעזרה שלה עם תומר אז יש גם פן נוסף והוא שביום שלישי בבוקר כשהיא כאן מבשלת וכד´ היא תמיד מוצאת על מה להעביר ביקורת ואני עסוקה חצי יום בלהתנצל (ולמרוט את השערות
). היא מתלוננת שאנחנו קונים סתם אוכל ולא משתמשים ואז צריך לזרוק (ואני צריכה לתרץ ולהתנצל על-כך מאה פעם), היא מתלוננת על הסדר בארונות ובעצם על כל דבר. היא עושה את זה כמובן בעדינות של פולנים אך זה לא ממשנה את התוצאה. אני כבר מתחילה להשתגע! מצד אחד היא מגיעה לעזור ואני מאוד צריכה את העזרה ומעריכה אותה ומצד שני אני מרגישה שמרגע שנתתי לה דריסת רגל בבית שלי ואיפשרתי לה להיכנס לי למקרר ולארונות אז אני כל הזמן נתונה לביקורת והערות וזה מטריף אותי. אני כבר לא יודעת מה לעשות? האם לוותר על העזרה או לספוג ולהבליג. למען האמת, אין לי אופציה אחרת כי אני חייבת עזרה עם תומר (אפילו שהיא ממש רחוקה מלהיות מושלמת) אבל מצאתי את עצמי בשלושת השבועות האחרונים ממש סובלת מהענין. יש לכן עצות בענין? נחמה? רעיון פרודוקטיבי? בעלי מבין אותי ותומך בי במאה אחוז. הוא כבר רגיל לשטויות שלה ובד"כ כשהיא מעירה לו הוא פשוט מגחך או עונה לה תשובה שבעצם צוחקת עליה. לדוג´: תומר מצונן אז היא אמרה שלא נקח אותו לחוג בריכה היום. בעלי אמר לה שכמובן שנקח אותו אז היא אמרה מה יקרה בדרך מהבריכה המחוממת לאוטו בערב כשקר אז בעלי צחק ואמר אז נשאר בלילה בבריכה עד הבוקר... כלומר הוא עונה לה ולא מתרגש ממנה והציע לי לנהוג באותו האופן. אבל, אני לא יכולה לענות לה תשובות כאלו כי היא לא אמא שלי ואני מוצאת את עצמי כל הזמן מתרצת ומתגוננת. חשבתי שאולי כדאי שהוא ידבר איתה ויגיד לה להפסיק אבל אז יהיה לה ברור שזה בא ממני וזה יהיה לא נעים... בקיצור, אני מרגישה במילכוד...
יש לי דילמה שקשורה לאמרה: "לא מדובשה ולא מעוקצה". והבעיה היא: חמותי היא פולניה ומאוד מבוגרת. אף פעם לא היינו ביחסים קרובים אבל לא היו ריבים חלילה. אני יודעת שהיא לא מתה עלי אבל תמיד מתייחסת בנימוס המתבקש. יש בינינו הבדלים גדולים בהשקפות העולם ובדרך החיים ולכן צמצמנו תמיד את נקודות החיכוך וכך אף פעם לא נוצר מצב לא נעים. תומר שלי בן שנה ושמונה חודשים ואני בחודש שישי עם תאומים בבטן. לאור המצב שלי אני זקוקה כרגע להרבה עזרה עם תומר. אני זקוקה בעיקר שיעסיקו אותו וישחקו איתו כשהוא חוזר מהגן ועד שבעלי חוזר מהעבודה כאשר אני נמצאת בבית ברקע כי אני לא מסוגלת לשחק איתו על הרצפה או לטייל איתו או לבצע מטלות קשות כי אני בעיקר נחה. לחמותי המון רצון טוב לעזור ואני מעריכה אותה מאוד. היא תמיד מוכנה לשמור על תומר ואף פעם לא מתלוננת, להיפך: היא תמיד מציינת כמה היא נהנית מזה למרות שלפעמים אני רואה שהיא כבר ממש עייפה. אני באמת מודה לה על העזרה והנכונות מקרב לב. בעקבות ההריון והעזרה הדרושה לי חמותי מגיעה אלי ביום שני אחה"צ (אחרי העבודה) ועוזרת לי עם תומר. נשארת אצלנו לישון ואז ביום שלישי בבוקר היא פה איתי בבית בד"כ מבשלת משהו ועוזרת לי אחה"צ עם תומר כשהוא חוזר מהגן. בערב כשבעלי חוזר מהעבודה היא נוסעת הביתה. (היא עובדת רק יומיים בשבוע). הסידור הזה נמשך כבר 3 שבועות וכך יוצא שאני נפגשת עם חמותי הרבה הרבה הרבה יותר מבעבר והמפגש הזה גורם לי למרמור רב. קודם כל, חמותי מתקשה להעסיק את תומר. היא אוהבת אותו מאוד והוא אותה אבל היא לא מסתדרת כל-כך עם הטמפרמנט שלו והוא מאבד את הסבלנות אליה מהר מאוד וכמובן רוצה רק את אמא. היא די חסרת אונים בכל מה שקשור אליו ואפילו לא מצליחה בזמן האחרון להחליף לו טיטול או להציע לו משחקים. (יש לציין שעם אמא שלי שבאה אחת לשבוע גם כן לעזור זה לגמרי אחרת כי היא ממש יודעת להעסיק אותו ולהשתולל איתו וגם לנתב אותו והיא גם די מבוגרת כך שפה לא טמון ההבדל אלא באופי, בגישה ובטמפרמנט). אני גם לא שומעת את חמותי אומרת לתומר שהיא אוהבת אותו או מנשקת אותו בעוד שאמא שלי אומרת לו שהיא אוהבת אותו ומנשקת אותו איזה 40 פעם במהלך אחה"צ אחד (היא נטרפת עליו וזה הדדי). יש פה פשוט הבדלים גדולים במנטליות. בנוסף לכך שאני לא מרוצה מהעזרה שלה עם תומר אז יש גם פן נוסף והוא שביום שלישי בבוקר כשהיא כאן מבשלת וכד´ היא תמיד מוצאת על מה להעביר ביקורת ואני עסוקה חצי יום בלהתנצל (ולמרוט את השערות
