לקבל עזרה מההורים/חמים ולשלם על זה ביוקר

[פרפרי אהבה]

לקבל עזרה מההורים/חמים ולשלם על זה ביוקר

הרבה פעמים ההורים שלנו מציעים לנו עזרה:
אם זה עזרה כלכלית

, אם זו עזרה בלקנות דירה או להשתתף במימון דירה

או כל דבר אחר גדול, למשל חתונה

ולפעמים לשמור מפעם לפעם על הילדים או אפילו לטפל בהם באופן יומיומי.

לפעמים העזרה הזו עולה יותר מאשר עזרה שעולה כסף כי לא תמיד הגישה החינוכית תואמת-אם מדובר בטיפול בילדים, לא תמיד הרצון והכוונה זהים ואולי מרגישים לא בנוח לומר את זה.

האם קרה לכם שקיבלתם עזרה במימון/עזרה עם הילדים וזה פגע ביחסים עם ההורים/חמים

אם כן-מה קרה ואיך זה טופל

אם לא- מה עשיתם כדי שזה לא יקרה

השאלה אגב עולה בגלל שבימים האחרונים יצא לי לשמוע הרבה סיפורים על זוגות שביקשו מההורים עזרה כלכלית ובכמה מהסיפורים עזרה בטיפול בילדים ובסוף זה עלה להם ביוקר וביחסים עם ההורים.

 

[הפוך עם ראש כפול]

לא ממש משהו שפגע, אבל בכל פעם שאני מבקשת עזרה מחמותי עם
הילדים - וזה מאוד נדיר! - אני "משלמת" בזה שאני לא מפסיקה לשמוע על זה. חודשים אחר כך היא תחזור בכל מפגש משפחתי על איך היא עזרה, ואיך היא עזרה, ואיך היא עזרה וכמה היא עזרה...
אותי זה מעצבן נורא. כי מצד אחד היא כל הזמן אומרת שהיא מוכנה לעזור תמיד ובמה שאפשר, ובפעם הבודדת בשנה שאני מבקשת עזרה, היא תעשה את זה ואחר כך לא תפסיק להלל את עצמה.
אז אני מצמצמת למינימום ההכרחי את בקשות העזרה ממנה. תכלס מבקשת ממנה עזרה כשההורים שלי בחו"ל ובאמת אין שום ברירה אחרת. ואז אני בולעת את הצפרדע וזהו. וכמובן לא מפסיקה לשמוע על זה אחר כך..
תכלס אם את שואלת אותי, המפסיד הגדול מזה זה היא.
עזרה כלכלית אף פעם לא בקשנו. מה שנתנו (שני הצדדים) - אמרנו תודה רבה וזהו.

 

[רוני1955]

את זה אני לא מבין. בחיי.

ואני אומר את זה בתור סבא. כשהבת שלי צריכה שאני אוציא את הנכדות מהגן ואהיה איתן כל שעות אחרי הצהריים, כולל ארוחת ערב ומקלחות, אני אומר לה תודה. תודה על זמן איכות שהיא נותנת לי איתן. ואני מדבר על פעם פעמיים בשבוע. לפעמים זה כרוך בשינוי תוכניות שלי לטובת הענייין. כשהן יודעות שאני אבוא, הן מצפות לזה מהבוקר. זה כזה כייף, והחמות שלך לא יודעת לנצל את הכייף הזה. אנחנו לא יושבים ורואים טלביזיה. אנחנו אופים, עושים פנקייקים, בונים, מדברים, אשתי מציירת איתן, עובדות בפלסטלינה, ועוד.
זמן איכות בשביל סבא וסבתא, כבר אמרנו?

 

[הפוך עם ראש כפול]

עניין של אופי.. וכל הכבוד לך, באמת. נשמע שגם אתה וגם הנכדות
עושים חיים ביחד

 

[הייתיאביבקיץ]

איזה כיף לנכדות שלך

הזמן הזה איתכם זה זכרון שהן תנצורנה כל החיים.

פנקיייק שמכינים ביחד עם סבא וסבתא זה הפנקייק הכי טעים בעולם....

 

[בשמת9]

אולי כי לא מובן מאליו שהסבים מצד הבן

מקבלים "רשות" לעזור.
אז לי למשל נותנים רק כשאני ממש ממש מבקשת ומתגעגעת או מתמרנת צורך כדי לראות את הנכדים. וגם כשאני שומרת, יש תמיד תלונות.
&nbsp
יש לי מן הרגשה כזו ואני רואה זאת לא פעם (מחברות שיש להן נכדים מהבנים ומהבנות) שעם הנכדים מצד הבנים ההרגשה שונה כלומר, זהירות יתר, חשש, רשמיות וכשיש נכדים מהבנות מרגישים יותר חופשי ושייכות.
&nbsp
ההרגשה הזו מגיעה מכל סיבה שהיא כמו היחסים בין החמות לכלה. אולי לכן חמותך מזכירה את זה.
&nbsp
כלתי מסכימה לתת לי לשמור (אף פעם לא לראות כי מתחשק לי) והיא מרגישה שהיא עושה לי טובה גדולה ולכן יש גם נלווים, שליטה וחוקים מוזרים...
&nbsp
הכל עניין של קבלה והבנה והרגשה פנימית של הצדדים.

 

[רוני1955]

גם זה מוזר לי.

אני רואה את ההורים של שני החתנים שלי. ההורים של חתן אחד (האבא של הנכדות שגרות קרוב אלי ושאני נמצא איתן הרבה) גרים במרחק שעה נסיעה, ובכל הזדמנות שיש הם מגיעים לביקור. הם מתקבלים תמיד בברכה על ידי הבת שלי, ומקבלים זמן איכות עם הנכדות. הבת השניה שלי, עם נכדה אחת, גרה במרחק שעה וחצי ממני, ושלוש דקות מההורים של בעלה. ברור שמטבע הדברים אני לא מגיע לשם הרבה, והם בעיקר מגיעים אלינו. אבל, ההורים של בעלה מבלים עם הנכדה די הרבה, והבת שלי משתפת אותם בכל פעם שאפשרי.
קשר כזה בין סבים לנכדים הוא מצב מנצח לכל הצדדים. אני לא מצליח להבין למה יש סבים שלא שואפים להיות עם הנכדים, ואני יותר לא מבין הורים שלא שואפים לקשר קרוב יותר בין הילדים שלהם לסבא וסבתא.

 

[אמאשלשון]

רוני, גידלת בנות בטוחות בעצמן, בטוחות באהבה של ילדיהן

לא מפחדות על מקומן ולכן גם יודעות לתת מקום חם ואוהב לאנשים אחרים בחיים של הילדים שלהן.
כעף לשמוע על משפחה איכותית ומתפקדת כל כך יפה

 

[בשמת9]

נכון ומסכימה אבל כשיש חד צדדיות לפעמים גם החשק יורד לצערנו

 

[הפוך עם ראש כפול]

אני מניחה שאת מתכוונת אליי. אם כן, בבקשה ממך אל תכניסי לי
מלים לפה כי את לא מכירה אותי ואת לא מכירה את חמותי.
הבנים שלי מגיעים אחת לשבוע לבית של חמותי ל-3 שעות אחה"צ, כך שהיא רואה אותם על בסיס קבוע וממש אי אפשר להגיד שהיא "מתחננת" לראות אותם. ועל בסיס קבוע היא גם עושה דברים שאני ובן זוגי (הבן שלה) מבקשים ממנה מאוד יפה ובנימוס לא לעשות. הם מועטים ביותר ולמרות זאת היא עושה את זה. היא עד כדי כך מבטלת את המעט שאנחנו מבקשים, שבמקום לבקש ממנה אני פשוט מנחה את הילדים שלי וזהו. לפחות עליהם אני יכולה לסמוך. ואני מדברת על דברים נורא נורא בסיסיים ופשוטים כמו לא לתת להם נקניקיות לארוחת ערב. בעיניי ובעיני בן זוגי זה אחד הדברים הכי גרועים שהם יכולים לאכול, ואצלנו בבית אין נקניקיות אף פעם. לא היו ולא יהיו. יש כל כך הרבה דברים אחרים שהיא יכולה להציע להם, והם לא ילדים בררניים בכלל. ולמרות זאת היא תציע נקניקיות, כי "מה כבר קרה, אז אכלו נקניקיה?". אז אחרי שבקשנו פעמיים-שלוש ובכל פעם זה חזר על עצמו, לא בקשנו יותר. זה מיותר. במקום זה הבהרנו לילדים שלא אוכלים נקניקיות וזהו. שימצאו משהו אחר לאכול, ובאמת שלא חסר אצל חמותי מה לאכול חוץ מערימת הזבל הזאת.
ולא - זה שחמותי מדברת חודשים על כמה היא עזרה, זה לא בגללי. זה בגלל האופי שלה. ככה היא. את יכולה לשבת איתה בארוחת חג והיא לא תעלה בדעתה אפילו פעם אחת לשאול אותך מה שלומך ואיך בעבודה ומה חדש בעבודה, אלא תחזור ותספר בפעם ה500 כמה קשה היה לה כשהיא עבדה לפני 30 שנה.
וכשנחזור עם הילדים מטיול בחו"ל היא לא תתן להם יותר מ3 דקות לספר על החוויות שלהם, ומייד תתחיל לספר בפעם ה500 את החוויות שלה מחו"ל מלפני 20 שנה.
וככה זה תמיד כי ככה היא. היא בנאדם שמאוד מרוכז בעצמו, ולמרות שהיא מאוד אוהבת את הילדים היא לא באמת מסוגלת לתת גם להם מקום. שלא לדבר על לתת לי או לבן שלה מקום אמיתי. לדעתי אם תשאלי אותה , היא עדיין לא תדע להגיד לך במה אני עובדת או איפה אני עובדת. וזה למרות שאנחנו נשואים כמעט 16 שנים. כי אף פעם היא לא ממש טרחה לשאול או להתעניין, והיא מתייחסת לעובדה שגם אנשים אחרים מדברים כאל הפסקה הכרחית במונולוגים האינסופיים שלה.
וזאת הסיבה שבפעם היחידה בשנה שהיא מגיעה אלינו הביתה כדי לעזור, כי לא נשאר לי ממי לבקש, אני אחר כך אשמע על זה חודשים. אגב, ההורים שלי עוזרים בקטנה, פה ושם, על בסיס כמעט יומיומי ולא תשמעי אותם מדברים על כך. הם פשוט נהנים מהעובדה שהם יכולים לראות את הנכדים לחצי שעה או שעה אחרי בי"ס, לחתוך להם תפוח, לשאול אותם איך היה בבית הספר, וזהו.
וזה ההבדל.

 

[בשמת9]

הפוך עם ראש כפול, התכוונתי אלי וסליחה אם פגעתי

קראתי את תגובתך וכתבתי השערה מאחר שאינני מכירה את חמותך אבל, מכירה לא מעט אנשים שמזכירים טובות בלי קשר לנכדים כדי להראות כמה טובים או להאדיר את מעשיהם.
&nbsp
בלי קשר כתבתי מה שאני מרגישה וכן, לצערי שומעת מרוב החמיות שיש להן בנים שיש שוני בין בת לבן. לא כולן אך רובן. חברתי הטובה יש לה שתי בנות נשואות ובן אחד והיא מודה שיש לה קשר טוב עם כולן אך עם בנותיה יותר וזו אחת הדוגמאות. מדגישה, לא כולן.

 

[mykal]

מבקשת להתיחס לקטע

והנה הציטוט: "בלי קשר כתבתי מה שאני מרגישה וכן, לצערי שומעת מרוב החמיות שיש להן בנים שיש שוני בין בת לבן. לא כולן אך רובן. חברתי הטובה יש לה שתי בנות נשואות ובן אחד והיא מודה שיש לה קשר טוב עם כולן אך עם בנותיה יותר"
לפעמים כיף לנו לחפש אשמה במגדר, ו'לחפש' את הבעיה ביחס חמות כלה.
נראהלי שהרבה פעמים זה יותר "נסיבות חיים" מאשר העין המובנה.
ואסביר--עוזרת לכולם, לנכדים מהבנים ומהבנות--
אבל לא אותה עזרה--אבל עזרה שונה--הבנות כאן לידי, ואנחנו הרבה ביחד,
יוצא שאני קונה יותר להם מאשר לנכדי מהבנים שגרים רחוק.
אבל כשהבנים נוסעים לנופש בארץ או בחו"ל אני מחליפה אותם בביתם.
הנכדים מהבנים מקבלים מתנוץתגדולות ומשמעותיות יותר כי מתראים פחות,
אלה של הבנות נהנים מדברי יום יום.
מצהירה בזאת שאוהבת את כולם באותה מידה, אוהבת את כלותי מאוד,
כל אחת על אופיה.

 

[הפוך עם ראש כפול]

מסכימה איתך. אני גרה ממש ליד הוריי בעוד שאחי גר בקנדה...
מן הסתם העזרה מאוד שונה. לי עוזרים בקטנה על בסיס כמעט יומיומי. מן רשת הצלה כזו אם אני מאחרת מהעבודה וכו'. אל אחי ההורים שלי טסים לחודש-חודשיים פעם או פעמיים בשנה, ואז הם ממש ממש עוזרים. הם שוכרים דירה, לוקחים אליהם את הנכדים לכמה ימים ברצף, לוקחים אותם לפעילויות בחוץ, מבלים איתם וכו'. זה משהו שהם לא עושים עם הילדים שלי.

 

[בשמת9]

ולכן כתבתי לרוב כי אני באמת שומעת עם או בלי תלונות

שבנות זה משהו אחר...
&nbsp
לכל חברותי כמעט בנים וגם בנות נשואים ומכולן אני שומעת שעם בנות זה אחרת אבל לא מכלילה כי גם אחותי יש לה רק בנים וכלות נהנות לא מעט והיחסים שם מעולים.
&nbsp
אולי אני אשמה ומשהו בהתנהגות שלי לא תקין ואולי הצד האחר...רק כתבתי מה שאני יודעת.

 

[mykal]

בואי נתחיל מזה

שאין כאן ענין של אשמה,
וחבל שאת לוקחת את זה למקום של אולי אני אשמה,
כי במידי זה גם "מאשים" את הכלה.
לא בהכרח יש אשמים--יש מציאות של התנהגות, חינוך, תרבות, אופי, גישה לחיים,
שהם "סל" המציאות ההתנהגותית, ומצטרפת לכך פרשנות משני הצדדים.
יש דינמיקות שעובדות יותר טוב, ויש שפחות.

ומעבר לכך--יש החלטות--ואני יכולהלומר לך--
שאני נשבעתי שאתן את כל כולי לכלותי, ותמיד אתיצב אצלן לפי מה שתרצינה--
כדי שלא אהיה בנתק מבני.
אני ככלה סבלתי, ומעולםלא רבתי עם איש בעולם--וחמותי--דחתה אותי ,
ואת הכאב הזה לא אשכח לעולם, וידעתי שלא אהיה כזו לכלותי.
אבל זכיתי בכלות מושלמות, וכיף לי.

במקום להאשים את עצמך--תבדקי מעבר למקומות הקשים אילו החלטות את לוקחת--כשהדברם יהיו בהירים וברורים לך--הם יהיו ברורים גם לצד השני--
ויש סיכוי לדינמיקות טובות בעתיד.

רק עוד מילה--כמו שכתבתי ל"הפוך עם ראש.." ההשואות למקומות אחרים
לאחותך, לסיפורי סבתות אחרות--אני הייתי נזהרת,
כי דינמיקות והתנהלויות שלאחרים לא בהכרח מתאים לך ולכלתך,
אז תנסי לראותמה נכוןלך לעשות "טויסט" בעלילה. ולא סתם השואה שרק מתסכלת.

 

[בשמת9]

כשאין הבנה משני הצדדים זה הופך לבעיה

גם אני כמוך לא אוהבת ברוגז ולא ריבים ומתרחקת מזה כמו מאש וגם אני (ואת יודעת) מנסה לעשות הכל כדי שיהיה כיף ונעים לכולם וכשאין הבנה יש תסכול.
&nbsp
הדוגמאות הן לא רק מאחותי אלא מהמציאות שנותנת לנו מראה בדיוק כמו שכולם יודעים שצריך להתחתן כדי להביא ילדים או לקום באוטובוס למרות שיש מי שלא עושה זאת.
&nbsp
ואני מחפשת פתרון. יכולתי להתעסק עם חיי המלאים (אני עובדת, לומדת, נוסעת, יש לי תחביבים, מפסלת ומציירת ויש לי משפחה והמון המון חברים) ולהניח להם, יכולתי רק לעשות מאמצים להיות סופר אימא וסופר סבתא ולעצום עיניים מכל הרגשנה אחרת אבל זה קשה. זה לא נכון גם לכולם בסופו כל מי שמתאמץ מעבר למה שצריך מתאייש וחבל.

 

[dori78]

אני לא מצליחה להבין משהו

מה זה "לראות את הנכדים כי מתחשק לי"?
את מדברת על בני אדם או על חיות בקרקס?
כנראה שכמו במקרה ש'הפוך' מתארת - יש לכלתך סיבות למה שאת מכנה "שליטה וחוקים מוזרים".
אני די בטוחה שגם חמותה לא מבינה למה מבקשים ממנה לא לתת לילדים נקניקיות לארוחת ערב.
גם היא בטח מספרת לחברותיה שלכלתה יש "חוקים מוזרים".
אולי אם תפסיקי להתייחס לבקשות של בנך וכלתך כ"חוקים מוזרים" ותקבלי את זה
שיש אנשים עם דרך חיים שונה משלך - תוכלי להנות מהנכדים לעתים קרובות יותר.

 

[בשמת9]

מה זה לראות את הנכדים דורי רק כשהם רוצים? האם אין לסבים

ולסבתות רגעי געגוע או חשקים? הכל בעולמך אינטרס?
&nbsp
איזו נקודה פגעה בך בדיוק או על מי את חסה?
&nbsp
כתבתי מה שאני מרגישה ומבקשת ממך לכבד זאת אם אין לך משהו מועיל.
&nbsp
מעניין על סמך מה את כותבת את תגובותייך

 

[dori78]

נכד הוא לא חיית קרקס.

גם לי מתחשק א' או ב' ברגעים מסויימים, גם לי יש געגועים וחשקים.
זה לא אומר שאני יכולה לקבל את זה.
לפעמים מדובר במפגש עם חברה שיש לה לו"ז שלא מסתדר;
לפעמים מדובר במזון מסוים שלא ממש אפשר להשיג באמצע הלילה;
לפעמים מדובר בבגד שבדיוק אין במידה או בצבע שאני רוצה...
יש עוד הרבה אבל הפרינציפ ברור.

לא תמיד כשאת רוצה לראות מישהו הוא רוצה או יכול לראות אותך.
לילדים יש לו"ז ברור של פעילויות, ארוחות ושינה.
אין שום סיבה שכלתך תקפוץ לדום ותהפוך את סדר היום הקבוע רק כי לך מתחשק לראות את הנכדים.
את שואלת על אינטרס? לך ולכלתך צריך להיות אינטרס אחד: שהנכדים יגדלו מאושרים ובריאים.
מכיוון שהיא ובנך הם ההורים שלהם ובעלי האחריות על בריאותם הפיזית והנפשית,
לא את אלא הם אלה שקובעים מה הדרך הנכונה. לך כסבתא נותר לכבד את ההחלטות שלהם,
או לפעול בניגוד לרצונם ולקחת בחשבון שאת מסתכנת בנתק יחסי מהנכדים.

שום דבר לא פגע בי, אני פשוט חיה בעידן שבו אנשים פחות קשורים בחבל הטבור להורים שלהם.
פעם כולם היו דתיים ואנשים היו מתייעצים עם הרב, אח"כ העולם התחלן והתייעצו עם ההורים.
היום אנשים (בוודאי נשואים) מנהלים את החיים שלהם לבד לפי מה שמתאים להם.

אני לא הולכת כל יום שישי לארוחה אצל ההורים שלי, כי יש לי עוד דברים לעשות בחיים;
אני לא מתייעצת עם ההורים שלי על כל דבר קטן, כי יש לי מספיק דעות משל עצמי;
גם בתכנון החתונה שלי לא עירבתי אותם יותר מדי, כי זו היתה החתונה שלי ולא שלהם;
התחשבתי בטעמם ובאופי האורחים שלהם, אבל קיבלתי החלטות עם בן הזוג שלי ולא עם ההורים.

את מבקשת שאכבד את פריקת הרגשות שלך אם אין לי משהו מועיל???
נתתי את זווית הראייה שלי ואת הנקודה שבה אני חושבת שאת יכולה לשפר את מה שאת לא מרוצה ממנו.
מהתגובה שלך אני מבינה שכמו לא מעט חמיות לפנייך, גם את לא באמת מעוניינת בעצות מועילות
ובזוויות ראיה שונות של גולשות בפורום, אלא בהזדהות מוחלטת ותמיכה בלתי מסוייגת.

סורי, את זה לא תקבלי ממני כי על סמך מה שכתבת פה אני חושבת שונה ממך.
אם יש לך פרטים נוספים על יחסייך עם כלתך שעד כה לא פירטת ונראה לך שישנו את דעתי - את יכולה לפרט.
קחי בחשבון שלא בטוח שזה לא בהכרח יביא לתוצאה שאת מצפה לה.
כשאת כותבת במקום ציבורי את צריכה לקחת בחשבון שיהיו אנשים שיחשבו שונה ממך.

 

[בשמת9]

טוב, אז בואי נסיים בצורה יפה ונסכים שאנחנו לא באותה דעה.

כל טוב שיהיה.