לקוחות של אחרים

לקוחות של אחרים

קורה לכם שאתם עדים בתור לקוחות להתנהלות של לקוחות אחרים מול נותן שירות ופשוט משתגעים בשבילו?

אתמול הלכתי לרולדין לקנות סופגניות להדלקת נרות עם חברים. נתחיל בזה שלעבוד ברולדין בחנוכה נראה לי סיוט, למרות שהעובדים נראו בסדר ותקתקו את כמות העבודה המטורפת שהייתה להם שם. בכלל, מישהו שם בהנהלת הרשת עושה את העבודה שלו כמו שצריך כי הם ייעלו את מכירת הסופגניות מאוד, היה דוכן נפרד לסופגניות כך שמי שרצה לקנות דברים אחרים לא נאלץ להידחס בתור של טירוף החנוכה הגדול.

אני עומדת בתור לתומי, הבחורה שלפני סיימה ופתאום נדחפה לפני מישהי אחרת. מודה שלא היה לי כוח להתווכח ואמרתי לעצמי "נו טוב, הכל הולך פה מהר יחסית, כמה זמן זה כבר יקח?" אז זהו, ש...
זה היה סוף היום ונשארו 4-5 סוגי סופגניות, כולם היו על הדלפק עם שלטים קטנים שמפרטים מה יש בכל סוג. אבל כמובן שהבחורה לא תטרח לקרוא את השלטים, היא שאלה את המוכר מה יש בכל סופגניה. סבבה, פירט לה כמו שהוא בטח עשה עשרות פעמים ביום הזה. הספיק לה? מה פתאום!
היא חשבה לרגע ואז שאלה שוב מה יש בזאת ומה יש בזאת, ומה זה אומר בדיוק מלבי? והריבת תות היא רגילה או עם חתיכות תותים? ואין ריבת חלב? (לא, אין, את רואה שאין והוא גם אמר לך שאין לפחות פעמיים), ומה אמרת שיש בזאת? ובהיא שם? וכמה זה עולה? ולמה אין את הסוג הזה שסיפרו לי עליו, נו, עם ה...
פשוט להשתגע. ברור שחטפתי כבר עצבים אבל בעיקר ריחמתי על המוכר המסכן. ובינתיים כמובן שנוצר תור אחרינו כי לקח לסתומה הזאת כמעט עשר דקות (ברצינות, הסתכלתי על השעון, וזה המון זמן, תאמינו לי) לבחור סופגניה אחת! ולהחליט שהיא רוצה רק אחת. ולשאול את החברה שלה אם כדאי רק אחת ואיזו. ולהזכיר בכל הזדמנות שהיא לא גרה פה, היא מקנדה (ואכפת לנו כי?). היא דיברה עברית שוטפת אבל זה היה מאוד חשוב להזכיר את זה כל משפט שני.
בחיי שכמעט דחפתי לה את הראש לתוך הסופגניות ונראה לי שגם המוכר פנטז על זה. הוא היה נחמד והסביר לה הכל מלא פעמים אבל הרגשתי את הייאוש שלו והזדהתי כל כך.
נראה לי שעשיתי לו את היום כשהיא סוף סוף סיימה והוא פנה אלי ואמרתי לו "2 מאלה, 3 מאלה, עוד 2 מאלה, בקופסה לקחת, תודה רבה". הוא חייך בהקלה שאין לו עוד לקוחה מסובכת על הראש.

הזכיר לי שלפעמים יש לי לקוחות מעצבנים ויוצא שהלקוח שעומד אחריהם בתור מחליף איתי גלגולי עיניים ומבטים של "נו באמת, מה נסגר עם אנשים כאלה?".
 

nofi1456

New member
יש לי סיפור דומה, אבל לא כלקוחה

יש אישה אחת זקנה שבאה קבוע לתדלק אצלנו. היא הסיוט של כל מתדלק בעולם.
בפעם הראשונה, בשנייה שיצאה מהאוטו אמרה לי "אני רוצה שתהיי אליי נחמדה ותתני לי שירות טוב ואני אוהבת שנותנים לי את כל תשומת הלב ושנמצאים לידי לכל אורך התדלוק".
קצת חוצפה לבקש כזה דבר (האחרון) אבל אם התדלוק היה נמשך 3 דקות אז עוד הייתי סופגת את זה.
אבל ממש לא.
כשהיא סופסוף מוציאה את הכרטיס אשראי היא מתחילה עם השאלות.
איפה מעברים אותו ומתי מחייבים וכמה מחייבים ולמה העברת את הכרטיס שם ולא פה ולמה לחצת על זה ולמה כתבת את זה ואיך המשאבה יודעת שהמיכל מלא ואיך יודעים שהעברת הכרטיס לא חייבה גם עסקאות אחרות ואיך יודעים שהדלק בסדר ושהוא בדיוק מתאים לה לאוטו ומתי המשאבה תתאפס? עכשיו? למה היא לא מתאפסת? למה היא עדיין לא התאפסה? בטוח שהמשאבה בסדר? למה היא לא מתאפסת?למה אני לא רואה שהיא מתאפסת?רגע למה הוצאת את הידית וזה עדיין לא מתאפס?!?!?!?!?! *כעבור שניה זה מתאפס*.
ובסוף התדלוק כמובן שיש עוד מלא שאלות על הקבלה ואם סגרתי נכון את המכסה ועוד חפירות.
ובאחת הפעמים שדווקא מתדלק אחר בא אליה ואני ראיתי את זה מהצד, היא באה עם קופוני הנחה.
ותמיד יש לנו בעיות עם זה וגם במקרה שלה זה לא עבד אז היא האשימה אותו שהוא לא יודע מה צריך לעשות ושיקרא למישהו אחר. (והוא יודע טוב מאוד מה צריך לעשות!).

ותמיד נוצר אחריה תור ענקי כי היא כביכול משביתה מתדלק לבערך 15 דקות!!!
פעם אחרונה אחד הלקוחות ממש התחיל לצרוח עליה...מצד אחד ניסינו להרגיע אותו אבל בלב רצינו להצטרך אליו כי היא פשוט בלתי נסבלת.

יש אנשים שפשוט לא רואים מטר מהם...
 
אין איזה נוהל לטיפול בה?

אני יודעת שיש מקומות כאלו שיש בהם נוהל לטיפול בלקוח קבוע בעייתי, אם כי אני מניחה שבתחנת דלק קצת קשה לגבש נוהל כזה.

בכללי אני ממש מתה על הלקוחות האלו שאם שנייה וחצי הם לא רואים שינוי (כמו ההתאפסות שתיארת) או שלא מקבלים את מה שביקשו הם ישר זועקים שיש תקלה ושקרה אסון חמור וכו' וכו'.
 

קריסטה

New member
יש לנו כאלה

שאם אני לא מוצאת את הפניה שלהם באותו הרגע ישר מתחילים לצעוק (המילה לזעוק בהחלט מתאימה כאן) שאיבדנו את הפניה ואיך אנחנו עובדים וכו'.
כולל אלו שמזדהים כ"התקשרתי לפני שבוע" ומסרבים לתת לי פרטים נוספים ולא מבינים איך הפניה שלהם לא קפצה לי ברגע שהם חיגו 106...
 

nofi1456

New member
אין כל כך אפשרות לטיפול מיוחד

המנהל לא תמיד נמצא, 2 מתדלקים- זה מה יש..
וגם אין לנו איזו משאבת VIP חח..

מה שכן, אנחנו לא מציעים לה שום מבצעים ולא מציעים לבדוק לה שמן מים וכל מה שיכול לעכב אותה ולגרום לה לשאול יותר שאלות..המעט שאפשר לעשות.
 
בעייתי

הסיפור שלך מזכיר לי מקרה שקרה בעבודה שלי השבוע: יש אדם שאנחנו עובדים מולו שמוכר כטיפוס מאוד לא נעים. הוא ביקש משהו, שלחתי לו מייל עם מידע רלוונטי, והוא התקשר בתגובה ופתח את השיחה ב"מה את רוצה ממני???" התברר שהוא כבר ביצע את מה שכתבתי לו במייל, ומאוד הכעיס אותו שלא ראיתי את זה בכדור הבדולח שלי (הוא נשבר יום לפני כן, מישהו דרך עליו בטעות). כשניסיתי לענות לו הוא צעק וניבל את הפה, והודעתי לו שאני לא מוכנה לדבר איתו בטונים האלו. התגובה שלו הייתה נביחה שתוכנה: "אז את תרבותית ואני בדיוק ההפך". אמרתי שוב שאם הוא לא מסוגל לדבר בצורה מכובדת אני איאלץ לסיים את השיחה והוא אמר שאני מוזמנת לעשות את זה.

הוא התקשר למנכ"ל והתבכיין לו ש"מרצי התייחסה אלי כמו לפרימיטיבי". למזלי המנכ"ל מכיר גם אותו וגם אותי, ככה שהוא יודע מי הבעייתי בעסק, והנחה אותי מה לכתוב לו במייל ואמר שהתנהלתי בצורה נכונה, ושזה שמדובר באדם שחשוב לארגון לא מקנה לו שום זכות לצעוק ולגדף אף אחד מעובדי החברה.

ומוסר ההשכל: מה יקרה בעצם אם תגרמו לאותה לקוחה לרצות להפסיק להיות לקוחה שלכם? או שתעבירו לה באופן חד משמעי את המסר שככה אתם עובדים ואם זה לא טוב לה זו בעיה שלה?
 

nofi1456

New member
מה יקרה? סביר להניח שהיא תתלונן

לא נראה לי שהיא תעזוב כי התחנה שלנו היא גם זולה, גם לא משלמים דמי שירות (הכוונה שיש תמיד שירות מלא), וגם הדלק עצמו איכותי.
בגלל זה רוב הלקוחות שלנו הם קבועים שכבר מכירים את התחנה וההתנהלות.

מקווה שבפעם הבאה אני אצליח לקטוע אותה בזמן ולתת לה שירות רגיל וקצר כמו לכולם, בלי לעכב אחרים..

ובכללי, באמת לא מצליחה להבין אנשים שמקללים וצועקים...מה הם חושבים שככה הם ישיגו שירות יותר טוב?!
פעם אחת מישהו בא בניגוד לנתיב נסיעה ועקף תור ענקי של מכוניות ולא הסכמתי לתת לו שירות והוא נורא מיהר אז הוא התחיל לצרוח ולקלל אותי ונעמד באמצע הנתיב ואמר "עכשיו אני לא זז! מה תעשי לי?!?!". אז אמרתי לו "אה, פתאום אתה לא ממהר?", והלכתי..
כמובן שחברים שלו התנצלו בפניי אחרי זה אבל זה לא עזר להם..
אני לא איזה שק חבטות של מישהו ואין סיבה שיקללו אותי או יצעקו עליי. אנשים כאלה אנחנו פשוט שולחים לדרכם ומצידי שייתקעו באמצע הדרך.
 
איזה מעצבן זה

כמו שכתבת, זה מטריף גם את המוכר וגם את מי שאחריה בתור. באמת שאני לא מבינה למה אנשים לא טורחים לקרוא במקרים כאלו או ש"מתווכחים", אולי כן יש ריבת חלב למרות שהוא אמר שלא? אולי תבדוק? ולמה בעצם אין ריבת חלב? (כי מאוד חשוב שהוא יסביר לה את זה בזמן שיש 10 אנשים אחריה שרוצים לקנות את מה שיש בדוכן...) וזה שהיא התעקשה לספר את סיפור חייה... ברור שזה נדרש בזמן שהיא קונה סופגניות.
 
הזכרת לי

מקרה מהעבודה שלי - רוב ההתנהלות עם מנויי התיאטרון הולכת ככה: מגיעים, אומרים שם, מציגים כרטיס מנוי, מקבלים כרטיסים ושלום על ישראל. אם לא הביאו כרטיס מנוי רושמים בדף מיועד את מס' ת"ז שלהם (זה מס' המנוי אצלנו) כדי שיהיה מעקב ושאחר כך כשהם יתקשרו ויגידו שלפי הכרטיס שאצלם יש להם עוד כרטיסים במנוי נוכל לראות שהם הגיעו בלי הכרטיס כמה פעמים ובגלל זה הפער בין הכרטיס עצמו למחשב.
שיא הלחץ, 10 דקות לתחילת ההצגה. בעמדה שלידי מתנחלת מנויה עם כל הרעות החולות ביחד: אומרת רק שם פרטי (כן, כי יש לנו רק סימה אחת ובניגוד לכל מקום אחר בעולם אנחנו גם מסדרים את הכרטיסים לפי שם פרטי!), מתבלבלת בשם המשפחה כשמבקשים כי לא בטוחה שזה על שמה לפני הנישואין או אחרי, וכמובן שאין כרטיס מנוי. הקולגה שלי מצא את הכרטיסים, ביקש מס' ת"ז (כמובן שגם על זה היא רטנה), רשם, מסר את הכרטיסים וביקש, כהרגלנו, להביא בפעם הבאה את הכרטיס כדי למנוע עיכובים (שלה, אגב, לנו לא ממש אכפת, אנחנו שם בכל מקרה).
ואז נזכרה הגברת לבקש שיבדוק מה התוקף של המנוי שלה וכמה כרטיסים נשארו לה לניצול. הוא הסביר שאין אפשרות כרגע - זה נוהל שלנו שלא בודקים דברים כאלה במערכת החל משעה לפני תחילת הצגה כי זה מעכב את התור, הרי אם כל מנוי בתור יבקש לבדוק א' או ב' זה לא ייגמר...
היא מתחילה להתווכח, הקולגה שלי מדגיש שאין אפשרות כרגע ושהיא מוזמנת להתקשר בבוקר למחלקת המנויים וישמחו לתת לה את כל המידע (בחיי שבשיא הנעימות, למרות שהיא הייתה בלתי נסבלת).
היא, בתגובה, אוספת בעצבים את הדברים שלה מהדלפק, תוקעת בו מבט רצחני ואומרת בציניות מגעילה "אתה נורא נחמד, אתה יודע?". והלכה משם.
כן, כי זה בדיוק הזמן לבדוק מידע לא דחוף במחשב, כשההצגה עוד רגע מתחילה ויש מאחוריך תור של 20 איש!!

והקטע הכי מצחיק שעם כל העצבים שלה והבעיות הקולגה שלי באמת היה ממש נחמד וסבלני אליה.
 
מכירה את זה


והכי הזוי במקרים שאומרים להם מה הם צריכים לעשות (למשל להתקשר למקום אחר) הם מתווכחים ומתווכחים, כשבזמן הוויכוח הם כבר יכלו לפתור את הבעיה 5 פעמים.

אצלי קורה שאנשים שמבקשים ממני משהו מתבקשים לשלוח מייל, ואז אני זוכה קבוע לתגובה "את לא יכולה להגיד לי עכשיו?" ואני עונה שלא, הרי מן הסתם אם הייתי יכולה הייתי אומרת
ועדיין הם מתווכחים איתי...
 

1Shir

New member
אבל האם הריבת תות היא עם או בלי חתיכות??


1. דוכן נפרד לסופגניות נמצא רק בחלק מהסניפים.
2. מוכר אחד בלבד בעמדת הסופגניות בשעת לחץ זה בעיני לא "ייעול".
3. הייתי מוכנה לעבוד ברולדין בחנוכה רק כדי לקבל את החולצה החומה שיש להם בחנוכה.
4. "עדים בתור לקוחות" או "לקוחות שבתור"?
סתם.
5. מקווה שנהנית עם החברים בהדלקת הנר האחרון לחג
 
מבינה אותך כ"כ. גם אני משתגעת מאנשים כאלו.

מזכיר לי שאיזה יום הלכתי לערוך קניות בסופר השכונתי. קניתי חלב, ביצים, עגבניות ונס קפה והלכתי לעמוד בתור של הקופה המהירה.
לפניי נדחפה מישהי עם ילד כבן 10 והוסיפה מוצרים לאלו שכבר עמדו על המסוע של הקופאית. "רוני, לך תביא גם גביע אשל." היא אומרת לילד, ושולחת אותו למקרר הגבינות. הילד חוזר עם דנונה 5%, היא מסתכלת ואומרת לו "לא כזה, אשל, כתוב על זה, לא תביא."
הילד הולך שוב וחוזר עם אשל. "לך תביא עוד אחד, לא מספיק".
"נו, אמא..."
"לך תביא!"
בינתיים אני כבר מתחילה לאבד סבלנות... הילד חוזר עם שני גביעי אשל. האמא המעצבנת אומרת "בדקת תאריך?" מתחילה להתווכח עם הילד שלמה הוא לא בודק תאריך על האריזה כמו שהיא לימדה אותו... בינתיים הקופאית מגלגלת עיניים.
"טוב, עזוב." היא מוסיפה את זה למוצרים, ואז היא מחליטה לשלם בקופונים שפג תוקפם לפני חודשיים ומתחילה לריב עם הקופאית שזה לא היה כתוב בפרסום.
הקופאית חסרת העונים קוראת למנהל המשמרת שמסביר את זה ללקוחה המעצבנת, שלא מתרצה ומתחילה לקטר.
אח"כ היא החליטה לשלם בשיקים, ושיגעה את הקופאית עוד רבע שעה.

פשוט נוראי.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
קרה לי סיפור דומה בסופרפארם בשעת לילה מאוחרת

מסוג הסניפים שפתוחים עד חצות או משהו כזה. רציתי רק לשלם ולעוף, אבל לפניי עמדה מישהי שהחליטה לברר על כל מבצעי הסופרפארם לדורותיהם... עמדה בקופה לפחות 15 דקות(!), טמטמה את הקופאית על הא ועל דא, אין מבצע שהיא לא חקרה... פסיכי לגמרי, בחיים לא ראיתי דבר כזה. והקופאית העייפה, כבר בקושי עומדת על הרגליים ולא רואה בעיניים, נשארה אדיבה וסבלנית להפליא...

הערצתי אותה, כי אני כבר רציתי לשלוח יד בנפשי. לפחות כשעבדתי בשירות הטלפוני ולקוח חפר לי שוחות הוא לא ראה שאני מגלגלת עיניים לשמים (טוב, לתקרה
) בתחינה אילמת או דופקת את הראש בקיר... בשירות פרונטלי צריך למצוא את הכוח להמשיך לחייך גם כשכבר אין איך...
 
למעלה