לקוח קבוע / סיפור מהחיים
לפני כשבועיים הלכתי ברחובה הראשי של עיר מגורי. מציץ בחלונות הראווה, בדרכי. עד שהגעתי לדוכן הפלאפל של ז'וז'ו . מנהג עשיתי לי, לחטוף איזה צ'יפסון חם מן המגש. בטרם, אני פותח איתו בשיחת החולין המסורתית. - מה 'ניינים ? איך הולך? איך המרגש ? הבריאות ? לידיעתכם. ז'וז'ו ואנוכי. שירתנו באותו בסיס בצ.ה.ל. הוא היה טבח. נכון יותר עבד במטבח. תפקידי, כחובש הבכיר במרפאת הבסיס, היה לבדוק, מדי שבוע, את רמת התחזוקה, התברואתית של המטבח. נקיון הסירים, הכלים, שלא יוותרו בהם שומנים, נקיון המטבח כולו וכמובן...ההיגיינה האישית של העובדים. מה שבא להבהיר לכם. פלאפל, אני לא אוכל בדוכן של ז'וז'ו. הכבוד הזה שמור למלך-פלאפל אחר, בהמשך הרחוב. הפעם, שלא כרגיל, לא פגשתי אותו מאחורי הדלפק. שם הוא עומד, דרך קבע ומגלגל כדורים לאגן השמן. התכוונתי להמשיך בדרכי. התרחשות מוזרה, בחצר המרוצפת הצמודה לדוכן. היכן שניצבים כמה שולחנות פלסטיק לסועדים. ניכרה שם פעילות קדחתנית. משכה את תשומת לבי. הבחנתי, בדמותו הכפופה של ז'וז'ו מצד גבו. הכיפה השחורה על ראשו התנועעה באופן חשוד, נראה עסוק. עד, שהבחנתי ברגל אדם השוכב על הרצפה מוסתר בכמה כסאות. עכשיו כבר הבנתי, תנועותיו של ז'וז'ו דימו פעולת החייאה. מנסה להנשים את האיש השרוע. לידו עמדה בתו עם כוס מים בידה. אובדת עיצות. ניגשתי אליו. ז'וז'ו הרים את ראשו. משראה אותי אורו עיניו. סימנתי לו לזוז. גהרתי מעל האיש ששכב על הארץ. עיניו היו פקוחות, אך ללא הבעה. היה ברור, שהאיש איננו בהכרה. אבחנה קצרה. סימנתי לז'וז'ו להגיש לי מעיל,שהיה תלוי על כיסא סמוך. גילגלתי אותו, תחבתי את המעיל מתחת לעורפו של האיש, מתכונן לפעולת ההנשמה. ביקשתי, מבתו את המים, שטפתי מעט את פניו וניגבת במפית נייר. הפיכת הראש לאחור ופתיחת נתיב אוויר לקנה הנשימה, גרמה לאיש לקרטע ברגלו. סימן שסבל מחנק, עכשיו החל להגיב במהירות. חזהו עלה וירד בקצב קדחתני, ריאותיו שאבו את האויר הדרוש להם. מרחוק נשמעה צפירת האמבולנס שכבר הוזעק למקום. סוף טוב. העברתי את הטיפול לפאראמדיק, שהגיע עם צוות מוגבר. זה הואיל לעדכן אותי. האיש חולה סוכרת. מוכר במד"א, כמי שמתקשה לטפל בעצמו. מאבד את ההכרה לעתים תכופות. פאציינט קבוע. ביקשתי מז'וז'ו רשות לשטוף את הידיים. הפנה אותי לכיור במטבחון הצמוד. - תשטוף כאן, אמר לי. - סבון שכחתי לקנות... הסתכל עלי במבט מבוהל, כמו בימים ההם. חשש שיחטוף ממני תלונה - כרגיל, בעקבותיה יבלה שבועיים מחבוש, בבית המעצר הבסיסי. - הופעת כמו מלאך הודה לי... כשראיתי אותך, ידעתי. אלהים שלח אותך... זכית במצווה גדולה ! - ומה אתך שאלתי ? אתה ינשוף ? הרי אתה התחלת בפעולות ההחייאה. לא תזכה למצווה, מריבון העולמים ? ז'וז'ו, התאושש מן ההלם בו היה שרוי. חזר, בינתיים, לגלגל כדורי פלפל לאגן השמן הרותח. ליכסן אלי מבט רב משמעות. נראה כאילו רצה לומר משהו. לקוח, שהתייצב ליד הדוכן, מנע ממנו לספר לי את הסיפור כולו. נפנפתי לו לשלום, מאפשר לו להחזיר לעצמו את הפדיון, שהחמיץ בגלל האירועים. אתמול עברתי שוב ליד הדוכן. ז'וז'ו התחייך כולו כשראה אותי. הפעם הרשיתי לעצמי להוסיף קורט מלח על הצ'יפסון החמוד, ששלפתי מן המגש. - ומה בעניין המצווה שלך, באותה פרשה, שאלתי, כבדרך אגב. להזכיר לו, שרצה לומר משהו, בטרם ניפרדנו. - אני חושב שאין לי מצווה במה, שקרה. ענה ופניו לבשו ארשת עצובה. סיפר לי את האירועים, בטרם מצאתי אותו היכן, שמצאתי. האיש, מופיע אצלי כבר כמה שנים, כך סיפר. אדם חולה. ריחמתי עליו. נתתי לו מנה פלאפל וכוס שתיה. ישב, אכל והלך. מדי כמה ימים הוא בא, מתיישב ולא אומר דבר. אני מגיש לו את המנה והשתיה. אוכל והולך. לקוח קבוע. - אני לא יכול לומר, שהאיש הגזים בניצול ארוחות החינם אצלי. המשיך ז'וז'ו בסיפורו. אבל באותו יום, תפס אותי יצר הרע, החלאסטרה הג'ענענה וגם הקריזה. 'ירדתי' עליו כי הוא לא משלם. - נתתי לו את המנה והשתיה. אבל האיש לא נגע באוכל. הסתכל עלי הסתכל הסתכל. ואז נפל מן הכסא... - ומאז המקרה, האיש חזר לכאן? שאלתי. - לא, ענה. לפעמים מאשפזים אותו בבית החולים. אני מקווה שיחזור... - אם כך אתה ראוי למצוות, שצברת. ניחמתי אותו. יצר הרע, מן השטן שפיתה אותך לרגע. אבל, כמו שאומר הפתגם "במקום שבעלי תשובה עומדים"...וגומר... החיוך חזר לרגע לשכון על פניו. - אז מה קרה לך באותו יום ? שאלתי, מנסה לרומם עוד קצת, את רוחו. - הפכת ממרוקאי לפרסי ? - אני פרסי ! ענה לי בהפתעה. פישלתי. בדרך הביתה הרהרתי. לאן נעלמה לה מנת הפלאפל, שהיתה על השולחן והאיש לא נגע בה ? האם סילק אותה ז'וז'ו, בטרם ניגש לטפל באיש השרוע ? או שמא נמצא לו לקוח נוסף. ניצל את האירועים , לארוחת חינם ?...
לפני כשבועיים הלכתי ברחובה הראשי של עיר מגורי. מציץ בחלונות הראווה, בדרכי. עד שהגעתי לדוכן הפלאפל של ז'וז'ו . מנהג עשיתי לי, לחטוף איזה צ'יפסון חם מן המגש. בטרם, אני פותח איתו בשיחת החולין המסורתית. - מה 'ניינים ? איך הולך? איך המרגש ? הבריאות ? לידיעתכם. ז'וז'ו ואנוכי. שירתנו באותו בסיס בצ.ה.ל. הוא היה טבח. נכון יותר עבד במטבח. תפקידי, כחובש הבכיר במרפאת הבסיס, היה לבדוק, מדי שבוע, את רמת התחזוקה, התברואתית של המטבח. נקיון הסירים, הכלים, שלא יוותרו בהם שומנים, נקיון המטבח כולו וכמובן...ההיגיינה האישית של העובדים. מה שבא להבהיר לכם. פלאפל, אני לא אוכל בדוכן של ז'וז'ו. הכבוד הזה שמור למלך-פלאפל אחר, בהמשך הרחוב. הפעם, שלא כרגיל, לא פגשתי אותו מאחורי הדלפק. שם הוא עומד, דרך קבע ומגלגל כדורים לאגן השמן. התכוונתי להמשיך בדרכי. התרחשות מוזרה, בחצר המרוצפת הצמודה לדוכן. היכן שניצבים כמה שולחנות פלסטיק לסועדים. ניכרה שם פעילות קדחתנית. משכה את תשומת לבי. הבחנתי, בדמותו הכפופה של ז'וז'ו מצד גבו. הכיפה השחורה על ראשו התנועעה באופן חשוד, נראה עסוק. עד, שהבחנתי ברגל אדם השוכב על הרצפה מוסתר בכמה כסאות. עכשיו כבר הבנתי, תנועותיו של ז'וז'ו דימו פעולת החייאה. מנסה להנשים את האיש השרוע. לידו עמדה בתו עם כוס מים בידה. אובדת עיצות. ניגשתי אליו. ז'וז'ו הרים את ראשו. משראה אותי אורו עיניו. סימנתי לו לזוז. גהרתי מעל האיש ששכב על הארץ. עיניו היו פקוחות, אך ללא הבעה. היה ברור, שהאיש איננו בהכרה. אבחנה קצרה. סימנתי לז'וז'ו להגיש לי מעיל,שהיה תלוי על כיסא סמוך. גילגלתי אותו, תחבתי את המעיל מתחת לעורפו של האיש, מתכונן לפעולת ההנשמה. ביקשתי, מבתו את המים, שטפתי מעט את פניו וניגבת במפית נייר. הפיכת הראש לאחור ופתיחת נתיב אוויר לקנה הנשימה, גרמה לאיש לקרטע ברגלו. סימן שסבל מחנק, עכשיו החל להגיב במהירות. חזהו עלה וירד בקצב קדחתני, ריאותיו שאבו את האויר הדרוש להם. מרחוק נשמעה צפירת האמבולנס שכבר הוזעק למקום. סוף טוב. העברתי את הטיפול לפאראמדיק, שהגיע עם צוות מוגבר. זה הואיל לעדכן אותי. האיש חולה סוכרת. מוכר במד"א, כמי שמתקשה לטפל בעצמו. מאבד את ההכרה לעתים תכופות. פאציינט קבוע. ביקשתי מז'וז'ו רשות לשטוף את הידיים. הפנה אותי לכיור במטבחון הצמוד. - תשטוף כאן, אמר לי. - סבון שכחתי לקנות... הסתכל עלי במבט מבוהל, כמו בימים ההם. חשש שיחטוף ממני תלונה - כרגיל, בעקבותיה יבלה שבועיים מחבוש, בבית המעצר הבסיסי. - הופעת כמו מלאך הודה לי... כשראיתי אותך, ידעתי. אלהים שלח אותך... זכית במצווה גדולה ! - ומה אתך שאלתי ? אתה ינשוף ? הרי אתה התחלת בפעולות ההחייאה. לא תזכה למצווה, מריבון העולמים ? ז'וז'ו, התאושש מן ההלם בו היה שרוי. חזר, בינתיים, לגלגל כדורי פלפל לאגן השמן הרותח. ליכסן אלי מבט רב משמעות. נראה כאילו רצה לומר משהו. לקוח, שהתייצב ליד הדוכן, מנע ממנו לספר לי את הסיפור כולו. נפנפתי לו לשלום, מאפשר לו להחזיר לעצמו את הפדיון, שהחמיץ בגלל האירועים. אתמול עברתי שוב ליד הדוכן. ז'וז'ו התחייך כולו כשראה אותי. הפעם הרשיתי לעצמי להוסיף קורט מלח על הצ'יפסון החמוד, ששלפתי מן המגש. - ומה בעניין המצווה שלך, באותה פרשה, שאלתי, כבדרך אגב. להזכיר לו, שרצה לומר משהו, בטרם ניפרדנו. - אני חושב שאין לי מצווה במה, שקרה. ענה ופניו לבשו ארשת עצובה. סיפר לי את האירועים, בטרם מצאתי אותו היכן, שמצאתי. האיש, מופיע אצלי כבר כמה שנים, כך סיפר. אדם חולה. ריחמתי עליו. נתתי לו מנה פלאפל וכוס שתיה. ישב, אכל והלך. מדי כמה ימים הוא בא, מתיישב ולא אומר דבר. אני מגיש לו את המנה והשתיה. אוכל והולך. לקוח קבוע. - אני לא יכול לומר, שהאיש הגזים בניצול ארוחות החינם אצלי. המשיך ז'וז'ו בסיפורו. אבל באותו יום, תפס אותי יצר הרע, החלאסטרה הג'ענענה וגם הקריזה. 'ירדתי' עליו כי הוא לא משלם. - נתתי לו את המנה והשתיה. אבל האיש לא נגע באוכל. הסתכל עלי הסתכל הסתכל. ואז נפל מן הכסא... - ומאז המקרה, האיש חזר לכאן? שאלתי. - לא, ענה. לפעמים מאשפזים אותו בבית החולים. אני מקווה שיחזור... - אם כך אתה ראוי למצוות, שצברת. ניחמתי אותו. יצר הרע, מן השטן שפיתה אותך לרגע. אבל, כמו שאומר הפתגם "במקום שבעלי תשובה עומדים"...וגומר... החיוך חזר לרגע לשכון על פניו. - אז מה קרה לך באותו יום ? שאלתי, מנסה לרומם עוד קצת, את רוחו. - הפכת ממרוקאי לפרסי ? - אני פרסי ! ענה לי בהפתעה. פישלתי. בדרך הביתה הרהרתי. לאן נעלמה לה מנת הפלאפל, שהיתה על השולחן והאיש לא נגע בה ? האם סילק אותה ז'וז'ו, בטרם ניגש לטפל באיש השרוע ? או שמא נמצא לו לקוח נוסף. ניצל את האירועים , לארוחת חינם ?...
